בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
סע"ש 47633-02-19
31 יולי 2023
לפני: כב' השופטת קארין ליבר-לוין
נציג ציבור (מעסיקים) מר יואל מלי
התובע חיים עובדיה
ע"י ב"כ: עו"ד איתי לסקי
–
הנתבעים 1. חאי אקספרטס טכנולוגיות 2009 בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אילן מידוויר
2. איתן שירן
ע"י ב"כ: עו"ד רועי מילר
3. אקי רייך
ע"י ב"כ: עו"ד אילן מידוויר
פסק דין
לפנינו תביעתו של מר חיים עובדיה (להלן- התובע) לתשלום זכויות שונות בגין בתקופת עבודתו בחברת חאי אקספרטס טכנולוגיות 2009 בע"מ (להלן- החברה או המעסיקה או הנתבעת 1) ונגד הנתבעים מר איתן שירן, אשר ייסד את הנתבעת 1 בצוותא עם התובע (להלן- איתן או הנתבע 2) וגב' אקי רייך, אחת המשקיעות בנתבעת 1 (להלן- אקי או הנתבעת 3).
הנתבעת 1 הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה תבעה את השבת הסכומים שקיבל התובע עקב סיום ההתקשרות עמו.
הרקע העובדתי
1. בשנת 2009 הקים התובע יחד עם איתן את הנתבעת 1, חברה למתן שירותים בתחום ERP (Enterprise Resource Planning) ובתוכנתAX של חברת מייקרוסופט בפרט. התובע ואיתן היו בעלי מניות בחברה בחלקים שווים .
2. בין השנים 2009 עד 2015 התובע שימש בתפקיד מנכ"ל החברה.
3. עד אפריל 2015 עבדה אקי כשכירה בחברה. ביום 22.4.15 חתמה אקי על הסכם השקעה בחברה והפכה לבעלת מניות ודירקטורית בחברה , אקי טענה כי הצטרפה כמשקיעה לחברה על סמך מיצג שווא שהוצג בפניה על ידי התובע ואיתן בנוגע למצבה הפיננסי של החברה.
4. ביום 11.8.15 התקיימה ישיבת דירקטוריון דחופה של החברה, בישיבה זו השתתפו איתן, אקי, התובע ומר שמיל גינזבורג, נציג של בעל המניות הנוסף בחברה, מר יוחאי רייפלד, במסגרתה נידונה, בין היתר, ההחלטה לסיים את העסקתו של התובע כמנכ"ל החברה .
בהתאם לפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון (להלן – פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון) התקבלו בישיבה ההחלטות הבאות:
"להלן ההחלטות שהתקבלו בעקבות ההצבעה כאמור לעיל:
1. חיים עובדיה יפוטר מהחברה כפוף לביצוע האמור בסעיפים 2+3. הנחיות אופרטיביות בדבר איך ומתי יינתנו בנפרד.
2. החלטה זו תיכנס לתוקף במידה ואכן מינויו של שמיל כדירקטור אינה בתוקף. הוחלט לפנות ליועץ שאינו תלוי על מנת לבדוק סוגיה זו. יועץ זה ימונה בהסכמה ע"י הצדדים ובהיעדר הסכמה ע"י לשכת עו"ד בישראל. במידה ויוכרע כי ההחלטה בדבר הפיטורין בתוקף, יחול האמור בסעיף 3. במידה ויוחלט כי ההחלטה לפיטורין אינה בתוקף, תקבע ישיבה נוספת בין הצדדים שבה הם ישטחו את טענותיהם ההדדיות.
3. ככל שההחלטה בדבר פיטורי המנכ"ל בתוקף, תיעשה פניה לבנק על מנת שיבטל את הערבות האישית שחיים חתם עבור אשראים שהחברה נטלה שעומדים על כ – 400 אלף ₪."
בפועל פיטורי התובע לא נכנסו לתוקף לאחר ישיבה זו.
5. ביום 30.9.15 פנה התובע לנתבעים באמצעות ב"כ במכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים בו העלה טענות בדבר הניסיון לדחוק אותו מחוץ לחברה תוך פגיעה בזכויותיו. כבר נעיר כי עיון במכתב דנן מלמד כי הטענות העיקריות של התובע מתייחסות לעסקת מכירת המניות בין איתן ובין יוחאי רייפלד (להלן עסקת רייפלד) וזכות ההצטרפות של התובע לעסקה זו בהתאם להסכם המייסדים ותקנון החברה . כפי שעולה מנוסח מכתב זה, הוצע לתובע להצטרף למכירת המניות, אך החוזה כלל תניית הגבלת עיסוק גורפת לה לא הסכים התובע, כך שטענותיו בנוגע לכוונה לסיים את העסקתו כמנכ"ל עולות בצוותא עם טענותיו על הפרת הסכם המייסדים והתנהלותם של הנתבעים כלפיו.
6. בעקבות פנייתו של התובע נוהל בין הצדדים משא ומתן בסיומו חתמו הצדדים ביום 4.11.15 על הסכם רכישת מניות מהתובע (להלן – הסכם רכישת המניות). הסכם זה הסדיר את רכישת כל מניותיו של התובע בחברה (2,750 מניות) ואת סיום יחסיו עם החברה לרבות סיום העסקתו כמנכ"ל החברה.
7. בהסכם רכישת המניות גם עוגנו ההסכמות בין הצדדים בנוגע לזכויותיו של התובע הנובעות מיחסי העבודה, כך הסכם זה היה מורכב מ"חבילת פרישה" של התובע ותשלומים נוספים שמקורם במערכת היחסים המסחרית בין הצדדים, כמפורט להלן:
"5.1 בתמורה לרכישת מניותיו של חיים בחברה והזכויות הנלוות להן, להתפטרותו מדירקטוריון החברה ומתפקידו כמנכ"ל, מתחייבת החברה לשלם לחיים סך של 1,500,000 ₪ כמפורט ובתנאים שלהלן:
5.2 במעמד חתימת הסכם זה תמציא החברה למוכר ו/או לב"כ המחאות כדלקמן: (לעיל ולהלן: "התשלום הראשון"):
א. המחאה בנקאית או המחאה לפקודת המוכר בסך של 367,250 ₪ לפירעון עד 10 ימים ממועד חתימת הסכם זה.
בכפוף לתשלום מלוא התמורה על פי הסכם זה מתוך סכום זה ייזקפו סכומים כדלקמן לטובת תשלומים שחייבת החברה למוכר בגין תקופת העסקתו וסיומה כדלקמן:
א.1 פיצויי פיטורין בסך של 72,000 ₪.
א.2 פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך של 78,000 ₪.
א.3 פיצויים בגין ויתור על זכות השימוע בסך 80,000 ₪.
א.4 פיצויים בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 15,000 ₪.
א.5 פיצויים בגין עגמת נפש בסך 30,000 ₪
ב. המחאה של החברה לפקודת המוכר בסך של 50,000 ₪ מעותדת ליום 30.3.2016.
המחאה של החברה לפקודת ב"כ המוכר עו"ד איתי לסקי כתשלום השתתפות בשכ"ט המוכר בסך 82,750 ₪ בתוספת מע"מ ובסה"כ: 96,817 ₪ (כולל מע"מ) לפירעון עד 7 ימים ממועד חתימת הסכם זה. כנגד פירעון התשלום תופק חשבונית מס כדין לחברה.
ג. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, חיים יהא זכאי מהחברה למימון רכב חדש בשווי של 250,000 ₪ שיירכש ע"י חיים. החברה תשלם ישירות לחברת המימון את התשלומים בגין הרכב הנ"ל. שווי הרכב כמוגדר לעיל יזקף כחלק מהתשלום הראשון".
כמו כן, סוכמה תמורה נוספת עבור מכירת מניות:
"5.3 סך של 750,000 ₪ נוספים (בהסכם זה לעיל ולהלן: יתרת התמורה") ישולמו ע"י החברה במועדים המפורטים להלן (מובהר, כי כל התשלומים עפ"י סעיף זה ייחשבו הוניים ועל המוכר חלה חובה דיווח בגין מכירת מניות):
א. סך של 240,000 ₪ ישולמו ב- 24 תשלומים עיתיים חודשיים שווים ועוקבים של 10,000 ₪ כל אחד באמצעות המחאות של החברה לפקודת המוכר אשר תימסרנה לחיים במעמד החתימה על הסכם זה או לכל המאוחר תוך 7 ימים מחתימתו, כאשר הראשונה בהן מעותדת ליום 30/04/2016 ;
ב. סך של 135,000 נוספים ישולם בהמחאה של החברה לפקודת המוכר שתימסר במעמד החתימה על הסכם זה כשהיא מעותדת ליום 15.7.2017.
ג. סך של 240,000 ₪ נוספים ישולם ב – 24 תשלומים חודשיים שווים ועוקבים של 10,000 ₪ כל אחד לפקודת המוכר או בתשלום חד-פעמי לפי בחירת החברה, וזאת בתנאי שיגויסו 2 לקוחות חדשים לחברה בהסכם של יישום ובהיקף כולל של 3,000,000 ₪ לפחות (לא כולל רישיונות תוכנה) כ"א. סכום זה ישולם החל ממועד גיוס הלקוחות או ממועד סיום התשלומים העיתיים האמורים בס"ק (א), לעיל, לפי בחירת החברה, ובכל מקרה זכאותו של המוכר לתשלום זה כפופה ומותנית להתקיימות התנאים לו תעמוד לו לתקופה של 6 שנים מיום החתימה על הסכם זה. מובהר בזה, כי במידה והלקוחה של החברה – "החברה כלכלית ירושלים" תפסיק בשל המצב אליו נקלעה את ביצועו של הפרויקט שהחברה מבצעת עבורה, הרי שהמוכר לא יהא זכאי לקבלת התשלום נשוא סעיף קטן זה.
להבטחת ביצוע התשלום נשוא סעיף זה, ככל שיחולו התנאים לתשלומו, ימסר לנאמן שיק בסך 240,000 ₪ ללא מועד פרעון המשוך על ידי החברה לפקודת המוכר. אם לא יחולו התנאים לביצוע התשלום בתוך 6 שנים ממועד חתימת הסכם זה ישוב השיק לחברה.
ד. סך של 135,000 ₪ נוספים ישולמו במקרה שבו ימכרו איתן ו/או אקי ו/או החברה ו/או בעלי המניות האחרים, מניות בתמורה בסך 2,000,000 ₪, מעבר לכמות המניות המונפקות נכון למועד חתימת הסכם זה, בין אם למשקיע בודד ובין אם למס' משקיעים, בין אם במכירה אחת ובין אם לשיעורין .סכום זה ישולם לחיים ע"י החברה, באופן מיידי עם קבלת התמורה מהמשקיעים, ובכל מקרה של מכירת מניות למשקיע כמפורט בסעיף זה יתרת התמורה למוכר כפי שתהיה במועד כניסת המשקיע ו/או מכירת המניות כאמור תעמוד לפרעון מיידי. בכל מקרה זכאותו של המוכר לתשלום זה בכפוף להתקיימות התנאים לו תעמד לו לתקופה של 6 שנים מיום החתימה על הסכם זה. מובהר, כי ככל שתתקבל השקעה הנמוכה מ-2,000,000 ₪ יופחת התשלום לחיים נשוא סעיף זה באופן יחסי (כאשר בגין השקעה של 2,000,000 ₪ ומעלה ישולם מלוא התשלום בסך 135,000 ₪). להבטחת ביצוע התשלום נשוא סעיף זה, ככל שיחולו התנאים לתשלומו, ימסר לנאמן שק בסך 135,000 ₪ ללא מועד פרעון המשוך על ידי החברה לפקודת המוכר. אם לא יחולו התנאים לביצוע התשלום בתוך 6 שנים ממועד חתימת הסכם זה יושב השיק לחברה.
5.4 חיים יהיה זכאי לפי דרישתו מעת לעת לקבל עותק מהדו"חות הכספיים של החברה."
8. עיון בהסכם רכישת המניות מעלה כי התובע היה צריך לקבל במסגרת סיום ההתקשרות 1,500,000 ₪ אשר התחלקו לשניים: תשלומים לא מותנים ותשלומים הוניים, כל אחד בשיעור 750,000 ₪. התשלומים ההוניים גם הם התחלקו לשני סוגים: תשלום לא מותנה ותשלומים מותנים.
9. למען הנוחות נפרט להלן בטבלה את מנגנון התמורה עליו סיכמו הצדדים בהסכם רכישת המניות.
תשלומים לא מותנים:
סכום (₪) מועד פירעון פירוט
367,250 14.11.2015 סכום זה כולל רכיבים שונים הנובעים מיחסי עבודה. קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי ויתור התובע על הזכויות הנובעות ממערכת יחסי העבודה ומסתכמות בסך 275,000 ₪. (סעיפים 5.2 א. א.1 – א.5. להסכם רכשת המניות).
50,000 30.3.2016 לא ניתן פירוט נוסף.
82,750 11.11.15 שכר טרחת ב"כ התובע, בתוספת מע"מ 96,817 ₪.
250,000 ללא תאריך מימון הרכב של התובע, ייזקף כחלק מהתשלום הראשון.
750,000 סה"כ – תשלומים לא מותנים
10. התשלומים ההוניים, יתרת התמורה כהגדרתה בהסכם כמפורט בסעיף 5.3 להסכם רכישת המניות מתחלקים כאמור לשניים – תשלומים לפי פרקי זמן שנקבעו ולא הותנו, ותשלומים מותנים המפורטים בסעיף 5.3 (ג) ובסעיף 5.3 (ד) להסכם רכישת המניות (להלן – תשלומים הוניים שאינם מותנים ותשלומים הוניים מותנים בהתאמה):
התשלומים ההוניים שאינם מותנים:
סכום (₪) מועד פירעון תנאי לקבלתו
240,000 תשלומים חודשיים בסך 10,000 ₪ במשך 24 חודשים, התשלום הראשון ביום 30.04.2016. ללא תנאי.
135,000 15.7.2017 המחאה נמסרה במועד חתימת ההסכם. אין תנאי לקבלת תשלום.
התשלומים ההוניים המותניים:
240,000 עם התקיימות התנאי ישולמו תשלומים חודשיים בסך 10,000 ₪ במשך 24 חודשים או בתשלום חד-פעמי לפי בחירת החברה.
להבטחת ביצוע התשלום יימסר לנאמן שיק בסך 240,000 ₪ ללא מועד פירעון המשוך על ידי החברה לפקודת התובע. בתנאי שיגויסו 2 לקוחות חדשים לחברה בהסכם של יישום ובהיקף כולל של 3,000,000 ₪ לפחות (לא כולל רישיונות תוכנה) כ"א.
התנאי קיים במשך 6 שנים מיום חתימה על הסכם.
דהיינו עד ליום 3.11.2021
135,000 עם התקיימות התנאי.
להבטחת ביצוע התשלום ככל שיחול התנאי לתשלומו, יימסר לנאמן שיק בסך 135,000 ₪ ללא מועד פירעון המשוך על ידי החברה לפקודת התובע. ישולמו בתנאי שבו ימכרו איתן ו/או אקי ו/או החברה ו/או בעלי המניות האחרים, מניות בתמורה בסך 2,000,000 ₪, מעבר לכמות המניות המונפקות נכון למועד חתימת הסכם זה, בין אם למשקיע בודד ובין אם למס' משקיעים, בין אם במכירה אחת ובין אם לשיעורין.
סה"כ 750,000 ₪
11. באשר למועד סיום ההעסקה של התובע, הנתבעים טענו כי יחסי העבודה בין התובע לחברה הסתיימו בחודש 11/2015 . בהסכם רכישת המניות נקבע בסעיף 6.1 כי עם פירעון התשלום הראשון תיכנס לתוקף הודעת התפטרות התובע מתפקידו כמנכ"ל. התשלום הראשון במרביתו שולם בחודש נובמבר 2015 למעט המחאה בסך 50,000 ₪ ליום 30.6.2016. מכל מקום התובע לא טען כי העסקתו נמשכה מעבר לשנת 2015.
12. הסכומים המפורטים בהסכם רכישת המניות בסעיפים 5.2 (א) עד סעיף 5.3 (ב) מסתכמים בסך 1,139,067 ₪ . בסיכומיו, טען התובע כי קיבל תמורה נמוכה יותר בסך 1,125,000 ₪ אולם מדובר באותו סכום שכן ההבדל בין הסכומים נעוץ בתוספת המע"מ לשכ"ט עו"ד המפורט בסעיף 5.2 ב' להסכם מכירת המניות.
13. עם זאת, השתלשלות העניינים בין הצדדים לאחר חתימת הסכם רכישת המניות מלמדת כי טרם ייבשה הדיו וטענות הצדדים בנוגע לסיום ההתקשרות ביניהם לא תמו. כך, תחילה ביחס להתנהלות התובע מול לקוחות של החברה ולאחר מכן, ביחס להתקשרות החברה עם חברת פרודוור (להלן - פרודוור) כפי שנפרט להלן:
א. ביום 19.11.15 נשלח על ידי ב"כ הנתבעים מכתב אל התובע במסגרתו נטען כי התובע, אשר בהיותו עדיין מנכ"ל החברה פועל מול לקוחות החברה ומשדל אותם להפסיק את ההתקשרות עם החברה. כמו כן, נטען כי התובע משדל גורמים שונים להגיש דרישות תשלום ותביעות נגד החברה .
ב. ביום 25.11.2015 התקיימה פגישה בין הצדדים, פרוטוקול הפגישה לא הוצג בהליך, אך כפי שעולה ממכתב ב"כ התובע מיום 7.12.2015 , נדונו בפגישה זו סוגיות הסרת הערבות אישית של התובע מחשבון הבנק, מההתחייבות לשכירות המשרדים וכך גם סגירת חשבון הבנק בבנק הבינלאומי. במסגרת מכתב זה עלו טענות התובע לתשלום זכויות שונות הנובעות מסיום העסקתו: פדיון חופשה, פדיון הבראה והחזר הוצאות , התובע טען כי העילות הללו נולדו לאחר חתימת הסכם רכישת המניות והן אינן חלק מהסכם דנן. באותו מועד נשלח גם מכתב בדבר שימוש במחשב ובתיבת הדואר האלקטרוני של החברה, בה עשה התובע שימוש גם לצרכים האישים, אך עניין זה אינו חלק ממחלוקת הצדדים שבפנינו.
ג. ביום 3.2.16 נשלח מכתב הנתבעים אל התובע, בו העלו הנתבעים טענות בדבר התייצבותו של התובע במשרדי חברת "מבנה", לקוחה של החברה, מתן אינפורמציה לנציגי חברת "מבנה" כי החברה עומדת לפני גירה, התנהגות זו של התובע כונתה על ידי הנתבעים כ"פראית". וכן עלו טענות ביחס לשידול גורמים שונים (מר רונן לקס) להגיש תביעות שונות, שעה שהתובע חב חובת נאמנות כלפי החברה הן כמנכ"ל ומייסד החברה לשעבר והן בהתאם להסכם רכישת המניות, על כן, התנהלות זו של התובע מהווה לשון הרע .
ד. ביום 8.2.2016 נשלח מכתב תגובה מטעמו של התובע, במסגרתו טען התובע כי פעל מול חברת "מבנה" בתיאום הן עם איתן והן עם חברת "מבנה". כמו כן, טען התובע כי דרישותיו של מר לקס, שאליהם הפנו הנתבעים, היו מונחות על שולחנה של החברה כבר מלפני שנתיים, כך שאין מקום להטיל דופי בהתנהלותו של התובע או לייחס לו ניסיון לגרום נזקים לחברה באמצעות עידודו של מר לקס להגיש תביעות נגד החברה.
14. ביום 28.11.17 כשנתיים לאחר החתימה על הסכם רכישת המניות, נחתם הסכם העברת פעילות מהחברה לחברת פרודוור (להלן- הסכם העברת הפעילות). לטענת הצדדים, להסכם זה צורף נספח לקוחות פוטנציאליים של החברה, נספח זה לא הוצג בבית הדין. לשיטתו של התובע, עסקת פרודוור מסכלת בפועל את השלמת ביצוע הסכם רכישת המניות, משום שיש בה הברחת נכסים של החברה באופן שלא יאפשר לעמוד בתנאים שנקבעו בהסכם רכישת המניות שתקף לשש שנים , וזאת לאור המפורט בסעיף 4 להסכם רכישת המניות שכותרתו "הצהרות והתחייבויות החברה ובעלי השליטה":
"4.3 כי לא יפעלו להברחת נכסי החברה, לרבות זכויות כספיות של החברה ולרבות פעילות החברה לצד ג' כלשהו באופן המסכל את ביצועו של הסכם זה;
4.4 כי לא יפעלו לסיכול התחייבויותיהם בהסכם זה;"
15. על רקע ההתקשרות עם חברת פרודוור, התגבר הקרע בין הצדדים, כפי שעולה מההתכתבות ביניהם בעניין עסקת פרודוור:
א. ביום 6.12.17 נשלח מכתב מטעמו של התובע, באמצעות ב"כ, במסגרתו טען התובע כי נודע לו על ההסכם הצפוי למכירת מניות החברה או העברת פעילותה באופן שעשוי להביא לחיסול החברה .
התובע ביקש לקבל לידיו דו"חות כספיים של החברה ולתת דין וחשבון ביחס לעסקה המתגבשת עם חברת פרודוור מהטעמים אשר פורטו במכתבו:
"...
2. בהתאם לסעיפים 5.3(ג) -5.3 (ד) להסכם בין הצדדים מיום 4/11/2015 נקבעו תשלומים מותנים לזכות מרשי, ולהבטחת תשלומם הופקדו בידיך הנאמנות המחאות ע"ס כולל של 375,000 ₪.
3. יצוין כי למיטב הבנת מרשי, ברקע העסקה עם חב' פרודוור עומדת כוונת החברה להתקשר עם לקוחות אסטרטגיים נוספים באמצעותה."
ב. ביום 24.12.17 שלח התובע מכתב נוסף מטעמו במסגרתו טען כי הנתבעים לא השיבו לפנייתו וטען כי מהפרסומים השונים עולה כי העסקה עם חברת פרודוור יצאה לדרך והיא עשויה להשליך על זכויותיו בהסכם רכישת המניות, לרבות ביחס להמחאות אשר נמסרו בנאמנות.
ג. ביום 28.1.2018 התקיימה פגישה בין הצדדים במסגרתה הוצג לתובע הסכם העברת הפעילות . פרוטוקול פגישה זו לא הוצג בפנינו, אך ביום 4.2.18 נשלח מכתב מטעמו של התובע בו הוא דרש למסור לידיו נספחים של הסכם ההתקשרות עם פרודוור.
ד. ביום 13.3.2018 נשלח מכתב נוסף מטעמו של התובע, במכתב דרש התובע לפרוע מידית את התמורה הנוספת, ובין היתר את התשלומים המותנים, עקב עסקת פרודוור, נוכח הפרת הסכם רכישת המניות בצירוף דרישות כספיות נוספות בגין הנזקים שנגרמו, לו לכאורה, ופיצוי בגין עוגמת נפש - בסה"כ 1,450,000 ₪.
ה. ביום 27.3.2018 השיבו הנתבעים לדרישתו של התובע, תוך הבהרה כי ההתקשרות עם חברת פרודוור לא רק שלא מחסלת את החברה ולא גורמת לסיכול ההסכם עם התובע, אלא להפך, מאפשרת לחברה לשרוד ואף לפרוע את התחייבויותיה כלפי התובע. עוד במסגרת מכתב זה חזרו הנתבעים על טענות שונות ביחס להתנהלות התובע בעת היותו מנכ"ל ולאחר סיום עבודתו, בין היתר תשלום שכר מופרז, שידול לקוחות להפסיק התקשרות עם החברה, מסירת מידע סודי וחסוי שהתגלה בפגישה ביום 28.1.2018 בנוגע לעסקה הצפויה, אשר הוגש לבית המשפט השלום במסגרת תביעה שניהלה גב' נאוה שבתאי נגד החברה. נעיר כי הנתבעים טענו שבמסגרת הליך זה נקבע כי עסקת העברת הפעילות אינה בגדר הברחת נכסים.
16. להשלמת התמונה, נציין, כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לתשתית העובדתית , המחלוקת ביניהם מתרכזת במערכת היחסים ההסכמית ביניהם והפרשנות שכל צד מעניק להסכם רכישת המניות והזכויות של התובע הנובעות ממנו.
תמצית ההליך המשפטי
17. ביום 20.2.19 הגיש התובע את כתב התביעה על סך 331,934 ₪. הנתבעים הגישו כתב הגנה והחברה הגישה כתב תביעה שכנגד על סך 1,139,067 ₪.
18. בקשתו של התובע לסילוק התביעה שכנגד על הסף בשל היעדר סמכות עניינית, נדחתה ביום 15.1.20 בהחלטתו של כב' השופט סילורה.
19. בימים 4.2.20 וכן 15.12.20 התקיימו דיונים מוקדמים לפני כב' השופט סילורה.
20. הצדדים הגישו ראיותיהם וביום 16.6.22 התקיימה ישיבת הוכחות. במסגרתה העידו התובע מטעמו, ומטעם הנתבעים העידו אקי ואיתן.
21. הצדדים הגישו את סיכומיהם בכתב. התובע הגיש סיכומי תשובה.
22. נציין כי עיינו בכלל החומר המצוי בתיק אולם נתייחס אך לנדרש לצורך הכרעה בסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
טענות הצדדים
תמצית טענות התובע
23. התובע טען כי אקי, אשר הייתה עובדת מן המניין בחברה ולאחר מכן בעלת מניות, עשתה קנוניה עם איתן כדי להדיח אותו מתפקידו .
24. עוד טען התובע כי הסכים לוותר על זכויותיו כעובד רק בכפוף למילוי כל ההתחייבויות כלפיו . על כן, התמורה המלאה שעל הנתבעים לשלם היא התמורה השלמה המפורטת בסעיף 5.1 להסכם רכישת המניות, דהיינו 1,500,000 ש"ח.
25. הנתבעים לא כיבדו את ההסכם שנחתם עמו ולכן הוגשה תביעתו זו לתשלום זכויותיו כעובד, וכן בנוגע לכספים שלא שולמו על ידי החברה המפורטים בסעיף 5.3 (ג) ו־(ד) להסכם רכישת המניות, התשלומים המותנים . כמו כן, התובע טען כי החברה לא ערכה לו גמר חשבון ולכן הוא זכאי לתשלום תמורת פדיון דמי חופשה ודמי הבראה אשר נצברו לזכותו .
26. התובע הבהיר כי עילה הפרת ההסכם נעוצה בכך שאקי ואיתן העבירו את פעילות החברה לחברת פרודוור במסגרת הסכם העברת הפעילות מיום 28.11.17. שיתוף הפעולה עם פרודוור נוצר בעידודו של התובע . פעולתם זו סיכלה את אפשרותו לקבלת הסכומים הנוספים עליהם סוכם במסגרת הסכם רכישת המניות . התשלומים המותנים שטרם שולמו לו הם בסך 375,000 ₪. התובע טען כי הסכומים המפורטים בהסכם רכישת המניות הם מוסכמים והסכם העברת הפעילות מהווה הסכם הברחת הנכסים שסיכל, כאמור, את קבלת מלוא התמורה לה הוא זכאי .
27. התובע טען עוד כי במסגרת הסכם העברת הפעילות צורפה רשימת לקוחות פוטנציאליים, ביניהם חברת חשבים, שלימים, למיטב ידיעתו של התובע, הפכה להיות לקוחה של פרודוור. בשל העברת הפעילות התובע לא זכה לקבל את התשלומים המותנים כאשר החברה התקשרה עם לקוחות אלה. התובע העלה טענותיו אלה והחברה דחתה אותן .
28. הנתבעים הם צדדים להסכם רכישת המניות, ופעלו בניגוד להסכמות בנוגע להעברת פעילות החברה לצד ג' ועל כן יש לחייב את אקי ואיתן באופן אישי. בהסכם רכישת המניות הם מסרו ערבויות אישיות ומכך גם כן עולה הצורך בחיובם האישי. התנהלותם מצדיקה הרמת מסך ההתאגדות של החברה כנגדם .
29. יצוין כי במסגרת סיכומי התשובה טען התובע, כי טענותיו בתביעה זו, כפי שניתן לראות ברכיבי התביעה, הן ביחס לתשלום הזכויות המפורטות בסעיף 5.2 להסכם בצירוף פדיון חופשה והבראה, זכויות הנובעות מדיני העבודה ולא זכויות שמקורן במסגרת היחסים המסחריים בין הצדדים.
טענה זו, היא תגובתו של התובע בסיכומי התשובה לטענות הנתבעים 1,3 בסיכומיהם כי התובע הגיש תביעה כנגד החברה בגין הפרת הסכם רכישת המניות בבית משפט השלום בתל אביב ת"א 13855-08-22, בנוגע לסכומים המותנים המפורטים בסעיפים 5.3 להסכם רכישת המניות . בהתאם, נוכח האמור ומשמדובר ברכיבים שמקורם במערכת היחסים המסחרית בין הצדדים בגינם מתנהל הליך משפטי בערכאה המוסמכת לכך, מתייתר הצורך להכריע בהם ונתייחס אליהם רק לצורך דיון במסגרת העובדתית הנדרשת.
תמצית טענות הנתבעים
טענות החברה ואקי
30. החברה ואקי טענו כי התובע היה מנכ"ל כושל. בתקופת כהונתו, החברה נכנסה לקשיים כלכליים והייתה על סף חדלות פירעון. לטענתם בשל תיפקודו הכושל של התובע לקוחות גדולים נטשו את החברה, ביניהם חברת "תדהר", חברת "אמות". כך, גם מעורבותו של התובע בגיוס הלקוח חברת "מבנה" הייתה מזערית, בניגוד לנטען על ידו .
31. אקי השקיעה כספים בחברה וזאת בהתאם למצג שווא שהציגו בפניה התובע ואיתן . בעקבות השקעתה מחודש אפריל 2015 משמשת אקי כבעלת מניות ודירקטורית בחברה .
32. אקי טענה כי רק לאחר כניסתה לתפקיד נחשפה למחדלים הכספיים של החברה בדמות רכישת רישיונות בסכומים גבוהים, תשלומי שכר חריגים, תשלום לאחד מבעלי המניות וסכסוך חריף בין בעלי המניות בחברה אשר בסופו של דבר הביאו לשיתוקה . אילו מידע זה היה בידיעתה קודם לכן, לא הייתה מעמידה לחברה הלוואת בעלים על סך 1,000,000 ₪, סכום השקעה גבוה משמעותית מהשקעתם של התובע ושל איתן אשר הסב לה נזקים כבדים, מבלי שידעה כי כספי ההשקעה שלה בפועל משמשים לכיסוי החובות שהוסתרו מפניה . בהמשך, טענה אקי כי נאלצה להזרים כספים נוספים לחברה על מנת לאפשר תפקודה ומניעת סגירתה .
33. אקי טענה כי לאחר שנחשפה למחדלים של התובע היא ואיתן ביקשו לקבל סמכויות ניהוליות. התובע לא הסכים לכך ולכן נעשה ניסיון לסיים את כהונתו אשר נכשל בשל מינוי דירקטור נציג של מר רייפלד שמחזיק 20% ממניות החברה, מינוי שנעשה לטענתה שלא כדין .
34. הנתבעים 1 ו־3 טענו כי בקשו לסיים את ההתקשרות עם התובע בדרכי נועם והתובע זכה לסכומים מטיבים שלא היה זכאי לקבל , התובע פעל בחוסר תום לב במסגרת המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, לסיום כהונתו כמנכ"ל, בין היתר, פעל לגרימת נזק לחברה כדי לאלץ אותם לרכוש את חלקו בהקדם בתמורה מרבית כדי שיחדל מגרימת הנזקים לחברה .
35. במסגרת הסכם רכישת המניות התובע "צבע" רכיבים מסוימים לצרכי מס ולכן נקבע כי התשלום הראשון יכסה את הרכיבים המפורטים בהסכם לתשלום זכויותיו כעובד. התשלום הראשון שולם במלואו והחברה עמדה בהסכם ובהסכמות עם התובע . נוסף לכך, התובע קיבל את הכספים בהתאם להסכם וחתם על מסמך ויתור על כל טענותיו כלפי החברה, בין היתר, כעובד . כמו כן, התובע לא זכאי לכספים כלשהם בגין תשלומי חופשה והבראה, בניגוד לנטען על ידו .
36. החברה לא חבה לתובע התחייבות כלשהו, התובע לא ויתר על זכויותיו אלא החברה ניאותה לשלם את הכספים על מנת לסיים את תפקידו כמנכ"ל. לא מתקיימים התנאים המפורטים בהסכם רכישת המניות המזכים את התובע בתשלומים המותנים . יתירה מכך, עצם הגשת התביעה כאן מהווה הפרה יסודית של הסכם רכישת המניות ואי לכך על התובע להשיב את סך 1,396,067 ₪ שקיבל במסגרת הסכם רכישת המניות .
37. הנתבעים 1 ו-3 טענו כי לאחר סיום ההתקשרות עם החברה גרם לה התובע נזקים רבים, בין היתר, שידל גורמים שונים להגיש תביעות נגד החברה כגון התביעה שהגיש מר רונן לקס, באמצעות ב"כ התובע, הרתיע לקוחות קיימים ופוטנציאליים של החברה וניסה לשדלם שלא לעבוד עם החברה, התייצב לפגישה אצל הלקוח העיקרי של החברה, חברת "מבנה" והתנהג בפראות תוך הצגת מצגי שווא שפגעו בחברה. הפיץ ברבים כי החברה צפויה לסיים את פעילותה תוך חודשים ספורים . כמו כן, התובע נטל ממשרדי החברה דיסק ללא רשות אשר כלל סודות מסחריים של החברה ואף הודה כי עשה כן ללא רשות .
38. ביחס להתקשרות עם חברה פרודוור- החברה ואקי, טענו כי לא מדובר בהסכם מכירה בתחפושת, בניגוד לנטען על ידי התובע. החברה הגיעה אל סף חדלות פירעון במועד הסמוך לעסקה עם פרודוור, בשנת 2017, ולכן פרודוור לא הסכימה לרכוש את החברה או להשקיע בה אלא רק הסכימה להעביר את הפעילות אליה וממילא התמורה ששולמה לחברה לא הייתה כרוכה בתשלום מזומנים אלא בחלוקת רווחים ישירים מתוך ההכנסות מלקוחות קיימים של החברה .
39. יתירה מכך, מטרת ההתקשרות עם פרודוור נועדה לשמור על עובדי החברה וכן אפשרה לשלם את התחייבויות החברה כלפי התובע, אשר מועד פירעונם לאחר חודש 11/2017 , הסכם התקשרות בין החברה ובין פרודוור הוצג לתובע במסגרת הפגישה שנערכה ביום 21.1.18 במשרדו ב"כ החברה .
40. הנתבעים 1 ו־3 טענו עוד כי ללא התקשרות פרודוור עם החברה לא הייתה שום אפשרות לגייס לקוחות חדשים, לרבות חברת "עזריאלי", משום שהחברה לבדה לא עמדה בתנאי הסף להתקשרות זו. עם ההסכם עם פרודוור עלה כי החברה לא גייסה לקוחות חדשים כך שלא התקיים תנאי הקבוע בסעיף 5.3(ד) להסכם רכישת המניות. וממילא, ההסכם עם פרודוור אינו מסכל את הסכם רכישת המניות עם התובע ואין בו כדי לעקוף את תנאי ההסכם עם התובע . על הנתבעים לא מוטלת חובה לפעול לקידום ההסכם וממילא על התובע מוטל הנטל להוכיח את הפרת ההסכם .
41. הנתבעים 1 ו־3 הפנו אל ההחלטות השיפוטיות בתיק 29656-07-14 וערעור 19445-09-18, שהוגש על ידי גב' נאוה שבתאי נגד החברה, הקובעות כי הסכם העברת הפעילות אינו מהווה הסכם הברחת הנכסים . עוד ציינו כי תשובה לתובע בעניין נמסרה עוד ביום 27.3.18 . הצדדים טענו כי המידע בדבר עסקת פרודוור אשר נחשף במהלך ההליך המשפטי שניהלה נאוה שבתאי נגד החברה, מהווה הפרת חובת הנאמנות של התובע כלפי החברה, שעה שההסכם, שהינו הסכם סודי וחסוי, הגיע אל ב"כ התובע במסגרת הישיבה שהתקיימה בין הצדדים ביום 28.1.2018 ולא היה מקום להשתמש בו כלל.
42. בין התובע לבין אקי לא התקיימו יחסי עבודה. כמו כן, אין מקום לקבל את טענות התובע להרמת מסך, משום שאקי לא ערבה כלפי התובע בערבות אישית לביצוע התשלומים, שכן ההתחייבות האישית מוטלת על בעלי השליטה בחברה ועל החברה, בהתאם לסעיף 7 להסכם רכישת המניות . בנסיבות העניין התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי התנהלות אקי מצדיקה הרמת מסך התאגדות של החברה כלפיה .
טענות איתן
43. איתן טען כי הוא והתובע ייסדו את החברה ביום 7.4.2009. התפקידים התחלקו ביניהם כך שהתובע שימש כמנכ"ל החברה ואיתן שימש בתפקיד הסמנכ"ל וניהל את הפעילות המקצועית של החברה. כמו כן, איתן טען כי הוא השקיע הון ראשוני בסך כחצי מיליון ₪ בפעילות החברה והתובע לא השקיעה כספים .
44. איתן אימץ את מרבית הטענות של הנתבעים 1 ו־3 הן בכתב התביעה והן בתצהירו. מרבית העובדות אשר פורטו בתצהירה של אקי חוזרות על עצמן בתצהירו של איתן ביחס לחוסר שביעות הרצון מתפקודו של התובע כמנכ"ל החברה . בין היתר, טען איתן כי בתקופת כהונתו של התובע, החברה צברה הפסדים בסך של כ – 2,000,000 ₪, הלקוחות נטשו את החברה, היה גיוס כושל של מנהל פרויקט, מינוי מקורבים לדירקטוריון ועוד.
45. לכן פעל איתן יחד עם אקי להחלפת התובע בתפקיד מנכ"ל החברה .
בין היתר, אישר איתן כי פנו אל התובע וביקשו ממנו להעביר סמכויות ניהוליות בשל חוסר שביעות רצון מתפקודו ניסיון שלא צלח. עם זאת בין הצדדים נוהל מו"מ לסיום עבודתו של התובע בחברה אשר השתכלל במסגרת הסכם רכישת המניות, בעקבותיו קיבל התובע תשלומים שונים שאינם מהווים ויתור על כספים או על הזכויות כלשהן, אלא התובע קיבל על פי ההסכם כספים שכלל לא מגיעים לו, כדי להפסיק את כהונתו הכושלת בתפקיד המנכ"ל .
46. השתלשלות העניינים לאחר חתימת הסכם רכישת המניות, המתוארת בתצהירו של איתן, זהה להשתלשלות העניינים המתוארת בתצהירה של אקי, לרבות טענות ביחס להתנהלות התובע לאחר הסכם רכישת המניות, פניות ללקוחות של החברה , שידול גורמים שונים להגיש תביעה נגד החברה, נטילת דיסק של החברה, התקשרות עם חברת פרודוור והכחשת הטענה כי ההסכם עם פרודוור סיכל את הסכם רכישת המניות .
47. כמו כן, טען איתן כי התובע קיבל את התמורה שסוכמה עמו במסגרת הסכם רכישת המניות, הוא אינו זכאי לתמורה נוספת בדמות הסכומים שנקבעו בתנאים המותנים, משום שלא התקיימו התנאים המפורטים בסעיפים 5.3 (ג) ו־(ד). בהסכם רכישת המניות . התובע בעצמו הפר את ההסכמות ועל כן עליו להשיב את הכספים שקיבל במסגרת הסכם רכישת המניות, כאמור .
48. עוד טען איתן כי יש לסלק את התביעה כנגדו על הסף שעה שלא מתקיימים יחסי עבודה בין התובע לבינו, לא קיימות עילות המצדיקות את צירופו כצד להליך. איתן טען כי בניגוד לנטען על ידי התובע, לא היה ערב אישית לקיום התשלומים כלפי התובע, אלא החברה ובעלי השליטה בה. איתן טען כי לא נתן ערבות אישית ובנסיבות העניין אין מקום להורות על הרמת מסך התאגדות של החברה כלפיו .
דיון והכרעה
מבוא
49. בפתח הדברים נציין כי אמנם תביעה זו הוגשה לבית הדין לעבודה אך שזורים בה באופן ניכר סוגיות הקשורות למערכת היחסים המסחרית בין הצדדים ונתייחס לכמה נקודות לצורך הבהרת הרקע העובדתי ושאלת הסמכות.
50. לא ניתן להתעלם מכך שבתקופה הרלוונטית לתביעה התובע היה גם בעל שליטה בחברה וגם מנכ"ל החברה כך, שאין מעמדו זהה למעמדו של עובד זוטר. יתר על כן, במהלך שלבי ההתנהלות השונים בין הצדדים התובע היה מיוצג.
51. מעיון בהסכם המייסדים מיום 1.4.2009 עולה כי התובע היה מעורה היטב בפעילות החברה ולא רק עמד בראשה. התובע מונה למנכ"ל ואף הסכים במהלך חצי שנה מהקמת החברה שלא לקבל שכר . התנהלות זו מאפיינת בעלי שליטה ולא עובד שכיר רגיל שאין לו סיבה לוותר על שכרו. יתר על כן, התובע היה מורשה חתימה מטעם החברה, יחד עם איתן עד לסכום של 50,000 ₪ ומעבר לכך, בחתימת אחד המייסדים איתן או התובע, בצירוף חתימתו של יוחאי רייפלד , אשר לימים פרש מהחברה. בנסיבות אלו יש לבחון את טענותיו של התובע על רקע ידיעתו הקונסטרוקטיבית בדבר מצבה של החברה בשונה מעובד במערכת יחסי עבודה רגילה.
52. התובע היה נושא משרה בחברה ובעל מניות בה, כך שלצד אחריותם של בעלי המניות הנוספים- אף הוא נושא בחובות אלו לצד חובותיו כמנכ"ל החברה. התובע מודע לחובתו זו , חרף טענתו כי האחריות מוטלת על הנתבעים בלבד. חלוקת התפקידים בחברה, לא תוארה באופן מפורש במסמכי יסוד החברה או לא הוצגה בפנינו, אך מנגנון חלוקת התפקידים הוסדר על ידי הצדדים בהתנהגות לאורך שנים רבות .
53. במעמד ישיבת ההוכחות טען התובע כי לא זכר את מצבה הפיננסי של החברה , עם זאת נרשמו השקעות לטובת הצגת הפסדים , העיד כי חלק מכספי ההשקעה של אקי נמשכו עבור התובע ועבור איתן . הן מעמדו כבעל שליטה, הן תפקידו כמנכ"ל והן עדותו - כל אלה מצביעים על מעורבותו של התובע בסוגיות הכספיות בחברה וידיעה אישית על אשר התרחש בחברה.
54. מסקנה זו מתבססת גם על הפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 11.8.15 (להלן- ישיבת הדירקטוריון) (ר' סעיף 3 לפרוטוקול) . עדותו של התובע בישיבת ההוכחות הייתה לא קוהרנטית, שעה שלא סיפק הסבר מניח את הדעת ביחס להיעדר תזרים המזומנים עליו דובר בישיבת הדירקטוריון .
55. עמדנו לעיל על כך כי הרקע למשלוח מכתב התובע מיום 30.9.15 הוא הצטרפות לעסקת מכירת המניות של מר רייפלד, שבתקופה הרלוונטית לתביעה היה בעל 20% ממניות בחברה לאיתן. התובע כאמור, עמד על רכישת המניות ממנו ועל כן נותיר את השאלה ביחס לחובת עריכת השימוע להכרעה בהמשך.
56. אין חולק כי הסכם רכישת המניות, כולל רכיבים שונים הנובעים ממערכת יחסי העבודה בין התובע לבין החברה וכך גם הסכמות מסחריות בין הצדדים, על כן, עלינו להכריע ביחס למידת השפעת הסכם העברת הפעילות לפרודוור על הזכויות הקוגנטיות של התובע מכח המשפט העבודה. שני הצדדים, העלו טענות לחוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בסכסוך המסחרי ביניהם. איתן בסעיף 6 לכתב הגנה, אקי והחברה בסעיף 15 לכתב הגנתם , וזאת בניגוד לטענתו של התובע בסיכומי התשובה כי הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית עלתה רק בסיכומי אקי והחברה.
התובע העלה טענה לחוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתביעה שכנגד במסגרת כתב ההגנה בתביעה שכנגד ונתייחס גם לכך בהמשך.
57. הילוכנו יהיה כדלקמן- נדון בטענת התובע בדבר פרשנות הסכם מכירת המניות והכספים שקיבל בעקבות סיום תפקידו כמנכ"ל והשלכת הסכם מכירת הפעילות על כך. לאחר מכן נדון בטענתו כי אין משמעות לוויתורו על טענותיו במסגרת הסכם מכירת המניות. עוד נתייחס לטענות התובע לקבלת לזכויות נוספות הנובעות ממשפט העבודה המגן בגין סיום יחסי עבודה (פדיון חופשה ופדיון הבראה). לבסוף נדון בטענת הרמת המסך ונכריע בתביעה שכנגד.
פרשנות הסכם רכישת המניות אשר כולל רכיבים מכח משפט העבודה
הבסיס הנורמטיבי
58. סעיף 25 לחוק החוזים קובע:
"25. (א)חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.
(ב)חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל.
(ב1)חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו.
(ג)ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים.
(ד)סעיפים 2, 4, 5, 6, 7, 8 ו-10 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981, וסעיף 57ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על פירושו של חוזה, אם אין הוראה אחרת לענין הנדון ואם אין בענין הנדון או בהקשרו דבר שאינו מתיישב עם תחולה כאמור."
59. הלכה היא כי בעת פרשנות חוזה על ידי בית המשפט נדרש הוא להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים. אומד הדעת נבחן על פי תכליות החוזה ומבטא את המטרות, היעדים, האינטרסים והתכניות שהצדדים ביקשו להגשים במשותף (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 269 (1995).
60. פרשנות של הסכם מסחרי, על פי פסיקתו של בית המשפט העליון, תיעשה לפי תכליתו למימוש המטרה העסקית: "ההסכם שלפנינו הוא הסכם מסחרי. אכן, כפי שטוענים הצדדים לפנינו, תכליתו של הסכם מסחרי מכוונת למימוש מטרה עסקית. עליה להגשים היגיון, סבירות ויעילות כלכלית-מסחרית" (ע"א 6701/00 קאלש מרדכי חברה לבנין בע"מ נ' מרים אבנר, נו(5) 799 (2002); ור' גם ע"א 8427/12 אריה יעקבסון נ' ניב ויגדור (22.12.2014)(סוף עמוד 12, סעיף 15); ע"א 219/15 שמשון שקורי נ' עיריית הוד השרון (23.05.2016) (עמוד 11 לפסק הדין)).
61. הסכם רכישת המניות בהליך שלפנינו הינו הסכם מסחרי, במסגרתו סוכם בין הצדדים על תשלום רכיבים שונים מכח משפט העבודה. גם הסכם העברת הפעילות, בין החברה לבין פרודוור– הוא הסכם מסחרי. מאחר והדיון על מהות הסכם העברת הפעילות אינו בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, נתייחס אך לשאלה האם מתוך המארג העובדתי שבפנינו אומד דעתם של הנתבעים מעיד על פגיעה בזכויות התובע הנובעות ממשפט העבודה.
62. להשלמת התמונה נעיר כי גם בית הדין הארצי חזר לא אחת בעת יישום העקרונות בפרשנות חוזה, כי התחקות אחרי אומד דעתם של הצדדים תעשה בראש ובראשונה "לפי לשון ההסכם העולה מתוכו וכן מן הנסיבות האחרות האופפות את ההסכם" (ע"ע (ארצי) 1406/02 עיריית גבעתיים - משה ברקוביץ ואחרים (04.10.2006) (סעיף 19 שם). נוסף לכך, יש להביא בחשבון הדגשים שונים בהסכם ונסיבות שונות, כאשר הלכת אפרופים ביחס לבסיס פרשנות החוזה נותרה ללא שינוי. ר' ע"ע (ארצי) 68281-02-19 יוסף בוסאני - הכוכב חברה לתעשיות מגופים מתכת (1987) בע"מ (23.02.2020) (להלן – בוסאני); ע"ע (ארצי ) 34409-10-18 הבלט הישראלי, עמותה רשומה - ברטה (ציונה) ימפולסקי (06.05.2020).
63. בענין בוסאני, עמד בית הדין הארצי על הגישות לסיווג חוזה בהתאם לגישותיהם של שופטי בית המשפט העליון, כב' השופט שטיין, כב' השופט פוגלמן וכב' השופט גרוסקופף כפי שבאו לביטוי בפסק דין ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ 20.11.2019. בית הדין הארצי סבר כי על חוזה עבודה יש להשקיף כעל חוזה יחס המשקף מערכת יחסים פתוחה בין הצדדים שמאפשרת התאמתה לשינויים החלים במרוצת הזמן. שם לא נדרש בית הדין להכריע בדבר פרשנות הסכם פרישה וסיווגו אלא הפירוש נעשה בהתאם למסורת המשפטית הקיימת: "איננו נדרשים לשאלה אם דין הסכם פרישה כדין הסכם עבודה לענין סיווגו כחוזה יחס, ואיננו נדרשים לשאלה אם ובאילו נסיבות יהא מקום לסווג חוזה עבודה או הסכם פרישה כפרטי, כמינוחו של כב' השופט גרוסקופף. שאלות אלה נותיר לעת מצוא, שכן בענייננו, בכל מקרה – כעולה מהניתוח להלן – הרובד הלשוני בהסכם העבודה או הפרישה דל מכדי להשתית עליו בלבד את כובד הפרשנות לה טוען העובד, ולכן ממילא נדרשת בחינת אינדיקציות פרשנויות נוספות." (סעיף 26 לפסק הדין בעניין בוסאני).
64. כך התנהלות הצדדים במסגרת הסכם הפרישה ולאחר הפרישה נבחנת על פי אותם עקרונות של אומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים וככל שלא נמצאה כזאת, על פי סממנים חיצוניים אובייקטיביים כגון: ראיות, סבירות, הוגנות ותום לב (ר' ע"ע (ארצי) 30448-10-18 מכנו - דין בע''מ - עופר יעקובי (14.07.2019) (סעיף 21 – 22 לפסק הדין) שעה שאין מקום להעניק "זכות לעובד שלא במסגרת יחסי עבודה תקינים ובוודאי לא עת הם מסתיימים בשבר תהומי". (שם, סעיף 20), תוך הפנייה אל בג"ץ 846/93 יעקב ברק נ' בית-הדין הארצי לעבודה ירושלים, נא(1) 3 (1994).
65. יצוין, כי בית הדין הארצי דן לא פעם במערכת יחסים המשלבת זכויות מכוח משפט העבודה והסכמות המסחריות, כאשר העובד יכול להיות גם בעל המניות בחברה ו/או לשמש בה נושא משרה (כמו במקרה שלפנינו). כך, למשל, נדונה סוגיה של הסכם הפרדות בע"ע (ארצי) 29718-01-20 א.ל. סטודיו לבן בע"מ - אורן נחום (17.09.2020) (להלן- אורן נחום), שם קבע בית הדין שהתובע זכאי לזכויות הנובעות מכוח משפט העבודה, ללא תלות בהתקשרות המסחרית בין הצדדים. כבר נעיר, כי מצב שבפנינו שונה מעניין אורן נחום, למרות שגם שם היה בין הצדדים הסכם מסחרי להיפרדות בעל מניות מהחברה, בעל מניות ששימש בתפקיד בכיר בחברה. מהות המחלוקת בין הצדדים בעניין אורן נחום הייתה על עצם זכאותו לזכויות הנובעות מהתפטרותו, בשים לב לנוסח ההסכם שנחתם בין הצדדים שם. המצב בפנינו שונה, שכן התובע קיבל תשלום על זכויות הנובעות מסיום יחסי העבודה במסגרת הסכם מכירת המניות. במסגרת תביעתו מבקש התובע לקבל כפל תשלום בגין זכויות אלה ותוספת זכויות נוספות, שכן לטענתו נוכח התקשרות החברה עם פרודוור שמהווה הפרת הסכם, אין לזקוף את התשלומים שבוצעו כתשלום תמורת רכיבים הנובעים מיחסי עבודה. הנתבעים 1 ו־3 טענו כי התובע עותר לכפל תשלום , התובע הכחיש את הטענה, ונתייחס לכך להלן.
הכרעה
66. לא נעלמה מעינינו העובדה כי התובע כינה בסיכומיו את הסכם רכישת המניות "הסכם הפרדות". עם זאת ההסכמות בין התובע לבין הנתבעים, כפי שהן באות לידי ביטוי בהסכם רכישת המניות, מלמדות על המשך הקשר בין הצדדים אשר במהותו הופך להיות קשר מסחרי שנמשך עד שש שנים לאחר סיום עבודתו של התובע (ר' הסעיפים 5.3 (ג) ו־(ד), כאשר ניתוק יחסי העבודה בין התובע ובין החברה מהווה חלק קטן מההסכם אשר הסתיים בסמוך לחתימתו.
67. מהסכם רכישת המניות ומהראיות של התובע עולה כי התובע עשה הבחנה ברורה בין התשלומים כעובד לבין התשלומים הנובעים מהקשר המסחרי בין הצדדים. התמורה נרשמה כ"עסקת חבילה כוללת" בגדרה נערכה הפרדה עסקית בין התובע לחברה ויתר בעלי המניות ובין התובע כמנכ"ל יוצא לחברה (ר' ענין אורן נחום) אך לכל אחד מסוגי התשלומים יש הסבר בהסכם על מה הוא מבוסס.
68. התובע טען כי בהסכם כתובה במפורש הכוונה כי התשלומים עבור זכויות בגין סיום יחסי עבודה ייזקפו ככאלה, כמפורט בסעיף 5.2, רק אם תשולם לתובע התמורה מלאה בגין הסכם העברת המניות, היינו כל הסכום של 1,500,000 ₪ המפורט בסעיף 5.1 להסכם. הנתבעים, סבורים אחרת, שעה שמבהירים כי התמורה לתובע שולמה במלואה, למעט התשלומים המותנים שלא התקיימו התנאים לתשלומם .
קיימת מחלוקת בין הצדדים באיזה שלב העלה התובע את הטענה המפורטת לעיל. אקי והחברה טענו כי מדובר בטענה חדשה, שעלתה רק במסגרת הסיכומים, התובע, בסיכומי התשובה טען כי עמדת הנתבעים מתחמקת משום שמראשית ההליך הבהיר כי הוא דורש את זכויותיו לאור אי תשלום מלוא התמורה. עיון בכתב התביעה מעלה כי בסעיף 3 לו טען התובע כי הסכים לזקוף חלק מהתמורה של הסכם מכירת המניות על חשבון תשלומים שונים שהיתה חייבת לו החברה בגין שנות העסקתו כמנכ"ל ובגין סיום העסקתו אך זאת בכפוף לעמידת הנתבעים במלוא התחייבויותיהם לפי ההסכם, התחייבויות שהופרו לטענתו ברגל גסה באופן המזכה אותו במלוא תביעתו. על כן, הטענה עלתה בכתב התביעה ובכל מקרה יש מקום לדון בה גם לגופם של דברים, לאור חשיבות העניין וההשלכות של הקביעה על זכויותיו של התובע כעובד.
69. ההגדרה 'תמורה מלאה' כלל לא מופיעה בהסכם רכישת המניות. בכותרת סעיף 5 נרשם 'התמורה', ובסעיף 5.1 הוגדרה מהי התמורה שתשולם בגין עזיבת התובע את כלל התפקידים בחברה: כבעל המניות בחברה – מכירת המניות והזכויות הנלוות, כדירקטור בחברה – התפטרות מדירקטוריון בחברה, וסיום יחסי העבודה עם החברה כמנכ"ל. בנוסף, בסעיף 5.2(א) נקבע כי "בכפוף לתשלום מלוא התמורה כל פי הסכם זה מתוך סכום זה ייזקפו סכומים כדלקמן לטובת תשלומים שחייבת החברה למוכר בגין תקופת העסקתו וסיומה" (ההדגשה הוספה).
70. כך שאפשר לפרש את המונח תמורה מלאה בשתי דרכים:
1) מהסכום 1,500,000 ₪ המפורט בסעיף 5.1 להסכם, לפי גישתו של התובע.
2) לפי סעיף 5.2 המתייחס לתשלום של 362,250 ₪ - אשר מוגדר כתשלום הראשון וכולל רכיבים הנובעים מסיום יחסי העבודה, תשלום שכר טרחה לב"כ התובע ומימון הוצאות הרכב והמחאה נוסף בסך 50,000 ₪ (מעותדת ליום 30.3.2016) שלא ניתן הסבר לסיווגה.
71. בסעיף 5.2 (א) להסכם רכישת המניות, פיסקה 2, לא קיים צירוף המילים 'אך ורק' כפי שטען התובע בסיכומיו, כך גם המבנה של הסעיף מלמד כי התייחסות לתמורה שלא תשולם מתייחסת ל"תשלום הראשון".
72. גם עיון בסעיף 5.3 בהמשך מעלה כי מדובר ב'יתרת התמורה', ללא קשר לתשלום ראשון שקיבל התובע. מדובר אפוא בסיווג שונה של התשלומים. כך ברישא סעיף 5.3 נרשם "מובהר, כי כל התשלומים עפ"י סעיף זה ייחשבו הוניים ועל המוכר חלה חובת דיווח בגין מכירת מניות". דהיינו, מקורם של הכספים האלה בהתקשרות המסחרית בין התובע לבין הנתבעים ואין להם קשר לזקיפת התמורה בגין סיום יחסי העבודה.
73. כך ששני הסעיפים 5.2 ו 5.3 יכולים להתקיים בנפרד, ללא תלות בתשלום הראשון שישולם לתובע עקב סיום עבודתו ופרישתו מהתפקידים השונים בחברה, משום שכל אחד מהם משקף מקבץ זכויות שונה. סעיף 5.2 עוסק בעיקרו בתמורה עקב ניתוק יחסי העבודה עם התובע וסעיף 5.3 עוסק רק בתמורה ממכירת המניות והמשך הקשר עם הנתבעים אשר במהותו מסחרי.
74. כמו כן, בסעיף 3.7 להסכם רכישת המניות הגדירו הצדדים כי "מובהר בזאת כי כל עוד לא שולם ונפרע התשלום הראשון מהתמורה, לא יהיו רשאים בעלי השליטה להדיח את חיים מתפקידו כמנכ"ל החברה;" ניסוחו של סעיף זה מעיד כי התמורה בתשלום הראשון מקורה ביחסי העבודה בין הצדדים ומכאן ניתן להסיק כי מדובר בזקיפת הכספים ששולמו לתובע כתמורה מלאה בגין ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.
75. יש לציין כי הצדדים הגדירו פרקי זמן קצרים בני עשרה ימים ממועד החתימה על ההסכם עד לתשלום הראשון. התנהלות זו מאפיינת תשלום לעובד שסיים את העסקתו. לעומת "יתרת התמורה" התשלומים האחרים בסעיף 5.3 על חלקיו, להם הקציבו הצדדים פרקי זמן ארוכים יותר, מנגנון תשלום זה מאפיין הסכמות מסחריות לטווח ארוך (ר' גם ענין אורן נחום – שם פרק זמן קצר ביותר העיד על הפרדות וניתוק הקשר בין הצדדים).
76. העובדה כי התובע המשיך לשמור על קשר עם החברה והיה לו אינטרס להיות מעורב בפיתוח פעילותה עולה גם מעדותו בישיבת ההוכחות . כך, שגם כשתובע חדל לעבוד כשכיר בחברה הוא פעל לקידום הקשר עם פרודוור , פעולה זו מעידה לא רק על האינטרס הכלכלי של התובע אלא מצביעה גם כי הנושא העיקרי בהתקשרות בין התובע לבין החברה הוא הנושא המסחרי, שעה שהיה ברור לתובע כי התמורה המלאה, כפי שהוא ביקש לפרשה, לא יכולה להתגבש ללא קיום התנאים המפורטים בסעיף 5.3 וחלקיו להסכם רכישת המניות, אחרת לא ניתן להסביר את טענותיו נגד עסקת פרודוור.
77. עוד יוער, כי דווקא את המשך הקשר המסחרי עם הנתבעים ביקש התובע לעגן בהסכם בפרוט רב, באמצעות דרישת בטוחות שונות, התחייבויות בעלי השליטה והחברה (סוף סעיף 7 להסכם רכישת המניות) ואף טען, כי איתן ואקי התחייבו כלפיו באופן אישי.
78. בישיבת ההוכחות התקשה התובע לתת הסבר מניח את הדעת לסכומים שפורטו בסעיף 5.2 להסכם רכישת המניות מתוך הרכיבים של משפט העבודה , ניכר גם כי התקשה להגדיר איזה מרכיבי התביעה הוא עותר לקבל, כפי שנפרט להלן.
79. נציין כי התובע לא השיב בבירור מסגרת עדותו כי הסכומים שנרשמו בסעיף 5.2 להסכם נקבעו בהמלצת ב"כ לצורך מיסוי אך נזכיר כי חובת ניכוי מס במקור מוטלת גם על המעסיק, כך שמדובר בהסכמות הדדיות בין הצדדים. ממילא אין מחלוקת כי הרכיבים הוגדרו עקב סיום ההתקשרות עם התובע בתפקיד מנכ"ל החברה. בהתאם, הם עשויים להיות גבוהים יותר מרצפת התשלום הקבועה בחוק.
80. כך שאומד דעתם של הצדדים בתקופת עריכת הסכם מכירת המניות, כפי שמשתקף הן מעדותו של התובע והן מהסממנים האובייקטיביים עליהם הצבענו לעיל, מלמד כי בזמן אמת הייתה לצדדים כוונה לזקוף את הכספים המפורטים כרכיבי תשלום בגין סיום יחסי עבודה תמורת סיום יחסי העבודה ולא כתשלום מלוא התמורה שתשלומה מותנה בנסיבות שונות שאינן תלויות בהכרח בצדדים עצמם.
81. התובע אישר בישיבת ההוכחות כי קיבל את הכספים מהנתבעים ונותרו לזכותו התשלומים המותנים:
"ת: לא, אני לא קיבלתי כסף, לא, לא,
ש: לא קיבלת כסף?
ת: אם הייתי מקבל כסף, את הכסף שמגיע לי בהסכם,
ש: 1,200,000 לא קיבלת?
ת: לא, אם הייתי מקבל את הכסף שמגיע לי בהסכם,
ש: קיבלת את הסכם, לפי ההסכם.
ת: בהסכם מגיע לי עוד 240,
ש: אבל זה יש לנו ויכוח אם מגיע לך או לא,
ת: אוקיי ועוד 135, זה לא ויכוח,
ש: זה ויכוח.
ת: זה כתוב בהסכם.
ש: זה ויכוח אם מגיע לך.
ת: זה כתוב או לא כתוב?
ש: לא, לא כתוב.
ת: זה לא כתוב בהסכם?
ש: לא, לא כתוב שמגיע לך את זה.
ת: טוב, אוקיי.
..."
(פרוטוקול ישיבת ההוכחות, עמ' 25, שורות 12 – 28).
עדותו של התובע בפנינו, מבהירה כי התובע היה מודע היטב לכך כי התשלומים המפורטים בסעיף 5.2 (א) באים תמורת סיום יחסי העבודה (275,000 ₪), הטענה המרכזית של התובע מתרכזת בכספים שלא קיבל התובע במסגרת סעיפים 5.3 (ג) ו־5.3 (ד), דהיינו אותם רכיבים מסחריים, שטען כי קבלתם סוכלה באמצעות ההסכם עם פרודוור ולא לזכויות הנובעות ממשפט העבודה.
82. נפנה לבחון את התנהלות הצדדים בהסכם העברת הפעילות לפרודוור וטענות התובע לסיכול חוזה בגין כך.
83. התובע טען כי הסכם העברת הפעילות לפרודוור – נערך בניגוד לסעיפים 4.3 ו 4.4 להסכם רכישת המניות, אשר אוסר על הברחת נכסים והתקשרות עם צדדי ג' במטרה לסכל את ההסכם רכישת המניות עם התובע.
84. הטענה המרכזית של התובע היא כי מדובר בהתקשרות שנועדה לרוקן את החברה מנכסיה, לחסל את פעילותה מה שלא איפשר לתובע לקבל את התשלומים המותנים.
85. כבר נציין, כי עמדנו לעיל שמדובר בתשלומים הנובעים ממערכת היחסים המסחרית בין הצדדים, שעה שאין מקום לדון בהם במסגרת ההליך בבית הדין לעבודה.
86. עם זאת נציין כי עיון בהסכם העברת הפעילות מלמד כי תכליתו דווקא לאפשר את פעילות החברה, באמצעות קיום התקשרות עם לקוחות, שעה שפרודוור לא קיבלה על עצמה התחייבויות כספיות של החברה במקומה. כך שבפועל, החברה ממשיכה להתקיים ולא הוצגו בפנינו מסמכים המעידים כי אינה סולבנטית או סיימה את דרכה. וזאת גם מבלי להיזדקק גם להליך המשפטי בבית משפט השלום בענין נאוה שבתאי אליו הפנו הנתבעים.
87. עדותו של התובע בישיבת ההוכחות לא הייתה קוהרנטית. התובע לא מסר תשובה ברורה מדוע העברת הפעילות לחברת פרודוור אשר לא חיסלה את החברה צפויה לפגוע בזכויותיו של התובע. בעדותו אישר התובע כי הפגיעה בו הייתה "במידה מסוימת" בניגוד לעמדתו הנחרצת בתצהירו (סעיף 23 לתצהירו) כי עסקה זו סיכלה את הסכם רכישת המניות.
"ש: אתה לא עונה לי על השאלה, השאלה שלי היא בכן או לא, האם לטענתך הסכם פרודוור סיקל את 2 הסעיפים האלה?
ת: במידה מסוימת, כן.
ש: זה יכול להיות או כן או לא.
ת: קח מה שאתה רוצה, אני אומר לך מה שאני חושב.
ש: חיים, אתה תובע, תסביר לי מה אתה תובע?
ת: אני תובע,
ש: אתה יכול להסביר לנו מה אתה תובע?
ת: אני רוצה את הכסף שלי, מה שמגיע לי.
ש: מכוח מה?
ת: מה שהובטח לי, מה שמגיע לי.
ש: ראינו ששולם,
ת: אני רוצה לקיים את ההסכם הזה."
(עמ' 40, שורות 8 – 20).
88. התובע אף לא הסביר מדוע סבר כי החברה חיסלה את פעילותה שעה שהחברה המשיכה לפעול, לשלם את הלוואה עבור הרכב לתובע, התובע לא הכחיש כי החברה פעילה, למרות שלא ידע להשיב באיזה היקף ציין כי מדובר ב"עסקה טובה" . עמדנו לעיל כי אין לגמד את העובדה כי הנתבעת ממשיכה בפעילות, ייתכן כי מדובר בהיקף פעילות מצומצם, עובדה זו לא הובהרה בפנינו, אך לא התרשמנו כי החברה חוסלה או שהיתה קיימת לה מניעה, בתנאים אשר פורטו בהסכם רכישת המניות, לקיים את התחייבויותיה כלפי התובע. התובע לא הציג ראיות התומכות בכך ולא עתר לקבלתם במסגרת ההליכים המקדמיים. בשים לב כי על פי הסכם רכישת המניות הוא רשאי לדרוש לקבל דו"חות כספיים מהחברה.
89. נעיר עוד כי סעיף 5.3 (ד) להסכם רכישת המניות (התשלום המותנה בסך 135,000 ₪) אינו מסייג את מכירת מניות של הנתבעים, לרבות חיסול החברה. עיון בנוסח הסעיף מלמד כי מכירת המניות אפשרית בין אם במלואה ובין אם בשיעורים, על ידי כל אחד מבעלי המניות ולא נדרשת לכך הסכמתו של התובע או עדכונו. את השאלה מדוע פרודוור בחרה לפעול בדרך של קליטת הפעילות ולא רכישת המניות יש להפנות אל פרודוור, שעה שהתובע נמנע מלזמן נציג של פרודוור לעדות אין מקום לדון בטענה זו, שכן זו אינה משליכה כלל, כפי שקבענו לעיל, על יחסי העבודה בין התובע לחברה והזכויות הנובעות מכך.
90. באשר לטענה בדבר הברחת הנכסים - בית הדין הארצי דן בהברחת נכסים במישור חובות בעלי מניות כלפי עובדים תוך בחינת נכונות בעלי המניות לפעול לשיקומה של החברה, ניסיון למצוא פתרון לתשלום זכיותיהם של עובדים בתום לב במטרה לתקן ליקויים ככל שהיו. ר' לדוגמה ע"ע (ארצי) 150/07 ח.א. בוני חיפה - עאמר ח'ורי (נבו 26.08.2008). לטענות ביחס לעילת הרמת מסך במקרה שבפנינו נתייחס להלן.
91. לא מצאנו כי השתלשלות העניינים לאחר סיום יחסי העבודה בין התובע לבין החברה כגון פניותיו של התובע לאחר כשנתיים (בחודש 12/17) בדבר התקשרות מתגבשת עם פרודוור מקומה להתברר במסגרת יחסי העבודה בין הצדדים משום שלא מצאנו כי התנהלות זו משליכים על זכויותיו של התובע מכח משפט העבודה.
92. נעיר עוד כי האפשרות למכירת החברה לפרודוור, נידונה במסגרת ישיבת הדירקטוריון מיום 11.8.2015, כך שטענת התובע כי העסקה עם פרודוור, אשר בסופו של דבר הסתיימה בהעברת פעילות, התגבשה לאחר סיום העסקתו על מנת לפגוע בזכויותיו כעובד , אינה עולה בקנה אחד עם המסמכים שצירף התובע לתצהירו. כך, שלכל הפחות ניתן לייחס לתובע ידיעה קונסטרוקטיבית בנוגע למגעים עם פרודוור לגבי ההתקשרות הצפויה, לכל הפחות ביחס לכוונה למכור מניות של החברה ולאו דווקא ביחס לשיתוף הפעולה העסקי בלבד ללא העברת הפעילות כנטען על ידו.
93. איתן נחקר בישיבת ההוכחות בענין ההבדלים בין עסקת מכירת המניות לעסקת העברת הפעילות. נעיר כי תשובתו של איתן מצוטטת בסיכומי התובע באופן חלקי בלבד שאינו מעיד על תוכנה המלא . משתמע מתשובתו של איתן, כי ההבדל המרכזי בין מכירת מניות החברה ובין העברת הפעילות, נבע מכך שחברת פרודוור לא הייתה מעוניינת לקבל על עצמה התחייבויות של החברה, שעה שלא מדובר בחיסול החברה, כפי שניסה התובע להציג. יצוין כי אם הייתה מכירת מניות, במחיר 2,000,000 ₪ היא הייתה מזכה את התובע בתשלום 135 אלף ₪, בהתאם לסעיף 5.3 (ג) להסכם רכישת המניות. אך כאמור, מדובר במצב היפותטי.
94. איתן העיד כי העסקה עם פרודוור למעשה אפשרה לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי התובע . טענה זו לא נסתרה. נציין כי גם בענין זה, בחר התובע לצטט את תשובתו של איתן באופן חלקי , עם זאת, מצאנו כי עדותו של איתן בענין זה היתה עדות קוהרנטית אשר התיישבה עם תצהירו:
"ש: אוקיי. כך או כך המשמעות היא, כפי שאתה גם כותב בתצהירך, שהחברה הגיעה לסוף דרכה, נכון?
ת: הגענו בלית ברירה למצב הזה שאם רצינו בעצם לקיים את ההסכם הזה שחתמנו גם עם חיים ולפרנס 9 עובדים שהיו בחברה ולספק שירותים ללקוחות הקיימים שהם לקוחות מאוד מכובדים בשוק כמו קבוצת מבנה, אין לנו ברירה ומכיוון שלא הצלחנו לגייס ולו גם לקוח אחד לרפואה נוסף, גם בעזרתו של חיים שלא הצלחנו לגייס, אבל זה לא בגללו לא הצלחנו לגייס, פשוט לא הצלחנו לגייס, נקודה,
ש: תודה על ההגינות, אני לא אומר את זה בציניות."
פרוטוקול ישיבת ההוכחות עמ' 76 ש' 26-33.
95. ביחס לפעילות החברה לפני העסקה עם פרודוור, התובע טען כי לקראת עסקה זו החברה הייתה פעילה ביותר בגיוס לקוחות חדשים, תוך הפניה אל נספח לקוחות פוטנציאליים שלא הוצג בפנינו . עדותו של התובע בפנינו בישיבת ההוכחות בנוגע לגיוס לקוחות פוטנציאליים, לרבות התקשרות עם חברת עזריאלי הייתה עמומה ולא תרמה למסקנה בדבר ניסיון הברחת נכסים .
96. עדותה של אקי אליה הפנה התובע בסיכומיו דווקא מחזקת את המסקנה כי החברה התקשתה לגייס לקוחות. התובע הפנה אל עדותה של אקי בעמ' עמ' 68 שורה 28, שם מדובר בשאלה שנשאלה על ידי ב"כ התובע ולא תשובתה אקי, ואל עמ' 69 שורה 31 (סעיף 12 לסיכומים וה"ש 7). תשובותיה של אקי מלמדות כי היה קושי לגייס לקוחות ולא גויס אפילו לקוח אחד וזאת בשונה מטענת התובע שלא הוכחה.
97. ניכר גם מעדותו של איתן כי הנתבעים לא הצליחו לגייס לקוחות חדשים לחברה .
98. כאמור, עדותו של התובע ביחס לגיוס לקוחות על ידי הנתבעים הייתה עמומה, שעה שהתובע טען לגיוס מאסיבי (ר' ה"ש 8 בסיכומי התובע, המפנה אל עמ' 29 שורות 14 – 29). התובע לא השיב לשאלה עם איזה חברה התקשרה עזריאלי, למרות שניתן להסיק מתשובתו כי הוא מודע להתקשרות זו ולעובדה כי החברה לא התקשרה עם חברת עזריאלי, בניגוד לנטען על ידו בתצהירו:
"ש: לא, לא, מה קרה עם עזריאלי, ספר לי מי התקשר עם עזריאלי?
ת: (מדברים ביחד) פרודוור.
ש: מי התקשר עם עזריאלי?
ת: מה זאת אומרת?
ש: מי מספק להם את השירותים הלאה?
ת: מתי?
ש: באותו מועד, בשנת 2000, איזה היה, 2017, אני יודע מתי זה היה? כשהחברה רצתה להתקשר עם עזריאלי היא לא התקשרה, מי כן התקשר עם עזריאלי?
ת: אני חושב שלקחו את זה חברה אחרת.
ש: אני מציע שאתה קשור לחברה האחרת.
ת: אני מוכן להיות קשור לחברה אחרת.
ש: אתה לא קשור אליה?
ת: ממש לא, הייתי רוצה להיות קשור אליה."
(פרוטוקול ישיבת ההוכחות עמ' 29, שורות 30 – 35, עמ' 30 שורות 1 – 7).
99. נציין כי העברת הפעילות לפרודוור לא אירעה בסמוך לאחר הסכם מכירת המניות אלא כשנתיים לאחר מכן. מדובר בפרק זמן לא קצר בו לא הוכח כי החברה הצליחה לגייס לקוחות כלשהם.
100. לסיכום, לא מצאנו כי עלה בידי התובע להרים את הנטל ולהוכיח כי התנהלות הנתבעים בנוגע להסכם העברת הפעילות נועדה לפגוע בזכויותיו כעובד ועולה כדי הפרת ההסכם עם התובע ביחס לזכויותיו הנובעות מיחסי העבודה. עוד נציין כי הרכיבים המותנים, הנובעים ממערכת היחסים המסחרית, תלויים בתנאים שנטל הוכחה ביחס אליהם מוטל על התובע.
101. נשלים את הדיון בתשובה לשאלה כיצד מסקנתנו זו משליכה על זכויותיו של התובע מיחסי העבודה? תחילה נציין כי בנסיבות העניין מצאנו לנכון לדחות את טענתו התובע לתשלום זכויותיו כפי שפורטו בכתב התביעה, סכומים אלו מהווים העתק מפירוט התשלומים שקיבל התובע בהסכם רכישת המניות, ואין חולק על עצם קבלתם. עיקר הטענה של התובע מתמקדת בכך שלא ויתר על הזכויות הללו. נדון בכך להלן.
טענת ויתור וסילוק
הבסיס הנורמטיבי
102. התובע הפנה אל פסיקה ענפה בנוגע לוויתור עובד על זכויותיו . פסיקה זו עסקה בעובדים שכירים ואין חולק כי עובד לא יכול לוותר על זכויות קוגנטיות. אין גם חולק כי עובד לא יכול לוותר על זכות שאינה מובנת לו. עם זאת, פסיקת בית הדין הארצי עמדה על כך שקיימים מקרים נדירים וחריגים, בהם התובע, בשל חוסר תום לב, לא יהיה זכאי לזכויות הנובעות ממשפט העבודה המגן .
103. בענין פלקוביץ (ר' הפניה בה"ש 100) חזר בית הדין הארצי על הכללים שיש לבחון במקרה של טענת השתק עקב חתימתו של עובד על כתב ויתור:
"הכלל המושרש בבתי הדין לעבודה הינו כי יש ליתן משקל מועט לכתבי ויתור של עובדים וכי רק במקרים בהם ברור באופן חד משמעי שהעובד היה מודע לחלוטין לזכויותיו ולפירוטן והחליט לוותר עליהן יינתן משקל לחתימת כתב הויתור (דב"ע נו/3-29 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי, פד"ע לג, 241; דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל - הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח', פד"ע כז' 3. עוד נפסק בדב"ע נב/3-217 לעיל, כי על מנת שיינתן תוקף לכתב ויתור, על בית הדין לבדוק התקיימות שלושת התנאים הבאים: א. הזכויות שעליהן ויתר העובד היו ידועות לו. ב. נמסר לעובד לפני חתימתו על כתב הסילוק, חשבון ברור ומובן של הסכומים שקיבל ו/או שהועברו לו. ג. כתב הסילוק ברור וחד משמעי. גם אלמלא ממצאיו של בית הדין האזורי, לפיהן המשיבות לא ידעו על מה ויתרו, הרי שלנוכח כתבי הוויתור הלקוניים עליהם חתמו המשיבות, ברי שלא התקיים בהם אף לא אחד מאותם תנאים כנדרש בפסיקה, כך שהמשיבות אף לא יכלו לדעת על מה ויתרו, ואין כל הצדקה ליתן תוקף לכתבי הוויתור".
הכרעה
104. התובע היה מנכ"ל ובעל מניות בחברה, היה מודע היטב למסגרת העסקתו בה, לתשלום או אי תשלום זכויותיו, לרבות הזכויות הפנסיוניות שעל תשלומם הוא אחראי כנושא משרה.
105. התובע, טען כי מעולם לא ויתר על תשלום זכויותיו אלא התכוון לוותר אך ורק בתנאי שתשולם לו מלוא התמורה. מצאנו לעיל, כי טענה זו מקורה בחשש של התובע לאבד את התשלומים המותנים ולא בהפסד זכויותיו של התובע כעובד, המפורטים בהסכם רכישת המניות אותם קיבל התובע במלואם.
106. סעיף 8.1 להסכם רכישת המניות קובע:
"עם חתימת הסכם זה, מוותרים בזאת הצדדים באופן מוחלט, סופי ובלתי חוזר על כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה מכל מין וסוג שהוא קיימת ככל שקיימת ו/או עתידית האחד כלפי השני לרבות אך לא רק בגין רשלנות, הפרת חובה חקוקה, תרמית, מצג שווא הטעיה, פעולה בניגוד לטובת החברה ו/או כל טענה אחרת כאמור מכל מן וסוג שהוא."
107. העובדה כי לא נרשם במפורש שהוויתור כולל את הזכויות הנובעות מיחסי עבודה לא מעיד בהכרח על ויתור התובע. עם זאת, יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על המקרה שבפנינו מלמד כי התובע היה מודע היטב למשמעות הוויתור שכן זכויותיו של התובע נבדקו בטרם נרשמו בהסכם רכישת המניות . מדובר בהסכם מפורט, שנכרת לאחר ניהול משא ומתן לא קצר בין הצדדים, שעה שהתובע עיגן בהסכם באופן ברור כי ללא תשלום הזכויות הללו הוא ימשיך לכהן כמנכ"ל (סעיף 3.7 להסכם רכישת המניות). טענת התובע כי לא ויתר על זכויותיו מקורה באי תשלום התשלומים המותנים המפורטים בסעיף 5.3 (ג) ו 5.3 (ד).
108. מסקנה זו יפה גם ביחס להיעדר שימוע. מעבר לעובדה כי התובע פוצה עבור היעדר שימוע, לכאורה, מתייתר הצורך לדון בכך לגופם של דברים. עם זאת, למען שלמות התמונה נציין את הדברים הבאים. התובע שימש כבעל המניות בחברה, הסכם המייסדים שותק ביחס לסיום תפקיד המנכ"ל בחברה, עם זאת ההחלטות מהותיות כגון כל עסקה עם בעלי עניין בחברה, שינוי זכויות החתימה בחברה, שינוי בדירקטוריון החברה, מחייב את החברה אם התקבלו ברוב של 85% מבעלי הון החברה או 85% מבעלי ההון המונפק באסיפה הכללית . ישיבת דירקטוריון התכנסה כאמור ביום 11.8.2015. לא הוצגה בפנינו הודעה על זימונה, אך ממילא לא התקבלו ההחלטות אופרטיביות בנוגע לסיום העסקתו של התובע לאור הבירור הנדרש בדבר תקינות האסיפה של בעלי המניות.
109. משרתו של התובע בחברה היא משרת אמון. בע"ע (ארצי ) 44309-05-11 שירי להב - מדינת ישראל משרד החוץ (22.01.2013) נקבע כי היקף זכות השימוע במשרות אמון קטן יותר, ויש לבחון את נסיבות המקרה הספציפי ביחס לפיטוריו של התובע. לאחרונה נקבע כי גם את קיום הליך השימוע יש לבחון בפן המהותי ולא אך על פי כללי הטקס ע"ע (ארצי ) 56265-09-22 היפופוטם בע"מ - רפאל שם טוב (30.04.2023). מכל מקום הצדדים הגיעו להסכמות ביחס לסיום העסקתו של התובע ולכן בנסיבות הללו אין מקום לבחון פיצוי בגין היעדר שימוע מעבר לסכום שהוסכם בהסכם מכירת המניות.
110. העובדה שהתובע היה מיוצג וזכויותיו נבדקו על ידי בא כוחו (כפי שעלה מעדותו בפנינו) מעידה כי התובע קיבל החלטה מושכלת ביחס לזכויותיו המפורטות בהסכם רכישת המניות. נושא סיום ההתקשרות בין הצדדים עלה גם במכתבו מיום 30.9.2015, שעה שאין חולק כי בין הצדדים התנהל משא ומתן ארוך בנוגע לזכויות הנובעות מסיום ההתקשרות ביניהם.
111. לאור המפורט לעיל ומשעה שהמצב שבפנינו דומה לפיטורים בהסכמה, מצאנו לנכון לדחות את תביעתו של התובע ביחס לרכיבים: פיצויי פיטורין, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצויים בגין עגמת נפש, פיצוי בגין ויתור על זכות השימוע. מדובר ברכיבים ששולמו לתובע זה מכבר ואין מקום לקבוע כי הוא זכאי לתשלומים בשנית.
112. לא כך הם פני הדברים בנוגע לזכויות כגון פדיון חופשה ופדיון הבראה. מדובר בזכויות להן זכאי התובע על פי דין בהיותו עובד שהעסקתו מגיעה לכדי סיום. טענת אי ויתור על תשלום פדיון חופשה והבראה עלתה בסמוך לסיום עבודתו של התובע הן במסגרת ניהול המשא ומתן בין הצדדים בפגישה מיום 25.11.15 ובמכתבו של התובע מיום 7.12.15. לא מצאנו זכר לוויתור או פירוט זכויות אלה בהסכם רכישת המניות, חרף הנטען על ידי הנתבעים כי עיון בלשון סעיף 8 להסכם מלמד על ויתור בגין זכויות הנובעות מיחסי העבודה לרבות, פדיון חופשה והבראה .
113. החברה לא הציגה תחשיב נגדי, התובע ביסס את הטענותיו בנוגע לזכאותו על תלושי שכרו . כך שהתובע זכאי לתשלום זכויותיו בהתאם לתחשיבו ביחס לפדיון דמי הבראה ופדיון דמי חופשה. בענין דמי חופשה נעיר כי לא נעלמה מעינינו העובדה כי התובע סיים את עבודתו ב 11/2015 אך בהתאם לנפסק בע"ע (ארצי) 11647-12-18 צומת מהנדסים - תכנון, תאום וקידום פרוייקטים בע"מ - אופיר קאופמן 11.11.19, התובע זכאי למלוא ימי החופשה כפי שאלה פורטו בתלוש השכר של התובע (83.5 ימים לחודש 11/2015). שכרו החודשי של התובע עמד על 10,000 ₪. בחלוקה ל21.6 ימי עבודה בחודש מדובר בשווי יום בסך 463 ₪. כך ש83.5 ימים כפול 463 ₪ ליום הם 38,660 ₪ ולא 39,546 ₪ כפי שתבע התובע.
114. באשר לדמי הבראה, הנתבעים כאמור לא הציגו תחשיב נגדי. התובע תבע 17,388 ₪ שהם 46 ימי הבראה. התובע החל העסקתו בהתאם לתלוש השכר ביום 1.4.2009 והעסקתו הסתיימה בחודש נובמבר 2015. מדובר בשש שנים ו-8 חודשים. עבור תקופת עבודה זו זכאי עובד ל 42.66 ימי הבראה ולא כפי שתבע התובע. שווי יום הבראה בסיום העסקתו של התובע היה 378 ₪ ועל כן מדובר בסכום בסך 16,128 ₪.
115. נציין כי הנתבעים טענו שנספח 4 לתצהיר התובע, תחשיב מנהלת החשבונות של החברה, מהווה הרחבת חזית אסורה. משלא נזקקנו למסמך זה שעה שיתרת ימי החופשה פרטה בתלוש השכר של התובע ובאשר לדמי הבראה, החישוב נעשה בהתאם לדין, התייתר הצורך להכריע בכך.
הנה כי כן, על החברה לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 38,660 ₪ ופדיון דמי הבראה בסך 16,128 ₪ ובסה"כ 54,788 ₪.
הרמת מסך התאגדות
116. התובע טען כי יש להרים את מסך התאגדות של החברה כלפי אקי ואיתן. עיקר הטענות של התובע הן כי אקי ואיתן חתומים על המחאות שנמסרו לנאמן, עו"ד אביב פריצקי , (להלן – הנאמן) לצורך הבטחת יתרת התמורה וכן לאור סעיף 7 להסכם העברת המניות:
"בעלי השליטה והחברה יהיו ערבים ביחד ולחוד באופן אישי ובאופן בלתי חוזר לקיום התשלומים הקבועים בסעיף 5.2 (ב), 5.3 (א) ו־(ב). "
הבסיס הנורמטיבי
117. האפשרות להטיל אחריות אישית על אורגנים בתאגיד קיימת בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן- חוק החברות) באמצעות דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות ופסיקת בית הדין הארצי עמדה על כך . הכללים העקביים עליהם עמדה הפסיקה הם הוכחת שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברה, התנהגות בלתי הוגנת כלפי עובד, שימוש לרעה במסך התאגדות לשם תרמית וקיפוח עובדים והכל בשים לב לאישיות המשפטית הנפרדת של החברה כאשר ייחוס חובות החברה לאורגן שלה נעשית כאמור כאשר מוכחים מצבי קיצון, כמפורט לעיל.
הכרעה
118. אין חולק כי הנתבעים 2 ו־3 לא היו מעסיקיו של התובע . לא מצאנו לקבל את טענת התובע כי יש להרים את מסך ההתאגדות כנגדם. להלן נפרט קביעתו זו.
119. ראשית, אין חולק כי הכספים שעוגנו בהסכם מכירת המניות ותכליתם תשלום זכויותיו מכח משפט העבודה שולמו לתובע. בנוסף, לא הוכח בפנינו כי הנתבעים פועלים להברחת נכסים או שהחברה אינה סולבנטית או לא מסוגלת לפרוע את חובותיה, לרבות כלפי התובע, בגין הרכיבים שנותרו לפירעון - פדיון חופשה ופדיון הבראה. הנטל להוכיח טענה זו מוטל על כתפי התובע. התובע לא הציג ראשית ראיה לתמיכה בטענה זו.
120. שנית, עיון בסעיף 7 להסכם רכישת המניות מעלה כי התחייבותם האישית של בעלי השליטה ניתנה עבור הרכיבים הנובעים ממכירת המניות של התובע (הסעיפים 5.2 (ב) וסעיף 5.3 (א) ו 5.3 (ב), וממילא אלה נמצאים בידי הנאמן במשך התקופה שהוגדרה בהסכם. לאור המסקנה שאליה הגענו מאחר ומדובר בחלק המסחרי של ההסכם.
121. להשלמת התמונה, נציין כי מסקנות אלו עולות גם מתוך עדותו של התובע, אשר התקשה לספק הסבר קוהרנטי ביחס לערבות האישית של הנתבעים 2 ו־3 במסגרת עדותו בישיבת ההוכחות. נעיר כי לא מדובר בפרשנות משפטית בלבד, כפי שנטען על ידי התובע, שכן עליה להיות מבוססת עובדות. לאור העובדה כי התובע בקי ברזי הסכם רכישת המניות, ותשובתושל התובע בישיבת ההוכחות, כי התחייבות אישית של הנתבעים כלל לא התייחסה לזכויות של התובע הנובעות מיחסי העבודה רק מחזקת את המסקנה, כי התחייבויות הנתבעים לא נובעות ממשפט העבודה (ר' גם העדות של אקי, עמ' 55, שורות 1 – 9).
122. עוד נציין, כי לא נעלם מעינינו המאמץ שעשתה אקי כדי לשמור על איתנות החברה והמשך פעילותה, התנהלות שהיא התנהלות הפוכה מהתנהלות של בעל המניות המנסה לרוקן את החברה מתוכן. התרשמנו כי עדותה בענין דנן הייתה מהימנה ועקבית ואף נתמכה בעדותם של איתן ושל והתובע בעצמו.
123. ביחס למסקנות של בית המשפט המחוזי בענין שבתאי נאוה. בחנו את סוגיית הרמת מסך במישור יחסי העבודה, כך שלא הזדקקנו כלל לטענות הנתבעים בענין, לרבות הפרשנות של ההחלטה השיפוטית של בית המשפט המחוזי, וממילא בין הצדדים מתקיים הליך נוסף בבית משפט השלום בכל הנוגע לפן המסחרי של הסכם רכישת המניות.
124. לאור המסקנה שאליה הגענו – התביעה נגד הנתבעים 2 ו־3 נדחית.
התביעה שכנגד
125. למען הנוחות הצדדים יקראו להלן התובע והנתבעים ללא שינוי בהגדרתם בכתב התביעה שכנגד.
תמצית טענות החברה (התובעת שכנגד)
126. החברה טענה כי התובע הפר את הסכם רכישת המניות, ניסה לעודד לקוחות לעבור למתחרים ונטל עמו את דיסק גיבוי . התנהל בפראות בפגישה בחברת "מבנה" והציג ללקוחות פוטנציאליים של החברה מצגי שווא ביחס למצבה הכספי של החברה.
127. בניגוד להסכמות בין התובע לבין החברה, התובע הפר הפרה יסודית את ההסכם רכישת המניות והגיש תביעה לתשלום סכומים ששולמו לו, כך שעל התובע להשיב את הסכומים שקיבל מהחברה במסגרת הסכם רכישת המניות . החברה שילמה לתובע סך 1,139,067 ₪.
תמצית טענות התובע (הנתבע שכנגד) במסגרת כתב הגנה שכנגד
128. התובע טען כי לא פעל לסיכול ההסכם בניגוד לנטען על ידי החברה, לא נטל דיסק מהחברה. הטענה על נטילת הדיסק לא עלתה בהתכתבות בין הצדדים בזמן אמת, לרבות הטענות כי פעל לשידול לקוחות לעבור למתחרים. לדידו מדובר בטענות סרק, שמקורם בעילה טרום חוזית, ודינן להידחות לאור ויתור החברה על טענותיה כלפי התובע בסעיף 4.2 להסכם מכירת המניות . יצוין, כי לא מצאנו התייחסות לנטילת דיסק בתצהירו של התובע.
129. יתירה מכך, לתובע, אשר היה צפוי ליהנות מהכנסות החברה לא היה אינטרס לעודד לקוחות פוטנציאליים לעזוב את החברה אלא להפך, ולכן התובע פעל לאתר שיתופי פעולה אפשריים, לרבות אותה התקשרות עם חברת פרודוור אשר הסתיימה אפוא בהעברת הפעילות ולא בהתקשרות מסחרית בגינה היה התובע זכאי לתשלומים המותנים . ומעולם לא התנהל בפראות או הציג מצגי שווא ללקוחות החברה .
130. תביעתו של התובע מתייחסת לסכומים שלא שולמו על ידי החברה, בשל סיכול ההסכם באמצעות העברת הפעילות, ולא ביחס לסכומים שכבר שולמו על ידי המעסיק . וממילא, החברה כבר ויתרה על כל טענה כלפי התובע במסגרת הסכם רכישת המניות בסעיף 4.2 אי לכך היא מושתקת מלהעלות טענת השבה , שעה שלא פעלה בהתאם לסעיף 20 חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן- חוק החוזים) וסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן- חוק החוזים – תרופות) לא שלחה הודעות ביטול.
131. התובע טען כי המחלוקת בדבר השבת הכספים בגין מכירת המניות אינה בסמכות של בית הדין . וככל שהנתבעת עותרת להשבת הכספים – עליה להשיב את התובע לכל תפקידיו בחברה ולזכות את התובע בכל הסכומים המגיעים לו החל מחודש 12/2015 ולאור העובדה כי השבה זו ממילא לא אפשרית דינה של טענתה של החברה להשבת הכספים להידחות .
הכרעה
132. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ושקלנו אותתם ואת מכלול החומר המצוי בתיק, מצאנו כי יש לדחות את התביעה שכנגד.
133. כפי שטוען התובע, כתב התביעה שכנגד מעלה שאלות רבות בנוגע לסמכותו העניינית של בית הדין לקיים בירור לגופם של דברים.
134. טענות החברה כגון נטילת דיסק, שידול צדדים שלישיים לפעול נגד החברה או פגיעה במוניטין במסגרת פגישה בחברת "מבנה", לא נתמכו בראיות חיצוניות, אלא רק במכתבים הדדים אשר הוגשו על ידי הנתבעים במסגרת הגנתם, מהם אפשר להסיק כי בזמן אמת החברה סברה שהתובע מתנהג כפי שמתנהג אך בפועל נמשך הקשר ביניהם לרבות שיתוף פעולה בעניין עסקת פרודוור. טענות אלה לא הוכחו על ידי החברה. לא מצאנו לנכון לקבל את טענת הנתבעת כי אין במקרה דנן צורך בהבאת ראיות. בנוסף, לא מצאנו לקבל את טענת התובע כי הטענות כלפיו הן קודם לחתימת ההסכם. הסדר הכרונולוגי של הדברים מצביע על כך כי האירועים הנטענים בחברת "מבנה" היו לאחר חתימת ההסכם, ר' מכתב ב"כ החברה מיום 3.2.2016 (נספח 3 לתצהירה של אקי).
135. בניגוד לנטען על ידי החברה, לטעמנו, הגשת תביעה במישור דיני העבודה נגד המעסיק לשעבר במקרה דנן, לא עולה עד כדי הפרה יסודית של ההסכם, בין היתר בשל הכללים שנקבעו בפסיקה בנוגע לטענת השתק. עמדנו לעיל על טענת הויתור והסילוק ואין מקום לשוב ולדון בה, למעט העובדה כי הכרענו לעיל שהתובע זכאי לתשלום הזכויות הנובעות מניתוק יחסי העבודה כפי שאלה שולמו במסגרת הסכם רכישת המניות ואין מקום לחייב אותו בהשבתם.
136. יצוין, כי הנתבעת בחרה לא להגיש תחשיב נכון, לשיטתה, ומדויק של הזכויות הנובעות מסיום יחסי העבודה, כך שאין באפשרותנו לקבוע מסקנה עובדתית האם הסכומים שקיבל התובע חורגים מהמקובל, שעה שכידוע, נפוצים מצבים בהם עובדים בכירים מקבלים תמורת ניתוק יחסי עבודה סכומים גבוהים יותר מטעם זה או אחר.
137. גם טענת שידול אנשים שונים להגיש תביעה נגד החברה לא הוכחה, סמיכות הזמנים של הגשת תביעתו של רונן לקס ועזיבתו של התובע אינה מעידה בהכרח על "שידול" או ניסיון לפגוע בחברה. שעה שהטענה אשר עלתה במכתבו של ב"כ של התובע לפיה הסכסוך עם רונן לקס מתנהל מזה שנתיים, לא נסתרה. מר לקס לא זומן לעדות, וכן אין משמעות מיוחדת לעובדה כי מר לקס מיוצג על ידי ב"כ התובע.
138. ביחס לנטילת דיסק. לא מצאנו לכך אסמכתאות מתוך החומר הראיות, לא הוכח באיזה דיסק מדובר ואף עיון במכתבים בין הצדדים בתקופה הסמוכה לסיום עבודתו של התובע מעלה כי הנתבעים לא נקטו שום פעולה נגד התובע, שעה שלטענתם הוא נטל חומרים חיוניים לפעילותם, כך שגם במכתב החריף מטעמם מיום 3.2.2016 אין זכר לעובדה כי התובע נטל דיסק.
139. עוד נציין, כי הנתבעים 1 ו-3 טענו כי ככל שסבר התובע כי זכויותיו הופרו, הייתה סלולה לו דרך לפעול לביטול ההסכם על פי הוראות חוק החוזים ואף לדרוש פיצוי מוסכם. אך טענה זו אינה מסייעת לנתבעים משום שגם הם לא פעלו בדרך זו כלפי התובע, שעה שהעלו טענות כבדות משקל בנוגע לנזקים שמסב התובע לחברה לאחר פרישתו, כאמור במכתב מיום 3.2.2016 והסתפקו בתגובה של התובע לטענותיהם.
140. לאור האמור לעיל, מצאנו כי אין מקום לחייב את התובע להשיב את הכספים שקיבל אשר נובעים מיחסי עבודה, שעה שהנתבעת לא ביססה את זכאותה לקיזוז או השבה ברמה הנדרשת בהתאם לדין.
סוף דבר
141. תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי כדלקמן:
א. הנתבעת 1 תשלם לתובע פדיון חופשה בסך 38,660 ₪ ופדיון דמי הבראה בסך 16,128 ₪ סה"כ 54,788 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 9.12.2015 ועד למועד התשלום בפועל.
ב. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו־3 נדחית.
ג. התביעה שכנגד נדחית אף היא.
142. באשר להוצאות. לאור התוצאה אליה הגענו בהתחשב בכך שתביעתו של התובע התקבלה באופן חלקי בלבד והתביעה שכנגד של הנתבעת 1 נדחתה, תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ₪. משהתביעה כנגד הנתבעים 2-3 נדחתה אף היא, ישלם התובע לנתבעים 2 ו־3 הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ לכל אחד (סה"כ 8,000 ₪).
תשלומי ההוצאות ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
143. ערעור בזכות לבית הדין הארצי תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין אצל הצד המבקש לעשות כן.
ניתן היום, י"ג אב תשפ"ג, (31 יולי 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.