ויתור על זכויות מגן של עובד עשוי במקרים מסוימים להיות תקף על אף שהן אינן ניתנות לויתור

מנכ"ל ובעל מניות בחברה שחתם על הסכם פשרה שכלל ויתור כללי על זכויותיו בתמורה לפיצויים שונים, ביקש לתבוע זכויות מגן המגיעות לעובד ועליהן לא ויתר במפורש במסגרת הסכם הפשרה, וזאת בשל סיכול חלק מההסכם על ידי הצדדים האחרים.

בית הדין דחה את הבקשה בשל חוסר תום הלב הקיצוני שעמד בבסיס הגשתה. ככלל, עובד אינו יכול לוותר על זכויות המגן המגיעות לו וחתימה על כתב ויתור על זכויות אלו תהיה בעלת משמעות נמוכה מאוד. עם זאת, במצב של חוסר תום לב קיצוני, קרי, כאשר העובד היה מודע היטב לזכויות עליהן ויתר, ולאחר מכן מבקש להתנער מהויתור, הוא לא יהיה זכאי לזכויות המגן וויתורו על זכויות המגן יהיה בתוקף. כאן, מדובר בהסכם מפורט, שנכרת לאחר ניהול משא ומתן לא קצר בין הצדדים במהלכו זכויותיו של התובע נבדקו על ידי עורך דינו בטרם נרשמו בהסכם הויתור. בנוסף, אין מדובר בעובד שכיר פשוט כי אם במנכ"ל החברה אשר היה מודע היטב למסגרת העסקתו בה, לתשלום או אי תשלום זכויותיו, לרבות הזכויות הפנסיוניות שעל תשלומם הוא אחראי כנושא משרה. לכן העובד אינו יכול לחזור בו מכתב הויתור.