במסגרת סכסוך בעלי מניות בחברה המנהלת תחנת דלק הועלתה טענה שהעברת מניות שבוצעה בכל אחת מהקבוצות אינה תקפה מכיוון שלא קיבלה את אישור הדירקטוריון. עם זאת, אחת ההעברות דווחה על ידי החברה לרשם החברות.
בית המשפט קבע שהעברת המניות שלא דווחה לרשם החברות בטלה וזו שדווחה תקפה. מניות הן קניינו של בעל המניות, ועל כן הוא רשאי להעבירן לאחר בכפוף לתנאים שנקבעו בתקנון להעברת מניות, כאשר תנאים אלה הינם רק לשם הגנה על החברה. כך, למשל, ניתן לקבוע תנאים שיבטיחו את כושר פירעונו של מקבל המניה, תנאים שימנעו רכישת המניות על ידי מי שעלול לפגוע בחברה ועוד. מקובל לקבוע שיקול דעת לדירקטוריון החברה לאשר או לסרב לרישום העברת המניות, אולם סמכות זו נועדה להגן על החברה, ועל כן על הדירקטוריון לשקול רק שיקולים שתכליתם הגנה על החברה ועליו לפעול בנאמנות ובתום לב לטובת החברה. גם כאשר נדרשים מסמכים מסוימים לשם העברת מניות, מסמכים אלה מטרתם לאפשר לדירקטוריון לבחון את כשרות ההעברה, את זהות הנעבר ואת שאר התנאים שנקבעו להעברת המניות בחברה, בטרם קבלת החלטתו לאשר או לסרב להעברה. כאן קבע תקנון החברה כי חברי הדירקטוריון רשאים לסרב להעברת מניות ל"אדם שאינו נראה להם", אולם יש לקרוא סעיף זה כך שאינו מקנה שיקול דעת בלתי מוגבל אלא תכליתו לאפשר סירוב העברת מניות אם הדבר יפגע בחברה. אמנם לא הייתה במקרה זה כל סיבה שמצדיקה סירוב של הדירקטוריון לאשר את העברת המניות אולם מכיוון שהעברת המניות לא נשלחה לדירקטוריון לאישורו, כל עוד לא אושרה לא עברו הזכויות במניות. על אף האמור, מכיוון שאחת ההעברות דווחה על ידי החברה לרשם החברות, אף שלא אושרה בדירקטוריון, העברה זו תקפה מכיוון שעדכון הרישום בחברה מכשיר את העברת המניות ללא אישור הדירקטוריון.