בעלת מגרש ניהלה משא ומתן למכירתו במשך כחודשיים, אך רגע לפני חתימת ההסכם התחרטה משום שגילתה על קיומן של זכויות בניה נוספות שבגינן עשויה לשלם היטל השבחה גבוה מכפי שסברה.
בית המשפט דחה את תביעת הקונה לראות בטיוטת ההסכם האחרונה כהסכם מחייב ולכפות על המוכרת את ביצוע העסקה. נקודת המפנה בין השלב הטרום חוזי (משא ומתן) לשלב החוזי (ומחייב), צריכה להיות ברורה וחד משמעית. צד למשא ומתן רשאי לפרוש ממנו בכל עת, כל עוד לא גמר בדעתו להיקשר בחוזה, והיה והדבר נעשה בתום לב. לא ניתן לחייב צד שפרש בתום לב מהמשא ומתן, מתקדם ככל שיהא, להתקשר בהסכם שאינו מעוניין בו. כאן, הצדדים היו קרובים מאוד לחתימת חוזה לאחר שניהלו משא ומתן ממושך במשך כחודשיים ואף קבעו מועד לחתימה. הצדדים ראו בחתימה על ההסכם כמהותי ולא אקט פורמאלי גרידא, בין היתר משום שעל טיוטות רבות צוין: "טיוטה למו"מ בלבד. הטיוטה לא תחייב את הצדדים עד לחתימת שני הצדדים על ההסכם". משכך, בהיעדר חתימה הצדדים לא הגיעו לשלב החוזי המחייב. מאחר שהמוכרת גילתה על זכויות הבניה הנוספות רק בשלב מאוחר של המשא ומתן ומאחר שאין המדובר בנושא קל ערך היא הייתה זכאית להתחרט ולא ניתן לאכוף עליה להתקשר בהסכם נגד רצונה.