גבר ואשה ניהלו קשר זוגי במשך מספר שנים וגרו יחדיו בדירה שבבעלות האשה. במהלך הקשר שילם הגבר סכומים אשר לדבריו נועדו, בהתאם להסכם בעל פה בין הצדדים, לצורך הקניית זכויות בנכס כנגד תשלום המשכנתא.
בית המשפט העליון קבע שלא ניתן להעניק לגבר זכויות בנכס בשל העדר חוזה בכתב. התחייבות לעשות עסקה במקרקעין או להקניית זכויות במקרקעין טעונה מסמך בכתב. המדובר בדרישה שאינה רק ראייתית אלא גם מהותית, שבלעדיה אין תוקף לעסקה, וזאת מתוך הרציונל שדרישת הכתב כאמור תביא לכך שהצדדים לא יבצעו עסקאות כה חשובות בצורה חפוזה, אלא יפעילו שיקול דעת מושכל. אולם, דרישת הכתב אינה מוחלטת ובמקרים מסויימים, שבהם נסיבות המקרה הן יוצאות דופן ומגיעות לכדי חוסר תום לב קיצוני, מביאה "זעקת ההגינות" לאפשרות להכיר בעסקאות מקרקעין גם ללא מסמך כתוב בין הצדדים. כאן, אומנם נראה כי אכן הייתה הסכמה שבעל פה בין הצדדים להקנות לגבר זכויות בנכס אולם אין בין הצדדים הסכם כתוב ונסיבות המקרה אינן מיוחדות ויוצאות דופן במידה המצדיקה הכרה בהסכמות שכאמור ללא הסכם כאמור ולא ניתן להקנות לגבר זכויות בנכס.