תושב חוץ התובע בישראל ואין לו נכסים בישראל עשוי להיות מחויב בהפקדת ערובה כתנאי לניהול ההליך

תושב חוץ ביקש להחיות חברה שפורקה מספר שנים קודם לכן, בטענה כי נפל קורבן למקרה של הונאה בתחום "אופציות בינאריות" בה הייתה החברה מעורבת (למרות שמועד התרמית הנטען הוא לאחר שהחברה הפסיקה פעילותה והחלה בהליכי פירוק מרצון). בעלי המניות לשעבר, שהתנגדו להחייאת החברה, דרשו כי תופקד ערובה להוצאות ניהול ההליך.
בית המשפט קבע, כי על תושב החוץ להפקיד ערובה להוצאות ניהול ההליך. בעת החלטה על הפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות לבין מניעת הגשת תביעות סרק והבטחת הוצאות הצד שכנגד. בין מכלול השיקולים יש לשקול את סיכויי ההליך, מורכבותו, שיהוי בהגשת התביעה, מיהות הצדדים וכיוצא בזאת. שיקול מרכזי נוסף הינו היעדר מען של צד להליך בארץ, שאז קיים החשש כי לא ניתן יהיה להיפרע ממנו בתום ההליך, לרבות באמצעות מנגנוני האכיפה. כאן, המבקש להחיות את החברה הוא תושב חוץ הנטול נכסים בארץ, אשר הודה כי נקט בהליך רק לאחר שדאג לגייס את הכספים הדרושים לכך, ומאידך לא הראה איתנות כלכלית. לפיכך, יש לחייבו בהפקדת ערובה להוצאות.