המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 49493-02-21 ברק נ' אלבייטור ונצ'רס החזקות בע"מ
ת"א 45915-04-21 אלבייטור ונצ'רס החזקות בע"מ נ' ברק
לפני כבוד השופטת סיגל יעקבי
תובע
בועז ברק
ע"י ב"כ עוה"ד ב. ברץ ו/או ר. רוזנצויג-סימה
ו/או מ. נחמן ואח'
ממשרד פרל כהן צדק לצר ברץ, עורכי דין
נגד
נתבעת אלבייטור ונצ'רס החזקות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גלעד וקסלמן ודוד הלל
ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן, עורכי דין
פסק דין
1. לפניי תביעתו של ד"ר בועז ברק (להלן: "התובע" או "מר ברק") כנגד חברת אלבייטור וונצ'רס החזקות בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "החברה"), במסגרתה טוען הוא כי הוא זכאי להירשם כבעלים של 16,590 ממניות החברה, החל מיום 13.1.2021.
2. התובע ביקש בתביעתו את הסעדים שלהלן:
(א) לקבוע כי הוא זכאי להירשם כבעלים של 16,590 ממניות החברה.
(ב) לחייב את החברה לאכוף את מסמך הענקת האופציות מחודש אוגוסט 2018.
(ג) לתקן את מרשם בעלי המניות כך שהתובע יירשם כבעלים של 16,590 ממניות החברה, החל מיום 13.1.2021.
העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים
3. החברה הינה גוף השקעות, המגייס כספים ממשקיעים ופועל באסטרגיות שונות כדי להניב להם תשואה.
4. בשנת 2015 מונה התובע כיו"ר הדירקטוריון של החברה.
5. ביום 26.2.2015, עם תחילת כהונתו כיו"ר דירקטוריון החברה, הוענקה לתובע אופציה לרכישת 38,714 מניות של החברה בערב נקוב של 0.01 ש"ח, אשר היוו באותה עת 3% מהון המניות של החברה, זאת במחיר מימוש של 14.83076 דולר ארה"ב וביתר התנאים המפורטים בהסכם בין הצדדים מאותו יום (להלן: "האופציה הראשונה" ו"הסכם האופציה הראשון", בהתאמה).
6. בתחילת שנת 2018 פקעה כהונתו של מר ברק כיו"ר הדירקטוריון והיא הוארכה בהמשך אותה שנה, בד בבד עם חתימת הצדדים על תוספת מעדכנת להסכם האופציה הראשון. התוספת להסכם נחתמה ביום 3.8.2019 ובמסגרתה עודכן, באופן חלקי, מחיר המימוש של האופציה הראשונה, כך שביחס ל- 5,057 מהמניות על פי הסכם האופציה הראשון, הופחת מחיר המימוש בכ- 25% והועמד על 11.864 דולר ארה"ב. כמו כן ניתנה לתובע, במסגרת התוספת להסכם, אופציה נוספת לרכישת 16,590 מניות נוספות במחיר מימוש של 0.01 ₪ למניה וביתר התנאים שנקבעו בהסכם (להלן: "האופציה השניה" ו"הסכם האופציה השני", בהתאמה).
7. ביום 13.1.2021 החליט דירקטוריון החברה על חלוקת דיבידנד. על החלטה זו חתום מר ברק כיו"ר הדירקטוריון.
8. ביום 29.1.2021 הועבר תשלום בסך 170 ₪ ממר ברק לחברה לצורך מימוש האופציה השניה.
9. ביום 16.2.2021 פנו באי כוחו של מר ברק אל החברה וביקשו לקבל אסמכתא לכך שהודעתו מיום 13.1.2021 על מימוש האופציה השניה נרשמה בספרי החברה וכי הדיבידנד המגיע לו בעקבות המימוש ישולם לו (יצוין כי למכתב זה קדם מכתב נוסף של באי כוחו של מר ברק אל בא כוח החברה, מיום 11.2.2021, אשר גם במסגרתו הועלתה הדרישה לקבל אישור כי 16,590 מניות החברה נרשמו לטובת התובע במרשם בעלי המניות של החברה וככל שלא נרשמו לספק הסבר לכך, אשר נענה במכתב מיום 15.2.2021 ואולם במכתב תשובה זה לא ניתנה התייחסות למחלוקת נשוא תובענה זו).
10. ביום 19.2.2021 נשלח על ידי ב"כ החברה מענה לבאי כוחו של מר ברק, במסגרתו נטען, בתמצית, כי מר ברק כלל אינו זכאי לאופציה השניה וזאת מן הטעם שהוא אינו עומד בתנאי (השנוי במחלוקת. ס.י.) אשר בגינו ניתנה האופציה והוא הבאת גוף שירכוש את פעילות החברה.
11. עוד נטען במסגרת מענה זה כי גם אם מר ברק היה זכאי למימוש האופציה, הוא אינו זכאי לקבל דיבידנד שכן ההודעה והתשלום בגין מימוש האופציה הועבר על ידו רק שבועיים לאחר ההחלטה לחלק דיבידנד, שהתקבלה כאמור, עוד ביום 13.1.2021, עליה חתום מר ברק בעצמו.
12. ביום 21.2.2021 השיב ב"כ התובע לפניית החברה ודחה את כל טענותיה.
הבקשה לסעדים זמניים
13. ביום 23.2.2021, עובר להגשת כתב התביעה, הגיש התובע בקשה לסעדים זמניים, במסגרתה התבקש בית המשפט ליתן צו שימנע מהחברה לחלק דיבידנד ו/או רווחים לבעלי מניותיה, בכל דרך שהיא, עד למתן פסק דין סופי בתובענה העיקרית.
14. ביום 28.2.2021 הגישה החברה את תשובתה לבקשה לסעדים זמניים ודיון בה נקבע ליום 7.3.2021.
15. במסגרת ההחלטה שהתקבלה במהלך הדיון נקבע כי החברה תפקיד את סכום הכסף שהתובע יהיה זכאי לו כדיבידנד, אם תתקבל התביעה, בחשבון נפרד שיהיה מיועד להפקדת סכום זה ואשר פרטיו והסכום שיופקד בו יובאו לידיעת ב"כ התובע בתוך 7 ימים וכי בכפוך לכך, החברה זכאית לחלק את יתרת הדיבידנד ליתר בעלי המניות.
התביעה הנוספת וההסדר הדיוני בין הצדדים
16. ביום 22.4.2021 הגישה החברה תביעה כנגד התובע, אשר הוגשה גם היא לבית המשפט המחוזי בתל אביב, במסגרת תיק ת.א.45915-04-21 (להלן: "התביעה הנוספת"), במסגרתה עתרה היא להורות למר ברק להימנע או לחדול מלעשות שימוש בסודותיה המסחריים של החברה; להימנע או לחדול מעשיית כל פעולה שיש בה כדי להשמיץ את החברה ומייסדיה מול צדדים שלישיים ולפגוע במוניטין שלה; ולהורות למר ברק להימנע או לחדול מלספק לצדדים שלישיים מידע כלשהו על החברה שהגיע אליו במסגרת עבודתו בחברה.
17. לבקשת הצדדים אוחד הדיון בתובענות.
18. ביום 14.3.2022 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר, במסגרתה הודיעו כי הגיעו ביניהם להסדר בדבר קידום ההליכים המשפטיים ביניהם כדלקמן:
א. ביחס לתיק שבכותרת הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על קיומם של דיוני הוכחות ומותירים את ההכרעה בתביעה לבית המשפט, לאחר הגשת סיכומים בכתב, במועדים שסוכמו ביניהם.
ב. ביחס לתביעה הנוספת הסכימו הצדדים כי מבלי שצד מודה בטענות משנהו ובשים לב להצהרותיו של מר ברק בסעיף 9 לכתב ההגנה ולתצהירו, לפיהן לא יעשה כל שימוש במידע סודי של החברה ובכלל זה בסודותיה המסחריים, לרבות חשיפתו לצדדים שלישיים שאינם מורשים לכך, ולא ישמיץ אותה ואת מייסדיה, ובכפוף למתן תוקף של החלטה לכך, המשך הדיון בתביעה זו התייתר והם מוותרים על קיומם של דיוני הוכחות וסיכומים. כן הוסכם כי בית המשפט יכריע בשאלת ההוצאות שנגרמו לצדדים בגין תובענה זו במסגרת פסק הדין.
19. בהחלטה מיום 14.3.2022 ניתן תוקף של החלטה להסדר זה, תוך שנקבע כי שאלת הוצאות שנגרמו לצדדים בגין התביעה הנוספת, תוכרע במסגרת פסק הדין שיינתן בתיק שבכותרת.
עיקרי טענות הצדדים
טענות התובע
20. לטענת התובע, מימוש האופציה השניה לא הותנה בכל תנאי מוקדם, מלבד הבשלה על פני תקופת זמן (שכבר חלפה) ותשלום מחיר מימושן.
21. בטרם חתם התובע על החלטת הדירקטוריון בעניין חלוקת הדיבידנד, הודיע הוא, בכתב, על מימוש האופציה הנוספת שהוענקה לו בהסכם האופציה השניה וכי הוא רואה עצמו בעל מניות בחברה, הזכאי לקבלת דיבידנד בהתאם לשיעור החזקותיו.
22. לטענתה של הנתבעת לפיה מימוש האופציות שהוענקו לו מותנה ברכישת פעילותה של החברה אין על מה לסמוך ואין לתנאי מוכחש זה כל תימוכין, לא בנוסח מסמכי הענקת האופציות ולא בהסכמות הצדדים בזמן אמת.
23. שינוי תנאי האופציה על פי הסכם האופציה הראשון והענקת האופציה הנוספת, במסגרת הסכם האופציה השני, נועדו להתאים את התגמול לו זכאי התובע לפעולות שביצע בעבור החברה, ואשר בשלן לא קיבל כל גמול אחר. נטען כי הואיל ומימוש האופציות על פי הסכם האופציה הראשון, דרש מהתובע השקעה של למעלה מחצי מיליון דולר, באופן שלא עלה בקנה אחד עם המאמצים שהשקיע והתגמול הראוי בגינם, הרי שבמקביל להצעת החברה להאריך את כהונתו של התובע כיו"ר מועצת המנהלים למספר שנים נוספות, הציעה היא גם שיפור בתנאי האופציות הקודמות והענקת אופציות נוספות, הסדר אשר אושר על ידי אסיפת בעלי המניות.
24. לטענת התובע, הסכם האופציה השני נוסח על ידי יועציה המשפטיים של החברה וחזקה על הצדדים ועל עורכי הדין של החברה, אשר ניסחו את מסמך הענקת האופציה, שאילו היה בכוונתם להתנות בתנאים שונים את מימוש האופציה הנוספת שהוענקה לתובע בשנת 2018, הם היו קובעים זאת במפורש.
25. החברה קוראת לתוך הסכם האופציה השני תנאים שלא צוינו בו במפורש. טענת החברה סותרת את כוונת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בלשון ההסכם ועומדת בניגוד להוראות החוק והפסיקה.
26. נטען כי הוראות חוק החוזים נותנות בכורה ללשון ההסכם וקובעות כי אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשונו של ההסכם אזי יפורש ההסכם בהתאם ללשונו וכי זהו גם המצב בענייננו.
27. כן נטען כי גם על פי ההלכה הפסוקה, הפרשנות הלשונית היא "פרשנות הבכורה" ובפרט משמדובר ב"חוזה סגור", היינו חוזה ממצה שכל תנאיו מוגדרים באופן ברור וניהיר והוא אינו זקוק לפרשנות יצירתית, ובחוזה עסקי שהמתקשרים בו הם צדדים מתוחכמים, המנהלים עסקים ומיוצגים היטב מבחינה משפטית בעת ההתקשרות.
28. לבסוף נטען כי לשון ההסכם תואמת את אומד דעת הצדדים, כעולה מתכתובות שונות מזמן אמת.
טענות הנתבעת
29. לטענת הנתבעת, האופציה על פי הסכם האופציה השני ניתנה לתובע רק בתנאי שיגייס גוף אשר ירכוש את פעילות החברה כולה או חלקה.
30. נטען כי במסגרת הסכם האופציה השניה נכתב - ברחל בתך הקטנה - כי ההטבות מכוח ההסכם ניתנו לתובע רק בתנאי שיספק את השירות שהציע, במסגרתו יאתר ויגייס חברה שתרכוש את פעילות החברה.
31. נטען כי ההטבות שניתנו למר ברק במסגרת הסכם האופציה השני לא ניתנו לו כך סתם אלא עקב מצגים והבטחות שלו כי יביא גורם שירכוש את פעילות החברה וכי הבאת אותו גורם הייתה תנאי לאופציה.
32. כן נטען כי לא רק החברה סבורה כי זה המצב אלא גם התובע בעצמו, כעולה מסדרת מסמכים במסגרתם מציין מר ברק בעצמו, על פי הנטען, כי האופציות ניתנו לו רק בתנאי שיביא רוכש לחברה. התעלמותו הצורמת של התובע במסגרת סיכומיו מכל המסמכים והאינדיקציות לכך שהאופציה שניתנה לו במסגרת הסכם האופציה השניה ניתנה לו על תנאי, מלמדת יותר מכל על כך שאין יסוד לתביעתו.
33. עמדת התובע מנוגדת לא רק ללשון התוספת ולהודאות בעל דין שלו מזמן אמת, אלא גם לכל היגיון מסחרי, שכן אין כל סיבה לתת למאן דהוא הטבות בחינם ללא כל תמורה מצדו.
34. אף עיתוי ההודעה על מימוש האופציות מעיד לטענת הנתבעת על כך שמר ברק יודע כי התנאי למימושן הוא גיוס גוף שירכוש את פעילות החברה, שהרי האופציות ניתנו לו עוד בשנת 2018. התביעה הוגשה ב"שיטת מצליח" רק לאחר ההחלטה על חלוקת דיבידנד.
35. כן נטען כי בכל מקרה, לא יכול היה התובע לממש את האופציה השניה מבלי לממש קודם לכן את האופציה הראשונה, זאת משלשון התוספת מדברת על האופציה השניה כ- Additional Option, דהיינו מימושה מחייב קודם את מימוש האופציה הראשונה.
36. אף אם מר ברק היה זכאי למימוש האופציה, הוא אינו זכאי לקבל דיבידנד שכן ההודעה והתשלום בגין מימוש האופציה השניה הועברו על ידו רק שבועיים לאחר ההחלטה על חלוקת הדיבידנד.
37. לבסוף נטען כי אין בהוראות החוק והפסיקה הנוגעים לדרך פרשנות החוזה, אליהן הפנה התובע, להועיל לו, שכן לשון ההסכם קובעת כי מר ברק זכאי לאופציות רק אם יביא משקיע וכי על מנת להכריע במחלוקת שבין הצדדים, על בית המשפט לענות על השאלה "מה הסכימו הצדדים". גם כלל הפרשנות נגד המנסח אינו רלוונטי בעניינו זאת הן מאחר והתובע, בעל תואר דוקטור היה חבר בהנלה הבכירה של שני הבנקים המובילים בשוויץ ובנקאי השקעות מוביל, כפי שהוא מעיד על עצמו, היה מעורב בניסוח התוספת, העיר את הערותיו והוסיף את מר שראה לנכון, כך שהתוספת נוסחה, למעשה, על ידי שני הצדדים; והן מאחר ותנאי להחלת הכלל הוא שהחוזה ניתן לפירושים שונים, מה שאינו מתקיים בענייננו. בענייננו, נטען, יש פרשנות אחת ויחידה והיא שהאופציות ניתנו לתובע רק אם יביא רוכש והטענה כי האופציה ניתנה לתובע בגין שירותיו כיו"ר הדירקטוריון היא חסרת יסוד ונסתרת כבר מהעובדה שהחברה הפסיקה את פעילותה בשנת 2018 וכלל לא נדרש לה יו"ר דירקטוריון.
38. בנוסף, הנתבעת העלתה בכתב הגנתה ובסיכומיה טענת סף לפיה דין התביעה להידחות מחמת אי תשלום אגרה. נטען כי מדובר בתביעה כספית במסווה של תביעה לסעד הצהרתי, שכן למניות שמר ברק מבקש לקבל יש שווי כספי מובהק והאגרה אמורה הייתה להיות משולמת על ידו כנגזרת של שווי זה, כנדרש לפי תקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשע"ז - 2007, המסדירה את גובה ומועדי התשלום בגין תביעה לסכום קצוב. כן נטען כי לחברה יש אינטרס לגיטימי וברור להתנגד לתביעה שלא שולמה אגרה מתאימה בגינה.
דיון והכרעה
39. במרכזה של תובענה זו ניצבות שלוש שאלות עיקרית הדורשת הכרעה והן השאלה האם האופציות שניתנו לתובע במסגרת התוספת להסכם משנת 2018 ניתנו לו על תנאי שיגייס רוכש לפעילות החברה כולה או חלקה, כטענת הנתבעת או ללא כל תנאי, כטענת התובע? האם, כטענת הנתבעת, מחויב התובע לממש את האופציה הראשונה בטרם יממש את האופציה השנייה? וככל שתתקבלנה טענות התובע בעניינים אלה, מהו המועד בו מימש התובע את האופציות וקמה לו זכות למניות החברה? אדון בשאלות אלה כסדרן, זאת לאחר שאדון בטענת הסף שהעלתה הנתבעת, לפיה דין התביעה להידחות על הסף בגין אי תשלום אגרה כנדרש.
טענת הנתבעת כי דין התביעה להידחות על הסף בגין אי תשלום אגרה כנדרש
40. כאמור, לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף בגין אי תשלום אגרה כנדרש. נטען כי הסעד שבכתב התביעה הוא סעד כספי וכי על התובע היה לשלם אגרה הנגזרת משווי המניות שהוא מבקש לקבל לפי פרט 8 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז - 2007 (להלן: "תקנות האגרות") ולא לפי פרט 10 לתוספת לתקנות האגרות, כפי ששילם בפועל.
41. נטען כי על אף הגדרת הסעד שבכתב התביעה כסעד הצהרתי, אין המדובר בסעד כזה אלא סעד כספי בשווי המניות שמר ברק מבקש לקבל וכי בפסיקת בתי המשפט נקבע זה מכבר, כי סעד אופרטיבי בעל משמעות כספית יחשב כסעד כספי ובאופן ספציפי נקבע כי סעד של העברת מניות יחשב כסעד כספי קצוב; כי אין לתת יד לעקיפתה של החובה לשלם אגרה באמצעות הסוואתם של סעדים בעלי תועלת כלכלית בצדם כסעדים "הצהרתיים"; וכי מקום בו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי רק על מנת לחסוך באגרה, כאשר בידי התובע לתבוע סעד כספי, יראה הדבר כשימוש לרעה בהליכי משפט וכצעד שיגרום לכפל התדיינויות.
42. לבסוף נטען כי לחברה יש אינטרס לגיטימי וברור להתנגד לתביעה שלא שולמה אגרה מתאימה בגינה; כי אי תשלום האגרה כדין מחייב את סילוקה של התובענה על סך שכן נקודת המוצא היא כי "לא ייזקק בית המשפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום אגרה"; וכי התובע בסיכומיו לא הסביר מדוע שולמה אגרה על ידו כאילו מדובר בתביעה לסעד הצהרתי שעה שמדובר בתביעה לסעד כספי ויש לקחת זאת בחשבון.
43. אני סבורה כי דין טענתה של הנתבעת בעניין זה להידחות.
44. תקנה 2(ג) לתקנות האגרות קובעת כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום אגרה".
45. על תביעה למתן סעד הצהרתי כמו גם תביעה לצו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, חלה כרגיל תקנה 3 לתקנות, המפרטת את ההליכים שרואים את שווים כבלי ניתנים לביטוי בכסף, והמורה כדלקמן:
"בענינים כמפורט להלן תשולם אגרה לפי פרט 3, 3א, 3ב, 5, 10 או 10א בתוספת, לפי הענין:
(1) צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה, למעט תובענה לסעד כספי כתוצאה מצו כאמור;"
46. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי ההכרעה אם מדובר בסעד ששוויו ניתן לביטוי כספי אם לאו, תלויה, בסופו של דבר, באופן בו נוסחו הסעדים בכתב התביעה (ראה: ע"א 7019/14 שזור - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נגד יעקב פרג'י [פורסם בנבו] (16.05.2018)).
47. בענייננו נוסחה התביעה כתביעה לסעד הצהרתי והסעדים שהתבקשו במסגרתה כוללים סעד הצהרתי לפיו זכאי התובע להירשם כבעלים של 16,590 ממניות החברה וסעד של אכיפה לפיו תחויב החברה לאכוף את מסמך הענקת האופציות מחודש אוגוסט 2018 ולתקן את מרשם בעלי המניות כך שהתובע ירשם כבעלים של 16,590 ממניות החברה, החל מיום 13.1.2021.
48. כאמור, בהתאם להוראות התקנות, הליך בו מתבקש צו הצהרתי, צו לא תעשה, צו עשה או צו אכיפה הוא הליך שרואים את שוויו בלתי ניתן לביטוי בכסף.
49. בפסיקת בית המשפט נקבע כי תביעות לסעד הצהרתי בדבר העברת מניות, הן בגדר ההליכים שרואים את שווים כבלתי ניתנים לביטוי בכסף לצרכי אגרה (ע"א 1194/91 פלצמן נגד גזברות בית המשפט המחוזי [פורסם בנבו] (26.1.1992)). הלכה זו נקבעה אמנם לפי תקנות האגרות בנוסחן הקודם, אך אין בתקנות המאוחרות שינוי לעניינה, ויישומה בענייננו מביא למסקנה כי התביעה שבפני היא הליך שאינו ניתן לביטוי כספי.
50. אני סבורה כי אין בעובדה ששווי המניות ידוע או כי הסעד הנתבע הוא בעל שווי כספי מובהק, כטענת הנתבעת, כדי לשנות את מסקנתי בעניין סיווג התביעה לצרכי אגרה. ודוק, תקנה 3 לתקנות אינה חלה אך על הליכים שבאופן אובייקטיבי לא ניתן להעריך את שווים או שהסעד ההצהרתי המבוקש בהם מתייחס לנכס הנעדר שווי כספי, אלא גם על הליכים שלצורך תשלום האגרה רואים את שווים כבלתי ניתן לביטוי בכסף ואין נפקא מינה אם הסעד המבוקש מתייחס למניות או לנכס אחר (ראה : ת"א (מרכז) 5475-03-13 סטרטסיס בע"מ ואח' נ' בונן [פורסם בנבו] (18.11.2013)).
51. שאלה נוספת הרלוונטית לענייננו היא האם סיווג הסעד כסעד הצהרתי נעשה בענייננו באופן מלאכותי, כטענת הנתבעת, בניסיון להתחמק מתשלום אגרת בית המשפט. כידוע, צו הצהרתי הוא צו המצהיר על זכויות או על קיומו של "מצב" (ראה: ע"א 490/92 שאבי נגד אררט חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (25.7.1993)).
52. בהתאם לפסיקה, על מנת שבית המשפט ידון בתביעה לסעד הצהרתי, על בית המשפט להתרשם כי למבקש הסעד אינטרס לגיטימי במתן הסעד המבוקש, כאשר האינטרס של חיסכון בתשלום האגרה, כשלעצמו, אינו אינטרס מספיק כדי להצדיק תביעה לסעד הצהרתי ולבחון את השאלה האם יש בידי המבקש לעתור לסעד אופרטיבי (ראה: ע"א 4076/00 נצחון ציפורה בראשון בע"מ נגד זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3), 41; רע"א 7200/20 אלזו השקעות בע"מ נגד אאורה ישראל - יזמות והשקעות בע"מ [פורסם בנבו] (6.04.2021); בר"ע 417/92 היועץ המשפטי לממשלה נגד ליבוביץ, פ"ד מו(3), 417).
53. בענייננו, לתובע אינטרס לגיטימי במתן הסעד ההצהרתי. המדובר בסעד העומד כשלעצמו, אין בו לחייב את העותר לעתור לסעד אופרטיבי נוסף ואין עסקינן בסעד הצהרתי אשר מטרתו המרכזית היא לשמש "כשלב ראשון במערכה". יפים בהקשר זה הדברים שנקבעו ברע"א 1910/04 אילונית פרויקטים תיירותיים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פד"י נח (6), 193) מפי כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס:
"אין עסקינן במצב שבו מוגשת תובענה לסעד הצהרתי אשר מטרתה המרכזית היא לשמש כשלב ראשון של מערכה, כאשר בהמשך צפוי שתוגש תובענה נוספת, הפעם לסעד אופרטיבי. אילו זה היה המצב, בהחלט ייתכן שהייתה הצדקה לומר לחברה כי היא אינה יכולה לתבוע סעד הצהרתי אלא עליה לעתור לסעד כספי."
54. מכל הטעמים האמורים הגעתי לכלל מסקנה שעסקינן בתביעה לסעד הצהרתי שאין בצדה סעדים כספיים ואשר הסעדים בה לא נוסחו באופן מלאכותי ובהתאם, האגרה עליה שולמה כדין. בהתאם לכך אני סבורה כי דין טענת הנתבעת לפיה יש מקום לסלק התביעה על הסף מחמת אי תשלום אגרה, להידחות.
55. אשר לתביעה לגופה, אקדים ואציין כי לאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוצגו בפניי, קראתי את כתבי הטענות, תצהירי הצדדים וסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי האופציה שניתנה לתובע במסגרת הסכם האופציה השני, לא הייתה מותנית בתנאי שיגייס רוכש לפעילות החברה; כי התובע לא היה מחויב לממש את האופציה הראשונה בטרם יממש את האופציה השניה; וכי המועד בו מימש התובע את האופציה וקמה לו הזכות למניות החברה, הוא מועד התשלום בפועל עבור המניות, קרי יום 29.1.2021.
56. כידוע, נקודת המוצא בפרשנות חוזה היא לשון החוזה, לה משקל כבד ומשמעותי בגיבוש אומד דעת הצדדים (ראה: ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ נגד תחנת דלק חוואסה בע"מ [פורסם בנבו] (8.2.2018)).
57. לשון החוזה היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני. כאשר לשון החוזה ברורה וחד-משמעית ומצביעה באופן בהיר על אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים בעת כריתת החוזה, הבכורה בהליך הפרשני תינתן לה (ראה: ע"א 87/15 נורדן נגד גרינברג, [פורסם בנבו] (16.10.2017); ע"א 643/14 מנהל העיזבון יחזקאל שבו נגד ג'ראיסי, [פורסם בנבו] (27.5.2015)).
58. עיקרון זה מעוגן כיום בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, כפי שתוקן בתיקון מס' 2 לחוק החוזים משנת 2011, הקובע כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".
59. בנסיבות שבהן לשון החוזה אינה חד-משמעית על הפרשן להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על רקע כלל הוראות החוזה ובחינת הנסיבות החיצוניות לו. במסגרת הנסיבות החיצוניות לחוזרה, שאותן אפשר לבחון לשם פירושו, ניתן למנות את חילופי הדברים במהלך המשא ומתן בין הצדדים; את התנהגות הצדדים לאחר כריתת החוזה; חוזים נוספים הקיימים בין הצדדים; הנוהג המסחרי הידוע, ועוד (ראה: ע"א 136/14 דן אופ בע"מ נגדCORNUCOPIA EQUITIES LTD , [פורסם בנבו] (6.9.2017)).
60. במקרה שלפנינו, יש ליתן משקל גם לכך שמדובר בהסכם משלים שנכרת לאחר משא ומתן והצטרף להסכם קודם שנחתם בין הצדדים. משכך, יש להביא בחשבון את "ההיסטוריה החוזית" שבין הצדדים, העומדת ביסוד ההסכם המאוחר (ראה: ע"א 9803/01 תחנת שירות ר"ג בע"מ נגד סונול ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (16.2.2004)).
61. בנוסף, בעת פרשנות חוזה, תינתן חשיבות רבה למהותה של העסקה, למבנה המשפטי הכללי שלה ולמטרותיה הכלכליות (ראה: ע"א 6253/03 כפר מל"ל, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית נגד הרמן, [פורסם בנבו] (27.6.2005)).
62. בעת ההכרעה בשאלת פרשנותו של חוזה יש להעניק משקל גם לעובדה כי חוזה צריך שיהיה מבוסס הגיון מסחרי כלשהו ובעל תכלית אובייקטיבית (ראה: ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נגד אבנר [פורסם בנבו] (15.8.2002)).
63. בפסיקתו של בית המשפט העליון בע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נגד רכבת ישראל בע"מ [פורסם בנבו] (20.11.2019) ניתן חיזוק משמעותי ללשון החוזה ובפרט ביחס ל'חוזים סגורים', 'חוזים מסחריים' וחוזים שנערכו על ידי מתקשרים מתוחכמים.
64. במסגרת פסק הדין מתאר כב' השופט שטיין מקשתת שבין קצותיה יש למקם את החוזה הטעון פרשנות. נפסק כי "לא כל החוזים נולדו שווים. רמת הפירוט של החיובים והזכויות איננה זהה בכל חוזה וחוזה. בקצה אחד של הספקטרום נמצא חוזה יחס פתוח אשר מנוסח בקווים כלליים בלבד - זאת, מאחר שבעלי החוזה, אשר הסכימו אהדדי לגבי מטרתו ונטלו על עצמם את התחייבות הבסיסית לקדמה, לא יכלו, לא רצו או לא השכילו לקבוע בו מתווה צעדים מדויק שבו כל אחד מהם אמור לצעוד כדי להגיע אל אותה מטרה משותפת...חוזי יחס פתוחים מסמיכים את בית המשפט לקרוא לתוכם תנאים וחיובים חדשים, שלא הוסכמו מראש, על בסיס עקרונות משפט רחבים כמו תום לב, הגינות וסבירות, כשכל אלו מותאמים למטרות החוזה" (שם, בפסקה 12).
65. בקצה השני של הרצף "נמצא חוזה סגור עם התניה מלאה: חוזה ממצה שכל תנאיו מוגדרים באופן ברור ונהיר, והוא איננו זקוק לפרשנות יצירתית [...]. חוזה סגור מנוהל על ידי כללים פורמליים, שעיקרם דרישת הכתב" (שם, בפסקה 13).
66. כב' השופט גרוסקופף מבחין, במסגרת פסק הדין, בין שני סוגי מתקשרים בחוזים: "מתקשר שהוא עוסק, דהיינו מתקשר מתוחכם המנהל עסקים ומיוצג היטב מבחינה משפטית בעת ההתקשרות" ו"מתקשר שהוא אדם פרטי, כלומר בן אדם מן היישוב שלרוב אינו מיוצג היטב מבחינה משפטית בעת ההתקשרות" (שם, בפסקה 2). כן מבחין הוא בין "חוזה עסקי, שהוא חוזה שכל הצדדים לו הם עוסקים (כגון הסכם בין שתי חברות מסחריות למכירת נכס מקרקעין מסחרי (למשל, קניון (או הסכם למכירת חומרי גלם (למשל, ברזל) מיבואן למפעל); לבין "חוזה פרטי, שהוא חוזה שכל הצדדים לו הם בני אדם פרטיים (כגון הסכם למכירת מכונית יד שניה או הסכם להשכרת דירה בבעלות פרטית)", לבין חוזה צרכני (שם, בפסקה 2).
67. סיווג החוזה בהתאם לאמות מידה אלה גוזר את אופן הפרשנות המשפטית. נקבע כי "בחוזה הפרטי, הגשמת רצון הצדדים במועד הכריתה היא התכלית לה ראוי להקנות מעמד של בכורה, מאחר שמדובר בצדדים רציונליים המצויים במישור שווה, ואולם יכולתם להשתמש בשפה החוזית מוגבלת בשל היכרותם החלקית עם רזי דיני הפרשנות החוזיים", בעוד "בחוזה העסקי, שאיפתם העיקרית של דיני הפרשנות צריכה להיות לשכלול ההתקשרות החוזית, וזאת בשים לב לכך שהמתקשרים הם לא רק צדדים רציונליים המצויים במישור שווה, אלא גם מתוחכמים דיים לעשות שימוש בכללים המשפטיים לצורך עיצוב החוזה כרצונם" (שם, בפסקה 4). כאשר מדובר בחוזה עסקי "מתן מעמד מכריע ללשון החוזה מסייע ליצירת יציבות וודאות חוזית, שכן הוא מאפשר לצדדים מתוחכמים ומיוצגים היטב מבחינה משפטית לעצב את ההתקשרות החוזית שלהם כרצונם, תוך שימוש מושכל וזהיר בלשון ההסכם" (שם, בפסקה 6).
68. בענייננו, אני סבורה כי יש לסווג את הסכמי האופציה כהסכמים סגורים, אשר תנאיהם מוגדרים באופן ברור ובהיר והם אינם זקוקים לפרשנות יצירתית או להשלמה. כן אני סבורה כי מדובר בחוזים עסקיים אשר נערכו על ידי צדדים מתוחכמים דיים לעשות שימוש בכללים המשפטיים לצורך עיצוב החוזה כרצונם.
69. דומה כי הצדדים אינם חלוקים בשאלת סיווגם של הסכמי האופציה על פי אמות מידה אלה, שכן התובע, בסיכומיו, טען במפורש לסיווגם ככאלה בעוד הנתבעת בסיכומיה ציינה כי היא אינה חולקת על כך שמדובר בחוזה סגור, אלא שלשיטתה לשון ההסכם קובעת כי מר ברק זכאי לאופציות רק אם יביא משקיע. בהתייחסה למעורבות התובע בניסוח הסכם האופציה השני, מציינת הנתבעת כי התובע הוא בעל תואר דוקטור אשר כפי שהעיד על עצמו, היה חבר בהנהלה הבכירה של שני הבנקים המובילים בשוויץ.
70. כך או כך, בהתאם לחוק ולהלכה הפסוקה, לשון ההסכם היא שתכריע את הכף ביחס לפרשנותו של הסכם האופציה השני מושא התובענה. בענייננו, אני סבורה כי לשון ההסכם ברורה וכי לא עולה ממנה כי האופציה שניתנה לתובע במסגרת הסכם האופציה השני מותנית בגיוס גוף אשר ירכוש את פעילות החברה, כולה או חלקה. אפרט.
71. ראשית, ביחס לכל אחת משתי ההטבות שהוענקו למר ברק במסגרת הסכם האופציה השני, קרי, עדכון מחיר המימוש של חלק מהאופציות שניתנו לו בהסכם האופציה הראשון, והענקת אופציה נוספת לרכישת 16,590 מניות לפי שווי מימוש של 0.01 ₪, נקבעו בהסכם 'התאמות' למקרה של התקיימות "עסקת מיזוגים ורכישות מאושרת", כפי שהוגדרה במסגרת הסכם האופציה השני, ככל שתושלם על ידי החברה כתוצאה ממאמציו הפעילים של התובע.
72. כך, ביחס להטבה הראשונה נקבע כי בנוסף להפחתת מחיר המימוש של 5,057 מהאופציות ב-25%, יופחת, במקרה של עסקת מיזוגים ורכישות מאושרת, מחיר המימוש של 19,357 מהאופציות הנוספות של התובע (המהוות 50% מהאופציות שהוענקו לתובע בהסכם האופציה הראשון) ויעמוד על 0.01 דולר ארה"ב למניה.
73. ביחס להטבה השניה נקבע כי במקרה שבו תבוצע עסקת מיזוגים ורכישות כאמור, תואץ הבשלתן של 100% מכל האופציות הנוספות שהוענקו לו במסגרת הסכם האופציה השני וטרם הבשילו (והן תהיינה, במקרה כזה, ניתנות כולן למימוש מיידי). יצוין כי ללא עסקת מיזוגים ורכישות, עתידה הייתה האופציה הנוספת 'להבשיל' על פני שנתיים ימים, ב-8 חלקים שווים, בסוף כל רבעון שלאחר תאריך תחילת 'לוח ההבשלה', אשר נקבע בהסכם ליום 1.8.2018.
74. ברי כי אילו הענקת ההטבות בהסכם האופציה השני הייתה מותנית לכתחילה בהבאת גורם שירכוש את פעילות החברה כתנאי למימוש האופציה, כטענת הנתבעת, לא היה מקום או צורך לכלול במסגרת ההסכם הוראות שעניינן השפעתה של עסקת מיזוגים ורכישות מאושרת על כל אחת מן ההטבות הכלולות בהסכם. מכאן שהבאת גורם שירכוש את פעילות החברה אינו ולא יכול להוות תנאי למימוש האופציה אלא מהווה הוא תנאי להטבות הנוספות שבהסכם האופציה, היינו, הפחתת מחיר המימוש של 19,357 אופציות נוספות של התובע (מעבר לאופציות בגינן נקבעה הפחתה של 25% ממחיר המימוש) על פי הסכם האופציה הראשון, והאצת הבשלתן של מלוא האופציות על פי הסכם האופציה השני, ככל שלא הבשילו במלואן קודם לכן.
75. שנית, ביחס להטבה השניה, ההסכם אכן קובע כי זו ניתנה למר ברק "In consideration of the services of grantee" אלא שאיני סבורה כי שירותים אלה, בגינם ניתנה לו ההטבה השניה, עניינם בהבאת גורם שירכוש את פעילות החברה, ולו מן הטעם, עליו עמדתי לעיל, לפיו אילו שירות זה מהווה היה תנאי להטבה זו, לא היה מקום לקבוע בהמשך הסעיף הוראות לעניין האצה מיידית של האופציות הנוספות, כתוצאה מעסקת מיזוגים ורכישות מאושרת.
76. יתר על כן, יש לזכור כי הסכם האופציה השני נחתם כתיקון להסכם האופציה הראשון והוא נושא את הכותרת "תיקון הסכם האופציה בין החברה לבין דר' בועז ברק מתאריך 26 פברואר, 2015". המדובר, אם כן, בהסכם משלים, שנכרת לאחר משא ומתן והצטרף להסכם קודם שנחתם בין הצדדים, אשר הגדיר, בסעיף 1 שבו, את השירותים שנדרש התובע לספק לחברה. משהסכם האופציה השני מהווה תיקון להסכם האופציה הראשון, משנקבע במסגרתו כי כל שאר התנאים של הסכם האופציה (הראשון. ס.י.) לא יושפעו או ישתנו על ידי תיקון זה וימשיכו לעמוד בתוקפם, ומשלא הוגדרו במסגרת הסכם האופציה השני "שירותים" אחרים שנדרש התובע לספק לחברה, הרי שיש לקרוא את התנאי הנזכר בסעיף 74 לעיל, כמתייחס להגדרת השירותים שבהסכם האופציה הראשון. ודוק, הגדרת "עסקת מיזוגים ורכישות מאושרת" שבהסכם האופציה השניה, על פי לשונה, אינה באה להגדיר מחדש את המונח שירותים אלא להגדיר את התנאי שבהתקיימו יהיה זכאי התובע להטבות נוספות על ההטבות הבסיסיות שנקבעו בהסכם האופציה השני, הכוללות, כאמור, עדכון מחיר המימוש של חלק מהאופציה הראשונה והענקת אופציה נוספת.
77. שלישית, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה מסדרת המסמכים אליהם הפנתה בכתב הגנתה ובסיכומיה, עולה כי התובע עצמו מציין כי האופציות ניתנו לו רק בתנאי שיביא רוכש לחברה, זאת הן לגופן של דברים, כפי שיובהר להלן, והן מהטעם שבשים לב למהותו של החוזה, כחוזה עסקי סגור, יש לתת מעמד מכריע ללשון החוזה ולפרשו בהתאם ללשונו.
78. כך, המסמך מיום 1.4.18 (נספח 1 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת), מעבר לכך שהועבר על ידי התובע בשלבים הראשוניים של המו"מ, כלל אינו עוסק באופציות הנוספות שהוענקו לו במסגרת הסכם האופציה השני, אלא באופציות שהוענקו לו בהסכם האופציה הראשון.
79. בסעיף 18 לסיכומיה מצטטת הנתבעת מתוך המסמך מיום 1.4.18, אלא שציטוט זה הוא ציטוט חלקי בלבד מתוך הפסקה הרביעית למסמך. ראשיתה של פסקה זו מבהירה כי הצעתו זו של התובע מתייחסת לאופציות שהוענקו לו במסגרת הסכם האופציה הראשונה ולא לאופציות הנוספות שהוענקו לו במסגרת הסכם האופציה השני. וכך נכתב על ידי התובע (ההדגשות אינן במקור. ס.י.):
"The offer was that instead of granting me new options my current package would be divided into two and be structured as follows:1. Half of the options will be executed against a cash payment by me to the fund, based on the discretionary decision of the management, under the condition that the premium paid by me will not be below 25% of the currently due premium".
ובהמשך ישיר לכך באים הדברים אשר צוטטו בסיכומי הנתבעת:
"2. The second half of the options packeg could be executed on my behalf based on the success of the following endeavor. I have undertaken to allocate a reputable global entity that will inject into Elevator a substanial amount of money in return for equity. The current estimate of the fund's valuation for such a deal is over USD 55 mil".
80. מכאן, שבניגוד לטענת הנתבעת, עניינה של תכתובת זו אינה באופציות הנוספות, נשוא הסכם האופציה השני אלא באופציות נשוא הסכם האופציה הראשון. יצוין כי בסופו של יום, חלקו הראשון של הסכם האופציה השני, אכן אימץ, ביחס לאופציות הקיימות מכוח הסכם האופציה הראשון, מנגנון דומה לזה שהוצע על ידי התובע במסגרת מסמך זה.
81. גם הודעת הדואר האלקטרוני אשר נשלחה ממר ברק למייסדי החברה (נספח 2 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת), נשלח על ידי התובע בשלבים הראשונים של המו"מ אלא שהצעתו לא אומצה בסופו של דבר כלשונה וממילא אין ללמוד ממנה על התנאים שנקבעו בסופו של יום בהסכם.
82. אף מהודעת הדואר האלקטרוני מיום 17.7.2018 (אשר צורפה כנספח 4 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת), אשר נשלח ממר ליאור פרושאור לבעלי המניות, ואשר צורף לדוא"ל מיום 17.7.18 ממר ברק ל'אנשי שלומו בחברה' כהגדרת הנתבעת (אשר צורפה כנספח 3 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת), אין כדי ללמד על קיומו של תנאי כאמור. ראשית, הודעה זו מדברת על הנחה בשיעור 25% על חלק קטן מהאופציות שכבר הוענקו למר ברק (במסגרת הסכם האופציה הראשון. ס.י.) ועל פקיעת יתרת האופציות שהוענקו לתובע במסגרת הסכם האופציה הראשון ואשר בגינם לא תוענק לו הנחה, זאת כנגד הענקת אופציות נוספת במקרה של אירוע מיזוגים ורכישות. בסופו של דבר הסכם האופציה השני אינו מפקיע את יתרת האופציות שאינן בהנחה אלא קובע כי במקרה של אירוע מיזוגים ורכישות, מחיר המימוש של 19,357 אופציות (כלומר 50% מהאופציות על פי הסכם האופציה הראשון) יופחת ויעמוד על 0.01$. מכאן שהזיקה בין עסקת מיזוגים ורכישות לבין אופציות למימוש במחיר מופחת אכן קיימת, אלא שהיא מתייחסת בסופו של דבר לאופציות מכוח הסכם האופציה הראשון, שמחיר ותנאי המימוש שלהן עודכנו במסגרת הסכם האופציה השני, ואין ללמוד מכך על קיומו של תנאי, אשר אינו נזכר בהסכם האופציה השני, ביחס לאופציות הנוספות מכוח הסכם זה.
83. כך גם אין ללמוד מדבריו של התובע עצמו, בגוף הודעת הדוא"ל הנזכרת לעיל, אשר נשלחה על ידו ביום 17.7.18, על קיומו של תנאי כאמור. במסגרת הודעת הדוא"ל כותב התובע לנמעני הודעת הדוא"ל את הדברים הבאים:
"I am sending you a proposal coming from Elavator which is modifying my options agreement with the fund signed in February 2015. This change is part of an agreement with Elavator to give me the mandate to offer for sale their fund either in full or partly….".
84. מדבריו אלה של התובע ניתן ללמוד כי עדכון הסכם האופציה נעשה על רקע היתכנות לעסקת מיזוגים ורכישות, אשר כאמור, אכן מוגדרת בהסכם ומשפיעה על טיב הזכויות שהוענקו לו במסגרתו, אך אין ללמוד מהם על כך שעסקה כאמור מהווה תנאי לאופציה הנוספת שהוענקה למר ברק במסגרת ההסכם.
85. רביעית, אני סבורה כי התכתבות מאוחרת בין ב"כ הצדדים, תומכת אף היא במסקנה על אודות היעדרו של תנאי כאמור. כך, בהתכתבות של ב"כ התובע עם ב"כ החברה מחודש מאי 2019 (אשר צורפה כנספח 8 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובע), ביקש ב"כ התובע לקבל את מרשם בעלי המניות העדכני של החברה ואת 'טבלת האופציות' שלה ולאחר שקיבל לידיו מסמכים אלה, ציין בפני ב"כ החברה כי הוא אינו מוצא ברישומי החברה מניות של התובע אלא אופציות בלבד וביקש לברר סוגיה זו. במענה לכך השיב ב"כ החברה כי הודעת מימוש אכן הוכנה על ידם אך למיטב ידיעתו, התובע לא מימש את האופציות וכי אם אין זה המצב, מבקש הוא לקבל העתק חתום ממסמך מימוש האופציות. למותר לציין כי לדרישה אחרונה זו לא היה כל היגיון במקרה שבו מימוש האופציה היה מותנה בעסקת מיזוגים ורכישות, שלא התממשה. יצוין כי במסגרת התכתבות זו לא הועלתה על ידי ב"כ החברה הטענה כי מימוש האופציה היה מותנה בתנאי שלא התקיים.
86. לבסוף, אין בידי לקבל את טענת החברה לפיה עמדת התובע מנוגדת לכל היגיון מסחרי. בניגוד לטענת הנתבעת לפיה "אין כל סיבה לתת למאן דהוא הטבות בחינם ללא כל תמורה מצדו", מההתכתבויות השונות אשר צורפו לכתבי הטענות ולתצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים, עולה בבירור כי מטרת ההטבות שבהסכם האופציה השני נועדו לא רק על מנת לתגמל את התובע על המשך כהונתו כיו"ר החברה אלא גם על תקופת כהונתו הראשונה, בגינה לא קיבל כל שכר מעבר לאופציות שמימושן, בתנאי המימוש המקוריים, לא הייתה כדאית עבורו. בנוסף, הסכם האופציה השני ביקש לשנות את מערך התמריצים של התובע כיו"ר דירקטוריון החברה. במכתבו הנזכר של מר ליאור פרושאור אל בעלי המניות של החברה (נספח 4 לתצהיר העדות הראשית מטעם התובעת הוא ציין בזו הלשון:
"After the most recent shereholders meeting last quarter and a view amongset sherholders that Dr. Boaz Baravk restructure of his options agreement should be more front loaded than backloaded, we have renegotiated the agreement with him such that…."
ובהמשך:
"We all feel that this new agreement both incentivizes future work for the company, but deals equitably with work done in the past that Dr. Barack could not be rewarded for".
87. אכן, אחת ממטרותיו של ההסכם הייתה לתמרץ את התובע לגייס חברה שתרכוש את פעילות החברה אלא שכאמור, תמרוץ זה קיבל ביטוי בהפחתת מחיר המימוש של מחצית האופציות מכוח הסכם האופציה הראשון, במקרה של עסקת מיזוגים ורכישות אשר תושג כתוצאה ממאמציו של התובע ובהאצת הבשלתן של האופציות הנוספות מכוח הסכם האופציה השני, ולא היווה תנאי להסכם.
88. משכך, איני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה האופציות, מכוח הסכם האופציה השני, הוענקו לתובע רק בתנאי שיגייס גוף שירכוש את פעילות החברה או חלקה.
האם מימוש האופציות הנוספות מחייב מימוש קודם של האופציות המוקדמות
89. כאמור, לטענת הנתבעת, התובע כלל לא יכול היה לממש את האופציות מכוח הסכם האופציה השני בטרם מימש את האופציות מכוח הסכם האופציה הראשון, זאת מן הטעם שלשון הסכם האופציה השני מתייחסת אל האופציות מכוחו כ-Additional Options, ומכאן, אליבא דנתבעת, מתחייבת המסקנה כי מימושה של האופציה השניה מחייב קודם לכן מימוש של האופציה הראשונה.
90. אין בידי לקבל טענה זו. הגדרתן של האופציות כאופציות נוספות לא באה אלה כדי להבהיר כי מדובר באופציות נוספות על אלה שהוענקו לתובע במסגרת הסכם האופציה הראשון. אשוב ואזכיר בהקשר זה כי הסכם האופציה השני אינו הסכם העומד בפני עצמו אלא נחתם כתיקון להסכם האופציה הראשון. הואיל ובסעיף 1 להסכם האופציה השני תוקנו תנאי המימוש של האופציות שהוענקו לתובע במסגרת הסכם האופציה הראשון, אכן נדרשה, בסעיף 2 להסכם, הבהרה כי מדובר באופציות נוספות המוענקות לתובע ולא בעדכון תנאי המימוש של האופציות מכוח הסכם האופציה הראשון.
91. הסכם האופציה השני קבע את תנאי המימוש של האופציות הנוספות שהוענקו לתובע במסגרת הסכם האופציה השני ונקבע במסגרתו כי מחיר המימוש שלהן יהיה הערך הנקוב וכי הן תהיינה ניתנות למימוש ב-8 חלקים שווים בסוף כל רבעון שלאחר תאריך ההתחלה, שנקבע ליום 1.8.2018, כך ש-100% מהאופציות הנוספות תהפוכנה לבשלות וניתנות למימוש בתוך יום השנה ה-2 לתאריך ההתחלה. ההסכם אינו קובע תנאים נוספים להבשלת האופציות ולמימושן ובכלל זה אינו קובע כי הן תהיינה ניתנות למימוש רק בכפוף למימוש האופציות מכוח הסכם האופציה הראשון.
92. בהיעדר תנאי מפורש כאמור במסגרת הסכם האופציה השני, לא די בהגדרת האופציות מכוחו כ"אופציות נוספות" כדי לחייב את המסקנה לפיה מימושן של אופציות אלה כפוף למימושן של האופציות מכוח הסכם האופציה הראשון.
מהו המועד בו מימש התובע את האופציות וקמה לו זכות למניות החברה?
93. אקדים ואציין כי למועד מימוש האופציות נפקות לגבי שאלת זכותו של התובע להשתתף בחלוקת דיבידנד עליה החליט דירקטוריון החברה ביום 13.1.2021.
94. עוד אציין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי רק ביום 29.1.2021 העביר התובע תשלום לצורך מימוש האופציה השניה וכי טופס ההודעה על מימוש האופציה נחתם על ידי התובע ביום 28.1.2021 אלא שלטענת התובע, למשלוח טופס ההודעה על מימוש האופציה והתשלום עבור המניות קדמו מספר הודעות, אשר אחת מהן, לפחות, נשלחה ביום 13.1.2021, בו ביום בו התקבלה החלטת הדירקטוריון על חלוקת הדיבידנד ובטרם נחתמה החלטת הדירקטוריון ושתיים נוספות נשלחו אף הן באותו מועד, אך לא הובהר לגביהן האם נשלחו עובר להחלטת הדירקטוריון או לאחריה.
95. במסגרת הודעות אלה, והודעות נוספות שנשלחו על ידי התובע לב"כ החברה ולבעלי מניותיה עובר למשלוח טופס ההודעה על מימוש האופציה והתשלום עבור המניות, עמד התובע על זכותו לממש את האופציות שהוענקו לו במסגרת הסכם האופציה השניה.
96. השאלה המתעוררת בהקשר זה היא מהו המועד שבו יש לראות בתובע כמי שמימש את האופציות שהוענקו לו במסגרת הסכם האופציה השני ולפיכך כבעל מניות בחברה. אני סבורה כי מועד זה הוא המועד בו העביר התובע לחברה הן את טופס ההודעה על מימוש האופציה והן את התשלום עבור המניות, קרי יום 29.1.2021.
97. בהתאם אני סבורה, כי התובע אינו זכאי להשתתף בחלוקת הדיבידנד עליה החליט דירקטוריון החברה ביום 13.1.2021. אבהיר.
98. אופציה היא זכות הכפופה לתנאים, בהתאם לתנאי הקמתה, לרכוש כמות מוגדרת של מניות חברה במחיר נקוב, הוא מחיר המימוש, שנקבע במועד ההענקה.
99. הודעה על מימוש אופציה עשויה, כשלעצמה, להיות בעלת נפקויות משפטיות, אך אין בה די על מנת לזכות את התובע במניות החברה, בטרם השלים את יתר התנאים לרכישת המניות מכוח הסכם האופציה ובהם, התנאי הבסיסי של תשלום מחיר המימוש לחברה.
100. אציין כי הצדדים, בטיעוניהם, לא התייחסו לשאלה האם תנאי למימוש האופציה בענייננו הוא חתימה על טופס פורמלי ("Form of Exercise Notice"), עליו חתם התובע רק ביום 28.1.2021. מכל מקום, לנוכח המסקנה אליה הגעתי לעיל, לא נדרשת בעניינו הכרעה בשאלה זו.
101. מפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 13.1.2021 (אשר צורפה, בין היתר, כנספח 8 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת), עולה כי במסגרת ההחלטה על חלוקת הדיבידנד שהתקבלה במסגרת אותה ישיבה, נקבע, בין היתר, כי:
"The Dividend shall be distributed among the shareholders of the Company in accordnace with each shareholder pro-rata porition of the isuued and outstanding share capital of the Company as the date hereof, subject to withholding of any tax as may be required by applicable law" (ההדגשות אינן במקור. ס.י.).
102. מכאן, שבהתאם להחלטת הדירוקטוריון על חלוקת דיבידנד, הדיבידנד יחולק אך ורק למי שהיה בעל מניות במועד קבלת ההחלטה. במועד זה, כאמור, טרם השלים התובע את תנאי המימוש, הוא לא היה במועד זה בעל מניות וממילא גם לא היה לו חלק, במועד קבלת ההחלטה על חלוקת הדיבידנד, בהון המניות המונפק והנפרע של החברה.
103. אציין כי אף לעמדת התובע, הוא השלים את כל התנאים החלים עליו לצורך המימוש רק במועד העברת התשלום הנדרש בגין מימוש האופציות כעולה מסעיף 6 למכתבו של ב"כ התובע אל ב"כ הנתבעת מיום 16.2.2021, אשר צורף כנספח 9 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת.
104. יתר על כן, בסעיף 4 לטופס מימוש המניות (אשר צורף כנספח 19 לתצהיר העדות הראשית של התובע), עליו חתם התובע ביום 28.1.2021, נקבע כי עד להנפקת המניות בפועל (בהתאם לתיעוד בספרי החברה), לא קמה זכות לקבלת דיבידנדים או כל זכות אחרת כבעל מניות, ביחס למניות, על אף מימוש האופציות, וכי לא תבוצע התאמה עבור דיבידנד או זכות אחרת שתאריך הרישום שלהם הוא לפני מועד הנפקת המניות. בחתימתו אישר התובע את התנאים המפורטים בטופס (אף אם לכתחילה לא נדרשה חתימה על טופס זה דווקא כתנאי למימוש האופציה, סוגיה, אשר כאמור לעיל אינה דורשת הכרעה).
105. לאור כל האמור לעיל אני סבורה כי מועד מימוש האופציות הוא, כאמור, ביום 29.1.2021.
סוף דבר
106. התביעה מתקבלת ברובה במובן זה שהתובע זכאי להירשם כבעלים של 16,590 ממניות החברה, אך זאת רק החל מיום 29.1.2021.
107. אני מורה לחברה לתקן את מרשם בעלי המניות בהתאם.
108. אני מחייבת את הנתבעת לשלם את הוצאות התובע בסך כולל של 50,000 ₪, זאת בין היתר, לאחר שהבאתי בחשבון את ההוצאות שנגרמו לצדדים בגין התביעה הנוספת.