אדם פרסם כי מכללה גזלה קרקעות ציבוריות ולא שילמה מס כדין, בהתבסס על הליכים משפטיים באותו עניין שטרם הוכרעו.
בית המשפט דחה את התביעה בגין לשון הרע וקבע כי הפרסום הנוגע למכללה חוסה תחת הגנת תום הלב. החוק קובע כי אם פרסום נעשה בתום לב, בין השאר מתוך הבעת דעה על התנהגות הקשורה לעניין ציבורי, יהיה המפרסם מוגן מפני תביעת לשון הרע. כאן, בפרסום נעשה שימוש בביטויים חד-משמעיים ונחרצים לתיאור מעשיה של המכללה ("השתלטה", "נשדדו", "נגנבו", "נלקחו בכוח"), עם זאת היה ברור כי לא מדובר באמירת עובדות מבוססות וסופיות, אלא בהאשמות המונחות לפתחו של בית המשפט הדן בעתירות מנהליות שהוגשו (ואחת אף התקבלה). משכך, המפרסם האמין באמיתות הפרסום, האמין בעניין הציבורי שיש בו ואף היה לו יסוד לכך לאור קביעת בית המשפט שסבר כי המחלוקת מצריכה בירור מעמיק יותר. לכן, מאחר שהפרסום מהווה הבעת דעה ונעשה בתום לב, התביעה נדחתה.