חברה שסיפקה שירותי פונדקאות בחו"ל נאלצה לפצות את לקוחותיה שכספם נגנב על ידי צד ג'. על אף התחייבותו החוזית לשאת בחלק מעלות הפיצויים, סירב המתווך בין החברה לאותו צד ג', לשלם את חלקו וזאת בטענה שהפיצויים לא אושרו על ידו מראש כנדרש על פי החוזה.
בית המשפט דחה את טענות המתווך בשל הפרת החובה לקיים חוזה בתום לב. עקרון תום הלב מחיל את הדרישה לנהוג בתום לב גם ביחס לקיום חיובים ושימוש בזכויות הנובעות מחוזה, כאשר אחד הביטויים של עיקרון זה הוא האיסור לעמוד בדווקנות על זכות חוזית. כאשר מדובר בתניה בחוזה שיש לבצע לשביעות רצונו של צד לחוזה הרי שסירוב שרירותי או גורף להביע שביעות רצון מהווה שימוש שלא בתום לב בזכות החוזית. כאן, מדובר בחוזה שחייב את המתווך לשלם חלק מהפיצויים, שיוסכמו במסגרת הסכם פשרה, אך התנה זאת באישור הפשרה מראש על ידו. אלא, שהמתווך התנער באופן גורף מכל אחריות ואף סירב לבחון איזו מהצעות הפשרה או לקחת חלק במשא ומתן עם הלקוחות וזאת על אף שידע שהחברה נאלצת לקיים הליכים כאמור מול הלקוחות שנפגעו. סירוב גורף לכל הסכם פשרה מבלי לבדוק כל מקרה לגופו והיתלות בזכות הוטו שניתנה לו בכדי להימנע מלקיים את חובתו החוזית לשלם חלק מהפיצויים מהווה שימוש חסר תום לב בזכות החוזית.