שוכר דרש לקבל פיצוי כספי מהמשכיר בשל נזקים שנגרמו לו בשל עבודות המבוצעות בבנין במסגרת פרויקט תמ"א 38.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי השוכר התקשר במודע בהסכם השכירות ולא פעל כדי להקטין את נזקיו הנטענים. שוכר אינו רשאי לעמוד על אי התאמה בנכס כאשר ידע על אי-ההתאמה בעת כריתת חוזה השכירות. מפר חוזה אינו חייב בפיצויים בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין. כאן, הסכם השכירות ציין במפורש כי הדירה והבניין עוברים תהליך של שיפוץ ושדרוג כחלק מפרויקט תמ"א 38. דמי השכירות אף הופחתו בשל כך ואף ניתנה לשוכר אפשרות להודיע למשכיר בכל שלב על עזיבת המושכר. משכך, השוכר נכנס להסכם השכירות בעיניים פקוחות חרף 'אי ההתאמה' הצפויה. השוכר בחר להישאר בדירה ורק בתום החוזה בחר להעלות טענותיו ודרישותיו הכספיות כלפי המשכיר בקשר עם פרויקט התמ"א, בכך לא פעל להקטנת ה'נזק' הנטען ואין לו להלין אלא על עצמו.