רשת קמעונאית בתחום האופנה מסרה 34 שיקים מעותדים סחירים בסכום של מעל 4 מיליון ש"ח ליבואן עבור קבלת סחורה. השיקים הופקדו בבנק היבואן, אך עסקי היבואן קרסו לאחר מכן ורשת האופנה ביטלה את השיקים שטרם הגיע מועד פירעונם מכיוון שלא התקבלה תמורה עבורם.
בית המשפט קבע כי על רשת האופנה לשלם את סכום השיקים למרות שלא קיבלה כל תמורה בגינם. החוק הישראלי קובע שבהתקיים התנאים הבאים ייחשב מחזיק שיק כ"אוחז כשורה": האוחז נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו; האוחז נעשה אוחז השטר לפני מועד הפירעון הנקוב בו; והאוחז נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעת הסיחור לא הייתה לו ידיעה שהזכות של המסַחֵר פגומה. "אחיזה כשורה" (הנובעת מ"תקנת השוק") "מטהרת" את השטר ומקנה לאוחז בו "חסינות" מכל טענה ביחס לשטר, לרבות במקרה שבו לא התקבלה תמורה בגין השיק (כישלון תמורה). כאן, השיקים הוסבו לטובת הבנק בכך שהנפרע חתם על גב השיקים, ללא ציון שם הנסב ומסר את השיקים לבנק. הבנק פעל בתום לב ולא ידע שמדובר בשיקים שנועדו עבור עסקאות עתידיות או שהסחורה לא סופקה בגינם. היבואן הותיר אחריו חוב לבנק בגובה של 20 מיליון ש"ח והבנק החזיק בשיקים כבטוחה למתן אשראי. משכך, הבנק נתן ערך בעד השיקים ולכן הבנק הוא אוחז כשורה והוא חסין מפני כל טענה של כישלון תמורה ועל רשת האופנה לשלם את סכום השיקים, למרות שלא קיבלה כל תמורה בגינם.