תא (ת"א) 12865-04-21 יורם צחי נ' רפי סלע

בית משפט השלום בתל אביב -יפו

ת"א 12865-04-21 צחי ואח' נ' סלע

לפני כבוד השופט אביים ברקאי

התובעים:

1. יורם צחי
2. רענן זיגמן

נגד

הנתבע: רפי סלע

ב"כ התובעים: עו"ד עדי כהן, עו"ד נטלי דדון – ממשרד עדי כהן עורכי דין ונוטריון
ב"כ הנתבע: עו"ד אייל דגני, עו"ד אורי דגני – דגני שפירא ושות' – עורכי דין

פסק דין

חלק ראשון - פתח דבר
1. מהות פסק הדין
עניינו של פסק הדין הוא תביעה על סך של 382,000 ₪ שהוגשה בדרישה להשבת סכומי כסף שהשקיעו התובעים בחברה בבעלות הנתבע וזאת "בצירוף תוספת הנזקים בשיעור 10% כפי שהתחייב הנתבע".
2. המחלוקת וטענות הצדדים בקליפת אגוז
2.1 תמצית טענות התובעים
(א) התובעים נקשרו ביום 14/2/2016 בהסכם השקעה עם חברה הנושאת את שמו של הנתבע ואשר רשומה כנטען בדלוור, בשם SELA SECURITY CONSULRING LLC.. לטענת התובעים, ההתקשרות היתה עם הנתבע אך באמצעות אותה חברה. בעקבות ההתקשרות העבירו התובעים בארבע פעימות סך של 90,000 דולר ארה"ב. סכום, אשר בהתאם לאסמכתאות שהוצגו עמד על הסך של 346,926 ₪ (סעיף 8 לכתב התביעה).
(ב) התובעים טוענים שהנתבע הוליך אותם שולל והבטחותיו היו לריק. עוד מפנים התובעים להתחייבות אישית ובכתב של הנתבע להשבת כספם. ההתחייבות נעשתה ביום 20/2/2018 במסגרת הודעת דוא"ל ששלח הנתבע ובעקבות פגישה שנערכה בין הצדדים. לאחר מכן שב הנתבע על ההתחייבות והפניות לפעמים נוספות בהם התחייב הנתבע באופן אישי ואף בכתב יובאו בסעיף 6.1 לפסק הדין.
(ג) התובעים מדגישים את העובדה שהנתבע התחייב באופן אישי ובכתב לשלם להם את הסכום שהעבירו בתוספת סכום נוסף בשיעור של 10%. התובעים דרשו את כספם ביום 5/3/2018 בפגישה בה נכחו הצדדים וכן אדם בשם שמוליק אביבי שקישר ביניהם. באותה פגישה מיום 5/3/2018 הסכימו התובעים להעניק ארכה לתשלום ולדבריהם – "לאחר ארכות על ארכות נוספות המועד האחרון לו התחייב הנתבע להשבה הינו יום 15/1/2019" (סעיף 21 לכתב התביעה). בשלב זה חדל התובע לענות לשיחות טלפון ודחה אותם בהודעות שונות. לאחר כל אלה הוגשה התביעה כאן.
2.2 תמצית טענות הנתבע
(א) הנתבע מצידו טוען שההתקשרות בהסכם היתה עם חברה זרה ולא איתו באופן אישי. עוד טוען הנתבע שהתובעים או מי מטעמם ניסחו את הסכם ההשקעה וכי הם ידעו שבנוסף לסכום זה יהיה צורך בהשקעות נוספות. לטענת התובע, החברה הזרה הקצתה מניות לתובעים ועוד לטענתו אלה עודכנו בכל המתרחש בחברה ולא הוצגו להם מצגים כוזבים.
(ב) הנתבע מודה שהסכים להשיב כספים לתובעים ואולם טוען שהתובעים הפעילו עליו לחצים כבדים. עוד טוען הנתבע שהתובעים לא היו זכאים להשבת כספי ההשקעה אך הם הפעילו עליו לחצים כבדים, וכן העלו טענות למצוקה כלכלית. הנתבע מפנה לאותו אדם בשם "מר אביבי" וטען כי "התובעים אנסו את הנתבע להסכים לביצוע השבה של כספי ההשקעה מתוך כספי השקעה אחרים אשר הנתבע סבר כי מר אביבי עומד לגייס לחברה ואף לפרוייקטים אחרים שהנתבע קשור איתן. אולם כל השקעות נוספות לא באו" (סעיף 8 לכתב ההגנה).
(ג) כך או כך, הנתבע טוען שפעל כל העת כלפי התובעים מטעם החברה וכאורגן שלה ולא באופן אישי.
3. ארבע העדויות שנשמעו בהליך
במסגרת ההליך נשמעו ארבע עדויות, כמפורט להלן:
- מטעם התובעים נשמעו שלוש עדויות - עדויות שני התובעים עצמם וכן עדותו של מר שמואל אביבי שקישר בין התובעים לנתבע.
- מטעם הנתבע נשמעה עדותו של הנתבע בלבד.
4. תוצאת ההליך
כפי שיורחב בהמשך פסק הדין, יש מקום לקבל התביעה ולחייב את הנתבע בתשלום הסך של 382,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7/4/2021 ובתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד. לענין זה יובאו הדברים הבאים:
4.1 אין חולק שהתובעים אכן הוציאו כספים מכיסם - אין חולק על כך שהתובעים הוציאו מכיסם סך של 90,000 דולר ארה"ב, אותו סכום הנתבע כעת על ידם בתוספת סכום בשיעור של 10%. הנתבע טוען שהעברת הכספים היתה אל חברה הרשומה בדלוור, אך בפועל הוכח שסכומי הכסף ולפחות חלק נכבד מהם – הועבר ישירות לחשבונות בנק של הנתבע. כך או כך – העברת סכומי הכסף נעשתה וכעת יש לדון מה גורל השבתם.
4.2 במלוא הכבוד לנתבע הרי ביחס לגרסאות שהעלה בהליך כאן אין מקום לתת בו אמון - חקירתו הנגדית של הנתבע לא הואילה לגרסתו. בחקירה נמצאו סתירות וחוסר התאמות בין אמירות שונות שאמר ואפילו בין מסמכים שהציג. הדבר לא תרם, במלוא הכבוד, למהימנותו. הדבר גם הותיר ספקות מוצקים ביחס לשאלה האם נעשה שימוש בכספי התובעים לצורך קידום פרויקט כפי שנטען על ידי הנתבע. על כך יורחב בסעיף 5 לפסק הדין.
4.3 כך או כך יש לחייב את הנתבע מכח התחייבותו האישית כפי שאף העלה על הכתב - כל טענות הנתבע בדבר התחייבות של חברה עלומה בדלוור אינה משנה את העובדה שהוא התחייב באופן אישי ובכתב להעביר לתובעים סכום השקעתם בצירוף 10%. ההתחייבות האישית שנעשתה בכתב היא התחייבות מאוחרת המעוגנת במסמכים אליהם אתייחס בהמשך פסק הדין. משהתחייב הנתבע באופן אישי לשלם לתובעים את סכום התביעה – הרי ממילא יש לקבל את התביעה. על כך וכן על כך שאין לקבל טענות הנתבע לכפיה טרם חתימתו על מסמכים יורחב בסעיף 6 להלן.
חלק שני – דיון והכרעה
5. התנהלות הנתבע כפי שעלתה מהראיות וכן מהחקירה הנגדית
תוך כבוד רב לנתבע, התנהלותו וכן נושאים שעלו במסגרת החקירה הנגדית לא מביאים למתן אמון בגרסתו. על כך יורחב בפסקאות הבאות.
5.1 כשל בגרסת הנתבע - סכומי הכסף ש"השקיעו" התובעים בחברה בדלוור הועברו בפועל לחשבונות האישיים של הנתבע
(א) הנתבע טען שהסך של 90,000 דולר ארה"ב שהועבר אליו, הוא סכום שהושקע בחברה שהקים. אם כך הדבר ניתן היה לצפות לדו"ח רו"ח או כל מסמך כספי אחר המלמד שבספרי החברה נקלט הסך של 90,000 דולר. כל אלה לא הומצאו. יתרה מכך, התברר שסכומי הכסף שהועברו כביכול לחברה –הועברו בפועל לחשבונות בנק אישיים של הנתבע עצמו.
(ב) ב"כ התובעים עברה בחקירתה הנגדית עם הנתבע על חשבונות הבנק השונים בהם הופקד הסך הכולל של 90,000 דולר. והינה התברר שבישראל היו החשבונות רשומים על שם הנתבע עצמו באופן אישי. וגם בארה"ב הופיע שמו של הנתבע באופן אישי. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם טענה לפיה סכומי הכסף שהועברו הופקדו עבור החברה. עדותו של הנתבע כללה תהיות וסתירות, כאשר הנתבע עצמו תמה יחד עם ב"כ התובעים מעת לעת, כפי שיורחב להלן.
(ג) בתחילה ביקש הנתבע לטעון שרק "חלק" מהסך של 90,000 דולר הועבר לחשבונו הפרטי וכלשונו (ע"מ 81, שורות 7-8, ההדגשות לא במקור(:
עו"ד כהן: האם זה נכון שהכספים הועברו לחשבונך הפרטי?
העד, מר סלע: לא. חלק עברו לחשבון הפרטי וחלק עברו ישירות לארצות הברית.
ניתן לתמוה מדוע "חלק" מהכסף עבר לחשבונו הפרטי של הנתבע, אותו חלק שלא עבר לארה"ב.
(ד) הנתבע מעומת עם העובדה שסכומי כסף בארה"ב הופקדו לחשבון ובו מופיע שמו - גם ביחס לסכומי הכסף שהופקדו בחשבון בנק בארה"ב התברר שמדובר בחשבון בנק של "רפי סלע", כלומר חשבון בנק של הנתבע ולא של חברה. וכך נשאל והשיב הנתבע, כשהוא מנסה במלל רב למסור גרסה שמיד התבררה ככזו שאינה אמת (ע"מ 82, שורות 14 ואילך, ההדגשות לא במקור):
עו"ד כהן: או-קיי. בעמוד 15 אנחנו רואים עוד העברה של 12,500 דולר. פרטי בנק, רגע. הנה, רפאל סלע.
העד, מר סלע: כן, איפה? לאיזה בנק?
עו"ד כהן: יונייטד סטייט אוף אמריקה, זה רשום בצד ימין למטה.
העד, מר סלע: אה, לTD, כן. בTD היה חשבון של החברה,
וכך טען הנתבע לקיומו של "חשבון חברה" ולהפקדה ל"חשבון חברה", בעוד בפועל פרטי החשבון כיוונו לחשבון אישי של "רפי סלע". כאשר נשאל על כך הנתבע הוא מסר הסבר לא ברור כדלקמן:
עו"ד כהן: אבל רשום רפאל סלע.
העד, מר סלע: אז תני לי הזדמנות להסביר.
עו"ד כהן: כן.
העד, מר סלע: מכיוון שזה LLC אז החברה יכולה להחזיק חשבון על הבעלים של הLLC, אני הבעלים של הLLC, ויש מה שנקרא באמריקה Doing business AS, DBA. החשבון הזה של רפאל סלע הוא רפאל סלע DBA EPS.
וכך ניתנה תשובה כלשהי על ידי הנתבע. גם אם לא ברור לחלוטין מה נאמר בה. אך מיד הנתבע מעומת עם העובדה שהכל התיאוריה שפיתח בגרסתו אינה עולה בקנה אחד עם הרישום במסמך. הפעם לא היתה לנתבע כל תשובה והוא תמה יחד עם ב"כ התובעים על גרסתו שלו. וכלשונו התייחס לכשל בגרסתו במילים – "אז איך זה הגיע?" ונענה בתשובה - שאלה מצוינת". וכך הדבר בפרוטוקול, כאשר הנתבע טוען - "החשבון הזה של רפאל סלע הוא רפאל סלע DBA EPS" מוכיחה לו ב"כ התובעים שלא כך הדבר והנתבע משיב:
עו"ד כהן: לא.
העד, מר סלע: הוא לא?
עו"ד כהן: ESP.
העד, מר סלע: מה?
עו"ד כהן: ESP.
העד, מר סלע: ESP?
עו"ד כהן: כן.
העד, מר סלע: אז איך זה הגיע?
עו"ד כהן: שאלה מצוינת.
(ה) ומיד לאחר מכן מצא הנתבע את התשובה לבעייתיות שבגרסתו. הבנק בארה"ב אשם. הבנק לא שם לב. וכך, מיד לאחר שהביע תמיהה "אז איך זה הגיע?" וכאשר התברר לו שמעדותו עולה שגם בארה"ב הופקדו סכומי כסף לחשבונו הפרטי, השיב כך (ע"מ 83, שורות 2-5, ההדגשות לא במקור):
עו"ד כהן: טוב, אז זה לא, זה החשבון שלך פרטי, לא של החברה.
העד, מר סלע: הוא חשבון של החברה. אין דבר כזה ESP, לא קיים חשבון כזה ESP.
עו"ד כהן: אוקיי.
העד, מר סלע: יכול להיות שהבנק לא שם לב, אבל,
וכך הלאה עוד ועוד, כשב"כ התובעים מעמתת את הנתבע פעם אחר פעם עם פרטי חשבונות שונים אליהם הועברו הסכומים ששילמו התובעים.
(ו) התובעים מעבירים סך כולל של 90,000 דולר והחברה לפתע כבר אינה פעילה - עוד במהלך החקירה הנגדית התחוור שכחודש לאחר העברת כספי התובעים לחשבונותיו של הנתבע – החברה הפסיקה להיות פעילה. כאשר מעבירים סך של 90,000 דולר לחברה שמיד לאחר מכן מפסיקה להיות פעילה, הדבר מעורר, לכל הפחות, חשד. וכך השיב הנתבע כאשר נשאל ביחס לכך שהחברה שהקים אינה פעילה ממועד סמוך למועדים בהם העבירו התובעים סך של 90,000 דולר (ע"מ 100, שורות 18-27, ההדגשות לא במקור):
העד, מר סלע: פעילה ונסגרה זה שני דברים שונים. החברה קיימת, היא לא פעילה.
עו"ד כהן: ממתי היא לא פעילה?
העד, מר סלע: בערך מזה שנגמר לה הכסף. אני לא זוכר בדיוק את התאריך.
עו"ד כהן: מקודם אני הראיתי לך עדכון מחודש יוני 2016. אותו עדכון שעברנו על הסעיפים שלו ואתה אמרת 'זה לא יכול היה לצאת לפועל, כי חודש אחר כך נתקענו בלי כסף.'
העד, מר סלע: כן.
עו"ד כהן: זאת אומרת שכבר בעצם מיולי 2016, אחרי שקיבלת 400,000 ש"ח בינואר 2016, כל הכסף נגמר. אני צודקת?
העד, מר סלע: לא. אני לא חושב, אבל אני לא זוכר לוחות זמנים כאלה מדויקים, אני צריך להסתכל ב,
באשר לגרסת התובע ביחס לסכומי הכסף שהופקדו דווקא בחשבונותיו הפרטיים ארחיב בפסקה הבאה.
(ז) הנתבע מודה שהכספים הופקדו בחשבונו הפרטי וטוען ששילם עימם הוצאות של החברה - בהמשך הופיעה גרסה נוספת, בה לפתע הודה הנתבע שאכן שלשל את כספי ה"השקעה" או לפחות חלקן לכיסו הפרטי או בפועל – "לחשבונו הפרטי". הנתבע הודה למעשה שחשבון "החברה" ו"חשבונו הפרטי" חד הם, כאשר לטענתו הוא העביר סכומי כסף מחשבונו הפרטי כדי לשלם הוצאות של החברה. כך בע"מ 83, שורות 24-33, נשאל הנתבע והשיב (ההדגשות לא במקור):
עו"ד כהן: ... בסך הכל יש לנו 90,000 דולר שעברו. מה עשית עם הכספים שהועברו אליך לחשבון ולמה הם עברו אליך לחשבון?
העד, מר סלע: אז ככה. כשהתחלנו את ההשקעה בחברה, ההוצאות של החברה היו חלק גדול בארץ וחלק גדול בארצות הברית. בואי נגיד, לצורך הדיון, חצי חצי בערך. אוקיי? על מנת לא לבזבז עמלות הלוך וחזור, אז חלק מהכסף הושקע בחשבון שלי בארץ, יש ספח קבלות.
עו"ד כהן: בחשבון הפרטי שלך.
העד, מר סלע: כן. אין לי חשבון אחר, ואני התחייבתי שמהחשבון הזה אני אשלם את כל ההוצאות של החברה בארץ. עכשיו,
וכך הודה הנתבע, כאמור בהפקדת הכספים בחשבונו. הודאה שלוותה בטענה ששילם את הוצאות החברה ואפילו "יש ספח קבלות". אך גם הטענה לפיה "יש ספח קבלות" אינה עולה לחלוטין עם האמת, ועל כך בפסקה הבאה.
(ח) הנתבע טען "יש ספח קבלות" וטען בעל פה וללא מסמכים מלאים אודות הוצאות שונות. ככל שאכן היו הוצאות כלשהן, מדוע אלה לא הוצגו? על כך השיב הנתבע תשובה המפנה למאמץ הרב הנדרש להציג את הקבלות לכספים שלטענתו שילם עבור החברה וכלשונו (ע"מ 87, שורה 30 ואילך, ההדגשות לא במקור):
העד, מר סלע: כדי להביא ספר כזה של הוצאות עם כל הקבלות, היה צריך לבקש מהרואה חשבון בארצות הברית לאסוף את כל הקבלות ולשלוח אותם, את האורגינלים, לישראל, על מנת שנוכל להכין תיק הזה. אני רוצה להצהיר שאם את מבינה ב-LLC, אז חברת סטארט-אפ או חברת LLC, שאיננה מרוויחה כספים, זאת אומרת לא היו לה שום הכנסות, מלבד השקעות של משקיעים, איננה חייבת בדיווח למס הכנסה האמריקאי ולכן לא חייבת להכין מאזנים. יש לנו רואה חשבון בארה"ב שהיה, שימש לנו כמנהל חשבונות. לא היינו צריכים לייצר,"
ובמילים פשוטות – אין שום הוכחה לגרסתו המתפתחת של הנתבע לפיה הסך של 90,000 דולר אשר התברר שהופקד בחשבונותיו האישיים, משום מה, שימשו את החברה. בנסיבות אלה לא מופרך שסכום זה נותר בחשבונותיו האישיים של הנתבע.
5.2 כשל נוסף בגרסת הנתבע - טענות הנתבע בדבר "הקצאת מניות" לתובעים
(א) הנתבע טען שהחברה בדלוור הקצתה מניות לתובעים לצורך כך הציג הנתבע מסמכים שונים שהוא עצמו הכין. לא הוצג כל אישור חיצוני להקצאה כזו או אחרת, לא הוצג שום אישור רו"ח או גורם אשר רשם את מניות התובעים. וחמור מכך – גם המסמכים שהציג לא עלו בקנה אחד זה עם זה והסתירה ביניהם העלתה תמיהות.
(ב) התובעים טענו שחברה מסוג LLC אינה מנפיקה מניות. מנגד טען הנתבע שהוקצו מניות ואלה רשומות במשרדים המקבילים למשרדי רשם החברות בדלוור. הוא אף טען בחקירה הנגדית שדיווח על כך, אבל לא ידע להסביר מדוע לא צירף העתק הדיווח לתצהירו. וכך נשאל והשיב (ע"מ 74, שורות 13-17):
עו"ד כהן: על אותה, רגע. האם דיווחת על אותה העברת מניות לשמוליק אביבי ולתובעים בפני רשם החברות האמריקאי?
העד, מר סלע: absolutely.
עו"ד כהן: ומדוע אני לא רואה את הדיווח בתצהיר?
העד, מר סלע: לא יודע. אני לא חשבתי לצרף דיווח שאני מדווח לרשם החברות האמריקאי.

טענת הנתבע לפיה "לא חשבתי לצרף דיווח" מעט בעייתית, שכן התברר שבמסגרת ההליכים המקדמיים התובעים ביקשו במפורש עותק מדיווח כזה. כאשר עומת התובע עם השאלה מדוע לא צירף את הדיווח שכביכול היה, התחמק והשיב כך – "את יכולה להאשים אותי בזיוף המניות האלה". וכל הדבר מופיע בפרוטוקול החקירה הנגדית (ע"מ 75, שורות 7-15):
עו"ד כהן: אין בעיה, אבל מדוע סירבת לגילוי המסמכים בדבר מסמכי הרישום של החברה ומסמכי העברת המניות? הרי אתה מצרף לי איזושהי אגרת שהיא מודבקת ואתה אומר לי 'קחי את זה בשתי ידיים ותגידי זה המניות שלך'.
העד, מר סלע: אני יכול לענות לך בצורה מאוד פשוטה.
עו"ד כהן: ודאי.
העד, מר סלע: את יכולה להאשים אותי בזיוף המניות האלה.
עו"ד כהן: עוד לא האשמתי בזיוף, זה יהיה בסוף.
העד, מר סלע: או-קיי, אז אם המניות האלה לא מזויפות, אז המניות האלו הונפקו למי שכתוב על המניה. אם המניה מזויפת, תתבעי אותי"
וכך נותרנו עם טענה לדיווח על רישום מניות, בעוד דיווח כזה לא הוצג. אך חמור מכך, גם מסמכים שהוצגו סתרו בחלקם זה את זה, דבר שלא הוסיף לאמינותם. על כך בפסקה הבאה.
(ג) הנתבע הציג במסגרת הדיון מסמך כלשהו ביחס להקצאת מניות מטענת לתובעים היה זה, לדבריו, מסמך המקור. דא עקא וב"כ התובעים קיבלה לידיה "העתק" שאינו תואם למסמך המקור. וכך הדבר מופיע בפרוטוקול הדיון (ע"מ 77, שורות 19-24, ההדגשות לא במקור):
כב' הש' ברקאי: עכשיו אני רוצה לעשות Due Diligence לחברה, בדיקת נאותות. אז מה, אז כמה, מהו הנספח הנכון? מה שאני מחזיק עכשיו ביד שהבאת?
העד, מר סלע: מה שאתה מחזיק ביד, כבודו, זה הנספח האורגינלי. זה המסמך שקיים בתיקי החברה ואצל רשם החברות.
כב' הש' ברקאי: ואיפה המסמך האורגינלי שצילום שלו צורף כנספח 7 לתצהיר שלך?
העד, מר סלע: אני לא יכול להסביר את זה, אני לא יודע. יכול להיות שזה נעשה בטעות.
כאשר "מסמך מקור" שהכין הנתבע בעצמו אינו תואם להעתק המסמך שגם אותו העביר הנתבע – חזקה היא שאחד המסמכים אינו אמת. אפשר גם ששניהם. בוודאי אפשר ששני המסמכים אינם אמת כאשר אין בפנינו כל אסמכתא חיצונית לדיווח אודות ההקצאה ולרישום מבוקר שנתמך באישור בעלי מקצוע.
(ד) ונניח שהחברה אכן הקצתה לתובעים מניות, כמה מניות הוקצו? התשובות השונות שנמסרו על ידי הנתבע לא מוסיפות לאמינותו
- כאשר נשאל הנתבע באשר למספר המניות שהוקצו כביכול לתובעים והאם הוא מהווה 15% מהון המניות המונפק של החברה, הסתבך במלוא הכבוד בתשובותיו. וכך בתחילה העיד (ע"מ 73, שורות 21-22):
עו"ד כהן: אז הם קיבלו בעצם 10 מניות, הם מהווים 15% מההון המונפק של החברה?
העד, מר סלע: כן.
- אך כאשר נשאל הנתבע, מיד בהמשך כיצד ניתן לבדוק ולוודא שהמניות הן 15% מההון המונפק השיב (ע"מ 73, שורות 23-27, ההדגשות לא במקור):
עו"ד כהן: כן? ואיך אנחנו יכולים לדעת את זה?
העד, מר סלע: אין הון מונפק ב-LLC.
עו"ד כהן: בדיוק מה ששאלתי קודם.
העד, מר סלע: אין הון מונפק.
- ואם אין הון מונפק לחברה, כפי שטען הנתבע, כיצד חישב מתוכו מניות בשיעור של 15% והקצה לתובעים? על כך השיב הנתבע תשובה לא ברורה, בלשון המעטה (ע"מ 73, ש' 29-31):
עו"ד כהן: אתה התחייבת במסגרת ההסכם להעניק להם בתמורה להשקעה 15% מהון המניות של החברה.
העד, מר סלע: לא. 15% מהמניות של החברה, לא מהחברה.
- ופעם נוספת נשאל הנתבע כיצד ניתן לבדוק אם 10 מניות מהוות 15% מהון המניות של חברה והפעם השיב בתשובה מתחמקת נוספת (ע"מ 74, שורות 1-5):
עו"ד כהן: אז איך אותם 10 מניות מהוות 15% מהמניות של החברה?
העד, מר סלע: לפי מספר המניות שלחברה מותר להנפיק. אתה לא יכול להנפיק כמה שאתה רוצה.
עו"ד כהן: ואיך אני יודעת כמה מניות יש לחברה?
העד, מר סלע: את יכולה לבדוק ברשם החברות האמריקאי.
- היכן, אפוא, האמת בגרסת הנתבע? כאשר טען שכלל אין הון מונפק ל-LLC, או כאשר טען מנגד שניתן לבדוק כמה מניות חברה רשאית להנפיק? והאם כאשר יש "לחברה מותר להנפיק" כטענתו האחת של הנתבע, אזי ניתן לטעון שכלל אין לחברה "הון מונפק" כטענתו האחרת של הנתבע?
- ואפילו ביחס לגרסה שהיה על הנתבע להכין לעדותו, הציג הנתבע שתי גרסאות נוגדות. כאשר נשאל כמה מניות הנפיקה כביכול החברה לתובעים השיב בתחילה – 10 מניות. על כך הורחב לעיל. אך גם גרסה זו נסתרה בהמשך על ידי הנתבע. חלפו דקות ספורות ובע"מ 78 לפרוטוקול שורות 13-14 הצהיר הנתבע והתייחס ל-19 מניות שהוקצו ולא ל-10 מניות וכלשונו:
העד, מר סלע: אני לא יודע. כרגע, מה שמופיע בספרי החברה, אני אומר את זה עוד פעם, זה 19 מניות.
כאן ייאמר שריבוי הגרסאות העובדתיות לשאלה אחת פשוטה אינו תורם לאמינות הנתבע וגרסתו.
5.3 ועוד כשלים בגרסת הנתבע - אין פטנט, אין הסכמים עם שכונות, אין מסמכי ראיית חשבון או הוכחות שאכן היו הוצאות
(א) הנתבע מתפאר ברישום פטנט עבור החברה ובחסכון בהוצאות – אך אין רישום פטנט
- ההתקשרות בהסכם מכוחו העבירו התובעים סך של 90,000 דולר ארה"ב התייחס ל"פרויקט פיילוט" שיבוצע בארה"ב בקשר למערכת שפיתחה חברה בבעלות הנתבע, קרי הנתבע. בהסכם תואר כיצד החברה היא "בעלת מערכת בתחום הניהול והבקרה על שערי הכניסה והיציאה משכונות מגודרות (Gated Communities), המאפשר זיהוי חכם של המכשיר הסלולרי של הנהג ומטרתו לייעל את תהליך הכניסה המבוקרת לשכונה ולקצר את זמני ההמתנה בכניסה לשכונה".
- הנתבע אפילו התפאר בכך שניסח בעצמו את מסמכי הגשת הפטנט, חסך סכומי כסף וקיבל מספר פטנט וכלשונו (ע"מ 86, שורות 25-33, ההדגשות לא במקור):
העד, מר סלע: של הפטנט. אני כבר כתבתי כמה פטנטים בחיים שלי, אז כתבתי את הפטנט אבל השתמשתי במשרד מייצג בPTO וקיבלתי מספר פטנט.
עו"ד כהן: ואז בעצם כמה חסכת בזה?
העד, מר סלע: אני מעריך שבין 7,000 ל10,000 דולר.
עו"ד כהן: אז כמה עלה לך בפועל?
העד, מר סלע: תכף אגיד לך. פטנט עלה 2,200.
- ובפועל כל הטענות נאמרו ללא הוכחה. אין אסמכתא לרישום הפטנט, אין דבר.
(ב) הנתבע מתאר התקשרות ומגעים עם חמש שכונות בקליפורניה ובפלורידה. אך מסמכים לכך אין
הנתבע טען שהיו חמש שכונות, בקליפורניה ובפלורידה שבארה"ב, אשר הסכימו להתקין את המערכת כפיילוט, ללא כסף. גם טענה זו נותרה באוויר, שכן לא הוצג שום מסמך לגביה. וכך נשאל והשיב הנתבע (ע"מ 101, שורות 25-33, ההדגשות לא במקור):
העד, מר סלע: אין שום דבר באוויר. היו 5 שכונות שהם היו היעד שלנו. 2 בקליפורניה ו3 בפלורידה, לזה רצינו לגייס את המפיצים. זה לא כל כך פשוט להתקין בשכונה את המוצר שלנו, צריך רישיונות, צריך, זה מסובך, בואי נגיד. אתה צריך מפיץ שמותר לו לנגוע במחסום ומותר לו לנגוע במחשב, זה עסק מסובך בארה"ב. המפיצים האלה, יש להם את הרשיונות האלה והם הסכימו להפיץ את המוצר שלנו, להתקין אותו, ומצאנו 5 שכונות כאלה שהיו מוכנות לעשות פיילוט, בלי כסף.
עו"ד כהן: יש התכתבות איתן, יש הסכמה של וועד כזה איתם? חברת ניהול?
העד, מר סלע: לא שלי, אני לא ישירות עובד מול הועד. שלהם, כן.
ופעם נוספת ניתן לראות שגרסאות הנתבע אינן נתמכות במסמכים ראויים. אפילו הטענה העיקרית בדבר התקשרות אפשרית עם חמש שכונות בארה"ב, היא כזו שלנתבע אין שום התכתבות או מסמך ראוי בעניינה.
(ג) וכמו כן אין מסמכים מבוקרים של רו"ח או קבלות מאומתות ביחס להוצאות הנטענות
גם הטענה מהפה ולחוץ של הנתבע לפיה הכסף שהועבר לחשבונותיו הפרטיים שימשו להוצאות החברה, נותרה ללא הוכחה ראויה ועל כך הורחב כבר בסעיף 5.1 לעיל.
הערת מעבר – עד כה הרחבתי על כך שלא ניתן לתת אמון בגרסת הנתבע. עוד הרחבתי על כך שהתובעים אכן העבירו סך של 90,000 דולר וזה הועבר בעיקרו אם לא כולו לחשבונות פרטיים של הנתבע. עוד הורחב על הבלבול, לכל הפחות, בגרסאות הנתבע. בלבול המביא למסקנה שלפחות חלק מגרסותיו אינן אמת. כך או כך – חיובו האישי של הנתבע יהיה מכוח התחייבותו בכתב – ועל כך בפסקאות הבאות.
6. הנתבע התחייב בכתב להעביר לידי התובעים באופן אישי את מלוא סכום השקעתם בצירוף 10%
6.1 הנתבע התחייב באופן אישי, פעם אחר פעם, להשיב לתובעים את סכום השקעתם ואף התחייב להוסיף סכום נוסף בשיעור של 10% מסכום ההשקעה. וכך למשל:
(א) התחייבות אישית ראשונה להשבת סכומי ההשקעה – התחייבות בכתב מיום 18/7/2017
ביום 18/7/2017 הוצא מסמך "סיכום ישיבת משקיעים מיום 29/6/2017". המסמך מוען מהנתבע אל התובעים כאשר את סיכום הישיבה, על פי המסמך, רשם מר שמואל אביבי. במסמך נרשמו התחייבויות שונות של הנתבע, כגון התחייבותו לסיים עד סוף חודש יולי 2017 "את כל ההכנות, החוזים והתאומים לקראת נסיעה" וכן התחייבות בה "ידאג רפי סלע לתקציב לנסיעה". ובמיוחד לעניינינו אצטט התחייבות אישית של הנתבע לתשלום שנוסחה כך (ההדגשות לא במקור):
"באם עד הראשון בנובמבר 2017 לא תהיה התקדמות בפעילות החברה (וזאת לדעת המשקיעים) והמשקיעים יבקשו לצאת מההשקעה בחברה יחזיר רפי סלע למשקיעים את מלוא השקעתם הכספית בחברה בתוספת 10%..."
די בהתחייבות אישית זו כדי לקבל את עמדת התובעים הדורשים את כספם. אך אין מדובר בהתחייבות יחידה.
(ב) התחייבות אישית שניה להשבת סכומי ההשקעה – מיום 20/2/2018
ביום 20/2/2018 יצא סיכום נוסף בכתב ובו נכתב שהתובעים השקיעו 90ף000 דולר ארה"ב וכן כי "עד היום הפרויקט לא עמד בלוח זמנים המתוכנן ולא בצפי המתוכנן למרות הבטחות ודחיות חוזרות ונשנות". ". ובמיוחד לעניינינו אצטט התחייבות אישית של הנתבע לתשלום שנוסחה כך (ההדגשות לא במקור):
"רפי סלע הסכים להתחייב להחזרת הכספים למשקיעים בתוספת של הנזקים שנגרמו למשקיעים בסך של 10% מגובה ההשקעה וזאת במידה ולא יעמיד כספים להמשך הפרויקט עד סוף השבוע הראשון של חודש מרץ 2018"
והינה תיעוד נוסף של התחייבות הנתבע לשלם לתובעים ולהעביר את הסכום שהוציאו מכיסם, בתוספת 10%. הנתבע טען והדגיש בסיכומיו שהוא כלל אינו חתום על מסמך זה ואולם בניגוד לכך ובזמן אמת הנתבע דווקא התייחס למסמך ואף הוציא ביחס אליו הודעות בכתב. על כך בפסקאות הבאות.
(ג) התחייבות אישית שלישית להשבת סכומי ההשקעה – מסמך מיום 9/3/2018 חתום על ידי הנתבע וכן התובעים
- כפי שהוזכר בס"ק (ב) לעיל, הנתבע התחייב בכתב לשלם לתובעים את הסך של 90,000 דולר ארה"ב בצירוף סכום נוסף בשיעור של 10% וזאת "עד סוף השבוע הראשון של שנת 2018". ואולם הנתבע לא עמד בהתחייבותו ואילו התובעים מצידם דווקא הסכימו ליתן לנתבע ארכה לעמוד בהתחייבותו.
- וכך, במסמך מיום 9/3/2018 שנחתם על ידי הנתבע ועל ידי התובעים קיימת הפניה מפורשת למסמך מיום 20/2/2018 (ס"ק (ב) לעיל) נגדו טען הנתבע שאינו חתום על ידיו. עוד הוסכם שהנתבע ישלם לתובעים בארכה של חודשים רבים וזאת בין התאריכים 1/1/2018 ועד 1/3/2019 (סעיף 4א להסכם) ובמיוחד לעניינינו אצטט התחייבות אישית של הנתבע לתשלום שנוסחה כך (ההדגשות לא במקור):
"כאמור בסעיף 4א [המעניק ארכה לנתבע – א.ב] ובסיכום הישיבה מה-20 פברואר 2018 [ס"ק (ב) לעיל – א.ב] והיה והודיעו המשקיעים כי ברצונם לקבל את כספם חזרה ורפי לא החזיר את הכסף למשקיעים בתוך 30 ימי עבודה ישלם רפי קנס של 50$ (חמישים דולר אמריקאי) לכל יום שיאחר בתשלום"
והינה לפנינו התחייבות אישית שלישית של הנתבע להעביר לידי התובעים את הסך של 90,000 דולר ארה"ב בצירוף 10%, כאשר הפעם אף נוסף קנס אישי שיושת על הנתבע בסך של 50 דולר ארה"ב בגין כל יום בו יאחר הנתבע בתשלום. ולא היתה זו ההתחייבות האישית האחרונה של הנתבע. על התחייבויות נוספות יפורט להלן.
(ד) התחייבויות אישית רביעית וחמישית להשבת סכומי ההשקעה – מסמכים מיום 23/9/2018 ומיום 2/10/2018, שניהם חתומים על ידי הנתבע
- ביום 23/9/2018 הוציא הנתבע מסמך בחתימתו ובו התייחסות נוספת להתחייבותו האישית. המסמך התייחס לפגישה מיום 13/9/2018 בסיומו של המסמך צוין כי "הוחלט להאריך את תוקף המצב הקיים עד לסוף דצמבר". עוד הוסכם לקיים פגישה נוספת.
- גם ביום 2/10/2018 הוציא הנתבע מסמך בחתימתו, וגם מסמך זה התייחס לפגישה מיום 13/9/2018. נוסח המסמך מיום 2/10/2018 שונה במקצת מנוסח המסמך מיום 23/9/2018. עם זאת בשני המסמכים קיימת התחייבות אישית של הנתבע לתשלום שנוסחה כך ונחתמה על ידי הנתבע באופן אישי (ההדגשות לא במקור):
"הח"מ התחייב שבמקרה של החלטה על פרישה יוחזר החוב מיידית בהעברה בנקאית לה"ה צחי ורענן"
צא וראה – שני מסמכים נוספים, שניהם חתומים על ידי הנתבע ושניהם מהווים התחייבות אישית רביעית וחמישית לתשלום.
(ה) התחייבויות אישית שישית להשבת סכומי ההשקעה – מכתב איום של הנתבע מיום 19/11/2019 בו הוא מודה בהתחייבותו האישית
- ביום 19/9/2019 הוציא הנתבע מכתב איום למר שמואל אביבי אשר הכיר בינו לבין התובעים. אותו מכתב הסתיים באיום מצד הנתבע – "הודעתי להם שאני אבצע פשיטת רגל ולא תוחזר להם אגורה".
- באשר לעניינינו כאן אצטט הכרה של הנתבע בהתחייבות אישית שלו לתשלום וכלשונו (ההדגשות לא במקור):
"מאחר והיה עלי להיפגש איתם ולהבטיח לשלם מגיוס הכסף ומאחר ולא צלחה הפעילות הזאת נאלצתי להבטיח להם תשלום מהשקעה בפרויקטים אחרים שאין להם שום קשר לפרויקט הזה"
ובהמשך התלונן הנתבע על "הלחץ" מצד התובעים שעומדים על כך שיעמוד בהתחייבותו, על כך ארחיב בסעיף 7 להלן. לגופו של ענין, ברור גם ממכתב מאוחר זה שהנתבע הכיר בהתחייבותו האישית ואף איים שיחמוק ממנה בדרך של 'ביצוע פשיטת רגל'.
6.2 כאשר לפנינו התחייבות אישית של הנתבע לתשלום, אין מקום לקבל טענותיו בדבר התחייבות של החברה. אין מדובר במקרה חד פעמי שבו אולי כשל הנתבע בעל פה בלשונו ונפלה אי הבנה בין הצדדים ביחס להתחייבות האישית. כאן ניתן לראות חמש פעמים שונות בהן הועלתה על הכתב התחייבותו האישית של הנתבע. ניתן לראות את חתימתו של הנתבע כפי שהובהר לעיל. גם ביחס למסמך עליו לא חתם, המסמך מיום 20/2/2018, הרי ניתן לראות שהוא מסכים לאמור בו, ולראיה התייחס אליו בכתב בהסכם מיום 9/3/18 ור' סעיף 6(ג) לעיל.
ניסיונו של הנתבע להתכחש להתחייבותו האישית, הוא בגדר טענת "לא נעשה דבר". טענת "לא נעשה דבר" היא טענה אשר תתקבל רק במקרים חריגים. מהות הטענה היא יצירת חריג להתחייבות החוזית ומכאן יש להיזהר בדיון בו. קבלת טענת "לא נעשה דבר" בדיעבד, חותרת תחת האמון והביטחון אותו מבקשים להקנות דיני החוזים ובטווח ארוך עלולה לפגוע בהסכמות והתחייבויות שנוטלים על עצמם צדדים להסכם. על כך שטענה זו היא בגדר טענה חריגה ר' למשל ע"א 483/16, חביבה יהודאי נ' חלמיש - חברה ממשלתית - עירונית לדיור שיקום ולהתחדשות שכונות בתל ‏אביב בע"מ (הש' א' חיות, ח' מלצר וד' ברק-ארז מיום 3/10/17). עוד ר' ע"א 8163/05, הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, (מיום 6/8/2007, המש' לנ' הש' א' ריבלין, ע' ארבל, ד' ברלינר) שם נקבע כי "תחולתה של טענת 'לא נעשה דבר' מותנית בקיומם של שני יסודות ... הראשון הוא שוני קיצוני בין המסמך שהחותם האמין כי עליו חתם לבין המסמך עליו חתם למעשה ... היסוד השני הנדרש הוא העדר רשלנות מצדו של הצד שהוטעה או שנכפה". עוד הובהר ונקבע בהמשך כך - "ההיגיון העומד בבסיס יסוד זה הוא למנוע מהמעוול ליהנות מעוולתו". להשלמה ר' גם ת"א (מחוזי תל אביב) 40949-10-15, הירש ואח' נ' עשייה ניהול נכסים ישראל בע"מ ואח' (מיום 8/4/2020, הש' ר' רונן).
הערת מעבר – על כך שהנתבע ידע היטב שהתחייב באופן אישי לשלם לתובעים, ניתן ללמוד גם מנסיונות ההתחמקות שלו בהמשך. כאשר כשנה לאחר התחייבויותיו האחרונות הוציא הנתבע ביום 19/11/2019 מכתב בו איים - "הודעתי להם שאני אבצע פשיטת רגל ולא תוחזר להם אגורה". איום זה מלמד על הנתבע ומלמד עוד על כך שניסה להתחמק מהתחייבותו האישית תוך שהוא עצמו 'מבצע פשיטת רגל'. לכך אתייחס גם בפסקה הבאה.
7. לפני סיום - אין לקבל טענות הנתבע לפיה התחייבותו האישית נעשתה בשל 'לחצים מצד התובעים'
7.1 התובעים הוציאו מכיסם סך של 90,000 דולר ארה"ב ועל כך אין חולק. סכומי הכסף הועברו אל הנתבע ועל כך הורחב בסעיף 5.1 לעיל. הנתבע התחייב באופן אישי, פעם אחר פעם, לשלם לתובעים את הסך של 90,000 דולר ארה"ב וכן תוספת של 10% ועל כך הורחב בסעיף 6.1 לעיל.
7.2 גרסאותיו השונות של הנתבע לא תאמו זו לזו ולא תאמו תמיד את האמת וגם על כך הורחב בסעיף 5 לעיל. גם בהתכתבות בין הנתבע לתובעים ניתן לראות שהאמת אינה נר לרגליו של הנתבע. וכך למשל, המסגרת נסיונות ההתחמקות של הנתבע, כך ממש, הוא הודיע בכתב לתובעים ביום 3/11/2019 שהוא מחוץ לישראל וכלשונו (נספח 1 לתצהירי התובעים, בע"מ 15, ההדגשות לא במקור):
"אני בהולנד עם המנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים.
הם ידווחו להנהלה בתחילת שבוע הבא ואז אתחיל לקבל תשלום. אני מציע שנחכה עד אמצע שבוע הבא כשאכן יתחילו להעביר כספים ואז ניפגש ונבצע את התשלומים.
אני חוזר ביום רביעי"
הנתבע לא אמר אמת. הוא לא שהה בהולנד וגרסתו התגלתה במערומיה כשהתובעים הגיעו לביתו ומצאו אותו שם. וכך העיד התובע 1 תוך שהוא מתייחס להודעת הנתבע כיצד הוא שוהה בהולנד. התובע 1 ציין שהבין שהנתבע הוא, כלשונו "נוכל מקצועי" והעיד כך (ע"מ 37 לפרוטוקול ש' 8 ואילך, ההדגשות לא במקור):
העד, מר יורם: 'אני נמצא עכשיו, אני כרגע נמצא בהולנד ואני בישיבות', סיפורים כמו כל הסיפורים האחרים. אמרתי, הבנתי, אמרתי הבן אדם הזה בוודאות נוכל מקצועי ובאותו יום, בערב, נסענו אליו הביתה,
...
העד, מר יורם: נסענו הביתה, דפקנו בדלת ואדון רפי פותח את הדלת.
...
העד, מר יורם: אמרתי 'איזה יופי, הגעתי להולנד. הגעתי להולנד'.
...
העד, מר יורם: בלי כרטיס טיסה הגעתי להולנד"
אותה פגישה התקיימה בחודש נובמבר 2019 כלומר למעלה משנתיים לאחר התחייבותו האישית הראשונה של הנתבע לשלם לתובעים את סכום השקעתם (ההתחייבות הראשונה מיום 18/7/2017, סעיף 6.1(א) לעיל). כשבועיים לאחריה פנה הנתבע בכתב למר שמואל אביבי שהכיר בינו לבין התובעים והחל להעלות טענות כנגד העובדה שהתובעים עומדים על קבלת כספם. הנתבע איים כאמור ש'יבצע פשיטת רגל ולא תוחזר להם אגורה', התלונן על כך שהתובעים הגיעו לביתו מבלי שהזכיר את הנסיבות לכך ועוד ועוד.
7.3 וכך, הנתבע אשר התחייב פעם אחר פעם באופן אישי ואף בכתב לשלם לתובעים את כספם, העלה במאוחר טענה שמהותה היא למעשה טענה לכפיה או עושק תוך ניצול מצוקתו לצורך קבלת התחייבות אישית לתשלום. הנתבע העלה הטענה מבלי שביטל את התחייבותו האישית לתשלום.
אין מקום לקבל טענה מאוחרת זו של הנתבע וזאת מהנימוקים הבאים, אשר די בכל אחד מהם כדי להביא לדחיית טענות הנתבע:
(א) נימוק ראשון מחמישה מדוע אין לקבל טענת הנתבע ל"לחצים" מצד התובעים, העובדה שצד לחוזה עומד על קיומו של הוראות החוזה אינה הופכת אותו למי שעושק או נוהג בכפיה. אין כל עושק או כפיה באותו ביקור בו נתפסה גרסת הנתבע במערומיה והתברר שבניגוד לדבריו לפיהם הוא נמצא "בהולנד", הרי הוא נמצא בישראל.
(ב) נימוק שני מחמישה מדוע אין לקבל טענת הנתבע ל"לחצים" מצד התובעים, אין להתעלם מהעובדה שהתחייבויותיו האישיות של הנתבע לא נעשו באופן מקרי, פעם את או בהיסח הדעת. ניתן לראות כיצד הנתבע התחייב, פעם אחר פעם, לשלם לתובעים. אפילו היתה אמת בטענת הנתבע ל"לחץ" שהופעל עליו בדיעבד ובביקור משנת 2019 – הרי עדיין הוא החל להתחייב כבר משנת 2017, ור' סעיף 6.1 לעיל, על כל סעיפי המשנה בו. בכל מקרה - עמדה בפניו החלופה לא להתחייב באופן אישי והוא לא בחר בה. לענין התחייבותו האישית של הנתבע וכן החלופה שעמדה לו ר' למשל ע"א 7850/17‏, פלוני נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מיום 18/11/2019, הנשיאה א' חיות, המשנה לנש' ח' מלצר, הש' י' אלרון, ההדגשות לא במקור), שם נקבע כך - "על הטוען לקיומה של כפיה כלכלית להוכיח קיומה של כפיה שיש בה פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, אשר חורגת מפעילות עסקית תקינה ("מבחן האיכות"), וכן להראות כי לא היתה לו חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע ללחץ שהופעל עליו ("מבחן העוצמה"). בכלל זאת, יש להתחשב בנסיבות כריתת החוזה, ובין היתר לבחון האם הוא נחתם בחטף והאם אי-חתימה עליו היתה מביאה לנזק מיידי וקשה עבור המתקשר בחוזה".
(ג) נימוק שלישי מחמישה מדוע אין לקבל טענת הנתבע ל"לחצים" מצד התובעים, אפילו אתייחס לטענות הנתבע בדבר "לחץ" כאל טענת עושק, עדיין אין מקום לקבל את גרסתו. על מנת לקבל טענת עושק יש צורך בקיומם של שלושה יסודות יחדיו - מצב הנעשק, התנהגות העושק ותנאי החוזה, כך מורה לנו סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (ההדגשות לא במקור) – "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". להרחבה בפסיקת בתי המשפט ר' ע"א 2041/05, דוד מחקשווילי נ' רחל מיכקשווילי (מיום 19/11/07, הש' א' ריבלין, השופטת א' חיות והשופטת ד' ברלינר) וכן ר' ע"א 6235/15, ‏ למיא ראג'י חלאק נ' מונא כריים (מיום 15/2/2017, השופטים ס' ג'ובראן, ע' פוגלמן, צ' זילברטל).
בעניינינו, הנתבע לא הוכיח ולא הציב כל תשתית לקיומה של מצוקה אישית מצידו ובכך לא התקיים היסוד של "מצב הנעשק"; עוד לא הוכח דבר באשר להתנהלות יוצאת דופן של התובעים אשר עמדו על קבלת כספם ובכך לא התקיים גם היסוד של "התנהגות העושק"; באשר להתחייבותו האישית של הנתבע לשלם לתובעים – הרי הוכח כבר לעיל שהנתבע הוא זה שקיבל לחשבונותיו את כספי התובעים ומכאן לא מופרך שגם ישיב להם את כספם, בכך לא התקיים גם יסוד "תנאי החוזה". ובכל מקרה – בוודאי לא הוכח קיומם יחדיו של שלושת היסודות הנדרשים לצורך קבלת טענת "עושק".
(ד) נימוק רביעי מחמישה מדוע אין לקבל טענת הנתבע ל"לחצים" מצד התובעים, כך או כך – הנתבע לא ביטל את ההודעות בדבר התחייבותו האישית. אפילו בכתב האיום המאוחר מיום 19/11/2019 לא הודיע הנתבע על ביטול התחייבותו אלא הסתפק בכך שככל והתובעים ימשיכו 'ללחוץ' עליו לקיים התחייבויותיו אזי "אני אבצע פשיטת רגל ולא תוחזר להם אגורה".
כאן יש להפנות להוראות סיפת סעיפים 17(א) ו-18 לחוק החוזים (חלק כללי) המבהירות שאפילו קיימת כפייה או עושק הרי אין בכך כדי להפוך את ההסכם לבטל מעיקרא. טענת כפייה או עושק מקנה לכל היותר לצד הנפגע את הזכות להודיע על ביטול ההסכם, ואולם בהיעדר הודעת ביטול ההסכמות בין הצדדים נותרות בעינן. כך המצב בעניינינו – התחייבותו של הנתבע לתשלום נותרה על כנה והיא מחייבת אותו לכל דבר וענין.
(ה) נימוק חמישי מחמישה מדוע אין לקבל טענת הנתבע ל"לחצים" מצד התובעים, ובנוסף לכל האמור לעיל לא נתתי אמון בטענות הנתבע. יש להיזהר מקביעה לפיה גרסת בעל דין תידחה רק בשל חוסר אמון בדבריו ומכאן הובאו ארבעת הנימוקים לעיל המביאים לדחיית טענותיו ל"לחץ" מצד התובעים. אך מעבר לאותם ארבעה נימוקים אציין שקיים קושי בקבלת גרסתו של הנתבע ל"לחצים" מצד התובעים – כאשר רואים שבכל גרסותיו השונות קיימות כשלים ונסיונות לסובב את התובעים בכחש. על כך הורחב בסעיף 6.1 לעיל, על כל סעיפי המשנה בו.
8. סוף דבר
לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע בתשלום הסך של 382,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7/4/2021 ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 38,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.