בהיעדר אינטרס לגיטימי לא ניתן להגביל עיסוק עובדים על ידי תניית אי תחרות

מספר עובדים בחברת ייעוץ, התפטרו והקימו עסק מתחרה. במקביל, מספר לקוחות המעסיק בחרו לעבור לטיפול העסק המתחרה, בניגוד לסעיפי אי התחרות שבהסכמי ההעסקה של העובדים.
בית הדין קבע שלא קיים אינטרס לגיטימי המצדיק את הגבלת עיסוקם של העובדים ועל כן לא ניתן למנוע מהעובדים להמשיך ולתת שירות ללקוחות אשר עברו לטיפול העסק המתחרה. ככלל, להגבלת עיסוק בחוזי העסקה לא ניתן משקל רב, אלא במקרים בהם היא סבירה, ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים להסכם. בהיעדר אינטרס לגיטימי להגביל את יכולתו של העובד להשתמש בכישוריו אצל מעסיק אחר, תוך עידוד התחרות החופשית בשוק, הגשמתו העצמית של העובד ויכולתו לשפר את תנאיו, יגבר עקרון חופש העיסוק. אינטרס לגיטימי עשוי להיות לדוגמא רצון המעסיק למנוע מהעובד לעשות שימוש בסוד מסחרי של המעסיק, במקרים בהם המעסיק השקיע משאבים רבים בהכשרת העובד ובעקבות זאת העובד התחייב לעבוד אצלו תקופה מסוימת, מקום בו העובד קיבל תמורה מיוחדת בגין התחייבותו שלא להתחרות בעתיד במעסיקו או מקום בו העובד הפר את חובת תום הלב והאמון שנתן בו מעסיקו. גם בהתקיים על אינטרס לגיטימי יש לבצע איזון של מכלול האינטרסים והנסיבות. כאן העובדים לא עשו שימוש בסודות מסחריים, לא הפרו אמון כיוון שלא שידלו לקוחות באופן אקטיבי, השכר לא כלל באופן מפורש תמורה קבועה בגין סעיפי אי התחרות, המעסיק לא השקיע משאבים מיוחדים בפיתוח מומחיות העובדים ומומחיותם וניסיונם של העובדים שנצבר לאורך השנים, כמו גם קשריהם האישיים עם הלקוחות, הם שהביאו את הלקוחות לבצע את המעבר לעסק המתחרה. מכיוון שהלקוחות עזבו מרצונם אין אפשרות למנוע מהעובדים לספק להם שירות במסגרת העסק המתחרה.