בעסקת מתנה הבחינה של יסוד גמירות הדעת החוזית צריכה להיות קפדנית יותר וברמה גבוהה יותר

קשישה העבירה, ללא תמורה, את זכויותיה בדירת מגוריה לעמותה, אך לאחר מכן דרשה לבטל את המתנה ולהשיב הזכויות בדירה לידיה.

בית המשפט ביטל את עסקת המתנה והחזיר את הזכויות בדירה לידי הקשישה. עסקת מתנה, בדומה לחוזה, נכרתת בדרך של הצעה וקיבול, כאשר על ההצעה והקיבול לעמוד בדרישות מצטברות של גמירות דעה ומסוימות. גמירות דעת נבחנת על ידי מבחן חיצוני אובייקטיבי אשר בודק האם בן אדם סביר היה מסיק כריתתו של הסכם מחייב ולמעשה בוחן את מכלול נסיבות העניין כדי למצוא סממנים חיצוניים אשר מעידים על רצון כל אחד מהצדדים להתקשר בהסכם. במקרה של עסקת מתנה, ומכיוון שהמדובר בעסקה חד צדדית בעיקרה, אינטרס ההסתמכות של מקבל המתנה פוחת אל מול הצורך לתת ביטוי לרצון נותן המתנה ומתחייבת רמה גבוהה יותר של הוכחת גמירות דעת כדי להבטיח שהמתנה ניתנת ברצון חופשי ומתוח הבנה מלאה. כאן, הקשישה לא הבינה כראוי כי המדובר בחוזה מתנה אלא חשבה כי המדובר בצוואה אשר ניתנת לשינוי בכל עת לאחר מכן, בדומה לצוואות אשר ערכה ושינתה בעבר. על כן, לא הייתה לה גמירות הדעה הנדרשת לצורך התקשרות בחוזה מתנה ויש לבטל את עסקת המתנה ולהחזיר לה את הזכויות בדירה.