האיסור להמחאת זכות תביעה בנזיקין לא חלה בעסקת מיזוג ורכישה של תאגיד

למפעל של חברה נגרם נזק בעקבות הצפה כתוצאה מפעולות באחריות הרשויות המקומיות. זמן מה לאחר ההצפה וללא קשר אליה, פורקה החברה מרצון ומוזגה לתוך פעילות חברה אחרת, אשר ביקשה לקבל מהרשויות פיצוי כנגד הנזקים שנגרמו. הרשויות סירבו לשלם פיצוי בגין הנזקים כיוון שהחברה התובעת אינה אותה חברה אשר לה נגרמו הנזקים, וזכות תביעה בנזיקין אינה ניתנת להמחאה.
בית המשפט העליון קבע, כי לחברה הרוכשת קיימת זכות תביעה כנגד הרשות והאיסור על המחאת תביעה בנזיקין אינה מוצדקת בנסיבות המקרה. ככלל, החוק חוסם את עבירותה על זכות התביעה בנזיקין אלא מכוח דין, וזאת על מנת למנוע מקרים של מסחור בתביעות והעברה של זכויות התביעה הנזיקית של אדם לחברה בעלת אמצעים פיננסיים רבים יותר, כנגד סכום מופחת, תוך קיפוח זכותו של אותו אדם. אולם איסור גורף זה אינו מתיישב עם ההכרה באפשרות להמחות זכויות חוזיות או זכויות אחרות בהסכמה בין הצדדים, ובוודאי שלא נועד לפתור מזיק מחובתו. כך, אין לתאר מצב בו פירוקו של תאגיד מטעמים מסחריים לגיטימיים שאינם קשורים לתביעה הנזיקית, יאיינו את זכות התביעה ויפטרו את המזיק מאחריות. כאן, בעוד שהחברה פורקה בהליך של פירוק מרצון ולא ניתן אישור משפטי לפירוק אשר היה מכשיר את ההמחאה, הרי שמול החברה הרוכשת נחתם הסכם רכישה אשר העביר את כלל נכסי החברה לרוכשת, לרבות, על אף שהדבר לא נאמר במפורש, זכות התביעה כנגד הרשויות המקומיות. ההעברה לא פגעה בזכויות צדדים שלישיים ולא הקנתה לחברה הרוכשת זכויות טובות יותר מאלה שהיו בידי החברה, ועל כן אין חשש למסחור התביעה או לניצול לרעה של ההליך המשפטי, ואין הצדקה למנוע את המחאת זכות התביעה.