חברה שלוותה כספים בהתאם להסכם הלוואה אליו היה ערב בעל המניות לא עמדה בתנאי הסכם ההלוואה ונחתם הסכם פשרה ובו חתם בעל המניות על ערבות לחלק מסכום הפשרה.
בית המשפט קבע, כי בעל המניות ערב למלוא הסכום שנקבע בהסכם הפשרה. ככלל, נקודת המוצא בפרשנות חוזה היא לשון החוזה. אולם, יש להבדיל בין חוזה פתוח שנוסח בקווים כלליים לבין חוזה סגור וממצה שכל תנאיו מוגדרים. בנוסף, כאשר מדובר בחוזה שנערך בין צדדים מתוחכמים ומיוצגים, תינתן ללשון החוזה משמעות מכרעת, בעוד שכמדובר בחוזה שנערך בין אנשים פרטיים מן היישוב שיכולים להשתמש בשפה חוזית מוגבלת בשל היכרותם החלקית עם החוק, יינתן משקל רב יותר להגשמת רצון הצדדים במועד כריתת החוזה. כאן, מדובר בהסכם פשרה ממצה שמרבית תנאיו מוגדרים והוא נערך בין שני צדדים מתוחכמים, ולכן יש לתת לשון החוזה מעמד מכריע. בהסכם הפשרה לא נרשם שהוא מבטל את הסכם ההלוואה או את הערבות אלא נרשם "למען הסר ספק" כי בעל המניות ערב לסכום מסוים מסכום הפשרה. עוד, הסכם יש לקרוא לאור ההיגיון המסחרי שלו ואין הגיון שבהסכם פשרה יסכים המלווה לוותר על הערבות למלוא הסכום.