בעלים של חברה, שהתחייב באופן אישי להחזיר למשקיעים בה את כספם, התנער מהתחייבותו בטענה שההשקעה היתה בחברה ולכן התחייבותו האישית אינה רלוונטית, והיא בבחינת "לא נעשה דבר".
בית המשפט דחה את הטענה נדחתה וקבע, כי היא המקרה אינו עומד בתנאים הנדרשים לקבלת התכחשות להתחייבות שעשה אדם. הכלל הוא כי אדם שהתקשר בחוזה, מחויב בהתאם להתחייבויותיו בחוזה. אחד מן החריגים לכלל זה הוא טענת "לא נעשה דבר" התכחשות לכוונה להתחייב על אף שניתנה התחייבות, שהינה חריג לעיקרון הוודאות החוזית, שקבלתו מותנה בקיומם של שני תנאים: (א) שוני קיצוני בין המסמך שהחותם האמין כי עליו חתם לבין המסמך עליו חתם למעשה ו-(ב) העדר רשלנות מצדו של הצד שהוטעה. כאן, מדובר באדם שהתחייב בחמש הזדמנויות שונות להחזיר למשקיעים באופן אישי את כספם ואף איים שיבצע פשיטת רגל ובכך יתחמק מהתחייבותו האישית. מכאן, שהטוען ידע והבין היטב שהוא התחייב באופן אישי ולכן אינו עומד בתנאים הנדרשים בכדי לטעון טענת "לא נעשה דבר".