אי עמידה על ביצוע חיוב במועד מהווה ויתור מצד הצד המקבל אשר לא יכול לאחר מכן לטעון להפרה

שוכרת פינתה את הנכס טרם תום תקופת השכירות, לטענתה, בתיאום עם המשכירה, ודרשv את החזר סכום הפיקדון, בעוד המשכירה טענה שהשוכרת הפרה את הסכם השכירות ועל כן מגיע לה סכום הפיקדון וכן פיצוי בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מההפרה כאמור.

בית המשפט קבע כי ככול שהמשכירה לא התריעה בפני השוכרת על הפרת הסכם השכירות הרי שאין היא זכאית לסכום הפיקדון או לפיצוי. כאשר צד להסכם נמנע מלהתריע בפני הצד שכנגד כי פעולותיו מהוות הפרה של ההסכם בין הצדדים, ולא עומד באופן ממושך על ביצוע זכות חוזית במועד הנקוב לה בהסכם, הרי שיש בכך כדי ליצור רושם כאילו האיחור או ההפרה אינם יורדים לשורש העסקה ומהווים התנהלות שלא בתום לב עד כדי ויתור על טענת ההפרה. כאן, השוכרת והמשכירה ניהלו שיח מקיף לעניין הקלות בסכום השכירות ופינוי מוקדם של הנכס, והמשכירה לא ציינה בשום שלב כי פינוי מוקדם מהווה הפרה של תנאי ההסכם, באופן אשר הביא את השוכרת להבין כי מדובר בפינוי מוקדם בהסכמה. כך, התנהלותה של המשכירה אינה מצדיקה את חילוט דמי הפקדון או תשלום פיצוי בגין הפרת ההסכם.