הסכם החוזר על הסכם קודם ויכול לעמוד עצמאית עשוי להיחשב כמחליף את ההסכם המקורי ולא כתוספת

זוג רכשו מקבלן דירה שטרם נבנתה במסגרת פרויקט תמ"א 38 ושאמורה הייתה להימסר לאחר שנה. לאחר שלושה חודשים נחתם הסכם חדש בנושא הרכישה ובו נכתב שהוא מחליף את ההסכם הראשון. לאחר שחלף מועד המסירה והתברר שלא ניתן לבנות בבניין את כל הדירות שהייתה כוונה לבנות, נחתם הסכם שלישי ובו תנאים אחרים ולא נרשם בו כי הוא מחליף את ההסכם השני.
בית המשפט קבע, כי ההסכם השלישי החליף את ההסכם השני. כאשר תוספת להסכם לא קובעת מפורשות שהיא מבטלת את ההסכם הקודם, יש לבחון מה הייתה כוונת הצדדים והאם השינוי שנעשה בהוספת התוספת הוא מהותי במידה כזו עד שההסכם המתוקן מהווה למעשה הסכם חלופי. בין היתר אפשר לתת משקל להיקפו של השינוי בחוזה החדש; לאפשרות של החוזה החדש לעמוד בפני עצמו; למהותיות ההוראות שתוקנו; להתנהלות הצדדים לאחר חתימת החוזה החדש- האם המשיכו לפעול לפי החוזה המוקדם, ועוד. כאן, הסכם המכר השלישי הוא הסכם שלם ומלא לרכישת הדירה, הכולל את כל התנאים המהותיים הצריכים להסכם שכזה, והוא יכול לעמוד בפני עצמו; אין בהסכם השלישי כדי לרמז שמדובר בתוספת ולא בהסכם חדש ולמעשה ההסכם השלישי חזר על רוב ההוראות החוזיות שבהסכמי המכר הקודמים, ושינה חלק קטן בהתאם להסכמות חדשות, כמו למשל שינוי מועד המסירה. מכאן שההסכם השלישי הוא הסכם שלם העומד בפני עצמו שהחליף את הסכמי המכר הקודמים ולא רק הוסיף להם.