יו"ר דירקטוריון בחברה קיבל אופציות בחברה, שהותנו בכך שיגייס רוכש לפעילות החברה. בהמשך, נחתם תיקון להסכם במסגרתו התנאי נקשר רק להטבות שיוענקו לו בנוסף לאופציות בהסכם הראשון.
בית המשפט קבע, כי האופציה הראשונה לא תלויה בגיוס רוכש לפעילות החברה. נקודת המוצא בפרשנות חוזה היא לשון חוזה. אולם, בנסיבות שבהן לשון החוזה אינה חד משמעית, נבחן אומד דעתם של הצדדים והנסיבות החיצוניות לו. מעבר לכך, ראוי לבחון האם מדובר בחוזה בין צדדים פרטיים שאינם מתוחכמים, או-אז מדובר בחוזה פתוח ויינתן משקל גבוה יותר לאומד דעת הצדדים, או בצדדים מתוחכמים, או-אז מדובר בחוזה סגור ויש לתת ללשון החוזה מעמד בכורה. כאן, מדובר בהסכם סגור שנכרת בין צדדים מתוחכמים, ולכן ללשון החוזה מעמד בכורה בפרשנותו. לפיכך, עצם העובדה שהסכם האופציה השני, שכותרתו מעידה על כך שמדובר בתיקון להסכם הראשון, התייחסה להבאת הרוכש כתנאי להטבות הנוספות בלבד, מעידה על כך שהאופציות מכוח ההסכם הראשון אינן על תנאי.