בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 44038-12-20 בנק הפועלים בע"מ נ' אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ
ת"א 63953-03-22 בנק הפועלים בע"מ נ' ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ
ת"א 45623-03-22 בנק הפועלים בע"מ נ' ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ
ת"א 600-12-21 בנק הפועלים בע"מ נ' אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ
ת"א 40246-04-21 בנק הפועלים בע"מ נ' ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ
ת"א 39844-04-21 בנק הפועלים בע"מ נ' אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ
ת"א 29450-04-21 בנק הפועלים בע"מ נ' ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ
ת"א 29304-04-21 בנק הפועלים בע"מ נ' אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ
ת"א 58247-12-20 בנק הפועלים בע"מ נ' ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ
לפני כבוד השופט גד מינא
התובע: בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גונן קסטנבאום ועוה"ד מני חי
נגד
הנתבעות: 1. אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ חברות 513862417
.2 ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ חברות 511766115
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק לוי ועוה"ד נטלי אוזן אושרנקו
פסק דין
פתח דבר
לפניי תובענות שאוחדו בסכום מצטבר נומינלי של 4,330,309 ₪. מדובר ב- 34 שיקים דחויים בסכומים שונים שנמסרו מפעם לפעם על ידי הנתבעות (המושכות) לנפרעת - חברת ינית לנג'רי בע"מ (להלן: "ינית"). ינית הפקידה את השיקים בחשבון הבנק שלה אצל התובע, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק") בסמוך למועד קבלתם מהנתבעות. ינית נקלעה לחדלות פרעון. הנתבעות ביטלו את השיקים בטענה לכישלון תמורה.
הבנק מבקש להיפרע מהשיקים וטוען, בין היתר, שהוא אוחז כשורה וככזה מתגבר על טענת כישלון התמורה שהעלו הנתבעות. הנתבעות טוענות שהבנק אינו אוחז כשורה מטעמים ונימוקים שונים שיפורטו במסגרת פסק הדין.
רקע עובדתי
1. הנתבעות היו הבעלים של רשת חנויות ארצית לממכר בגדי ים, הלבשה תחתונה ומוצרי פנאי תחת המותג "אפרודיטה" (להלן: "הרשת").
2. הרשת פעלה באמצעות שתי חברות – הנתבעת 2, ש.א.ג. ניהול קניונים בע"מ (להלן: "שאג"), שעסקה בהפעלת רשת החנויות והנתבעת 1, אפרודיטה יבוא ויצוא בע"מ (להלן: "אפרודיטה") שעסקה ביבוא ורכש המוצרים שנמכרו בחנויות הרשת (להלן, ביחד, "הנתבעות").
3. הנתבעות עמדו בקשרי מסחר עם רשת מתחרה בשם "בוניטה" שנוהלה באמצעות ינית וחברת ימית ייבוא ושיווק הלבשה תחתונה בע"מ (להלן, ביחד: "חברות ינית").
4. במסגרת קשרי המסחר בין הנתבעות לבין חברות ינית, הנתבעות מסרו לינית, את 34 השיקים נשוא תובענה זו. כל השיקים סחירים ואינם "למוטב בלבד". כל השיקים נחתמו על ידי ינית בגב השיקים והופקדו על ידי ינית בבנק. להלן פרטי השיקים כולל, סכום, מועד ההפקדה, מועד הפרעון, מספר השיק, שם החברה שמשכה את השיק (אפרודיטה או שאג), מספר תיק ההוצאה לפועל ומספר התיק בבית המשפט:
מס"ד מספר תיק בהוצל"פ מספר תיק בית משפט הנתבעת מספר שיק סכום השיק מועד הפקדת השיק מועד פרעון
1 535093-05-20 44038-12-20 אפרודיטה 407
29,203.00 ₪ 28.11.18 29.3.20
2 640
29,203.00 ₪ 26.8.19 29.4.20
3 641 29,203.00 ₪ 26.8.19 29.5.20
4 774 112,500.00 ₪ 8.1.20 30.7.20
5 532922-08-20 58247-12-20 ש.א.ג. 71987 50,000 ₪ 7.7.19 30.7.20
6 72200 200,000 ₪ 17.10.19 31.7.20
7 521255-06-20 45623-03-22 71986 50,000 ₪ 7.7.19 30.6.20
8 ש.א.ג. 71994 200,000 ₪ 7.7.19 30.6.20
9 71993 200,000 ₪ 27.5.19 31.5.20
10 71992 200,000 ₪ 23.5.19 30.4.20
11 70690 5,000 ₪. 9.3.17 28.10.18
12 71983 50,000 ₪ 23.5.19 30.3.20
13 71984 50,000 ₪ 23.5.19 30.4.20
14 71985 50,000 ₪ 23.5.19 29.5.20
15 71991 200,000 ₪ 23.5.19 31.3.20
16 533161-11-20 40246-04-21 ש.א.ג. 71988 50,000 ₪ 7.7.19 30.8.20
17 72201 200,000 ₪ 17.10.19 31.8.20
18 72202 200,000 ₪ 17.10.19 30.9.20
19 72203 200,000 ₪ 17.10.19 30.10.20
20 502147-02-21 29450-04-21 ש.א.ג. 72204 200,000 ₪ 17.10.19 30.11.20
21 72205 200,000 ₪ 4.11.19 31.12.20
22 72206 200,000 ₪ 4.11.19 31.1.21
23 533160-11-20 39844-04-21 אפרודיטה 775 113,500 ₪ 8.1.20 30.8.20
24 776 112,500 ₪ 8.1.20 30.9.20
25 777 113,500 ₪ 8.1.20 30.10.20
26 780 112,500 ₪ 8.1.20 29.1.21
27 524015-01-21 29304-04-21 אפרודיטה 778 112,500 ₪ 8.1.20 30.11.20
28 779 113,500 ₪ 8.1.20 30.12.20
29 522871-05-21 63953-03-22 ש.א.ג. 72207 200,000 ₪ 26.11.19 28.2.21
30 72208 200,000 ₪ 26.11.19 31.3.21
31 72209 200,000 ₪ 26.11.19 30.4.21
32 529185-06-21 600-12-21 אפרודיטה 781 113,500 ₪ 8.1.20 28.2.21
33 782 112,500 ₪ 8.1.20 30.3.21
34 783 121,200 ₪ 8.1.20 30.4.21
5. כפי שניתן לראות מהטבלה שלעיל, כל השיקים הם לתאריכים שלאחר קריסתה הכלכלית של ינית (5.3.20) ושיק אחד הופקד בשנת 2018 כאשר רוב השיקים הופקדו בחשבון הבנק של ינית במהלך שנת 2019, למעט 9 שיקים שהופקדו בתחילת שנת 2020 (ביום 8.1.20) .
6. הנתבעות טענו שכל השיקים שמסרו לינית, נמסרו בגין רכישות עתידיות ושחל לגביהן כישלון תמורה מלא.
7. ביום 5.3.20 נתנו הנתבעות הוראה לבנק שלהן לבטל את השיקים בשל כישלון תמורה מלא (נספח 21 לתצהיר אבני). יצוין כי הנתבעות עבדו גם הן עם בנק הפועלים ושחלק מהשיקים נשוא התובענה נמשכו מחשבון הנתבעות בבנק הפועלים.
8. ביום 5.3.20 הגיש הבנק בקשה בהולה לאכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים זמני במסגרתה ביקש לממש את השעבודים שנרשמו לטובת הבנק על נכסי ינית (בית המשפט המחוזי מרכז פר"ק 12161-03-20). באותו יום מונו כונסי נכסים זמניים.
9. באותו יום (5.3.20) הגישו חברות ינית בקשה דחופה למתן צו לפתיחת הליכים ולהפעלת החברות לצורך שיקומן הכלכלי ומתן צו הקפאת הליכים (חדל"ת 12870-03-20). צו פתיחת הליכים ניתן ביום 15.3.20.
10. בנובמבר 2021 מכרו הנתבעות את פעילות הרשת לצד שלישי.
11. הבנק מבקש להיפרע מהשיקים שמסרו הנתבעות לינית ולאחר שהשיקים חזרו (בעקבות ביטולם על ידי הנתבעות), פתח הבנק בתשעה הליכי הוצאה לפועל כמפורט בטבלה שלעיל.
12. אין מחלוקת בין הצדדים שינית נותרה חייבת לבנק סכומים שעולים באופן משמעותי על סכומי השיקים.
ניהול ההליך וראיות הצדדים
13. תחילתו של הליך זה בתשעה תיקים נפרדים שהוקצו לשישה מותבים שונים. בכל התובענות ניתנה לנתבעות רשות להתגונן. בשניים מהתיקים שנוהלו בפני כבוד השופט נמרוד אשכול (ת"ט 44038-12-20 ו- ת"ט 58247-12-20), הרשות להתגונן ניתנה בכפוף להפקדת 20,000 ₪ בקופת בית המשפט (החלטה מיום 4.11.21), בתיק אחד ניתנה רשות להתגונן ללא תנאים (ת"ט 29450-04-21 – כבוד השופטת דורית קוברסקי) וביתר התיקים ניתנה, בהסכמת הבנק, רשות להתגונן ללא תנאים.
14. הבנק הגיש בקשה לאחד את כלל התובענות התלויות ועומדות ובהחלטת כבוד השופט סגן הנשיא [כתוארו אז] עמית יריב מיום 7.6.22, הוחלט לאחד את כל התובענות בפניי.
15. נקבע שהנתבעות יחלו בהבאת הראיות בשים לב לכך שמדובר בתובענה שטרית.
16. הנתבעות הגישו שלושה תצהירים כדלקמן: תצהירו של מר שמואל אבני (להלן: "אבני"), הבעלים והמנהל של הנתבעות; תצהירו של מר צ'ארלי זיתוני, הבעלים של חברות ינית; תצהירו של מר אלי סיטון (להלן: "סיטון") ששימש כמנהל שיווק של חברות ינית.
17. הבנק הגיש ארבעה תצהירים כדלקמן: תצהירה של גב' ענת סמרל מולכו (להלן: "סמרל מולכו"), מנהלת קשרי לקוחות במרכז עסקים תל אביב של הבנק שאחד מתיקי הלקוחות שהיו תחת אחריותה הוא התיק של ינית; תצהירו של מר רון ראודנסקיס (להלן: "ראודנסקיס"), אחראי קשרי לקוחות בבנק שעבד תחת סמרל מולכו; תצהירה של הגב' מרב סאיג (להלן: "סאיג") מנהלת קשרי לקוחות במרכז עסקים אשדוד של הבנק שבין לקוחותיה היו הנתבעות; תצהירו של מר בני פיינגולד (להלן: "פיינגולד"), מנהל מרכז עסקים אשדוד שכאמור תחת מרכז זה התנהל חשבון הנתבעות.
18. ביום 19.2.23 נערך דיון הוכחות במהלכו נחקרו כל העדים, למעט מר צ'ארלי זיתוני שלא התייצב לדיון והנתבעות הודיעו שהן מושכות את תצהירו.
19. כתב הסיכומים האחרון הוגש ביום 28.12.23 וביום 23.1.24 נערכה השלמת טיעון בעל פה ביחס לשתי נקודות שהעלתי בפני הצדדים בהחלטה מיום 9.1.24.
20. למען שלמות התמונה בלבד, אזכיר בקצרה, מספר הליכים בהם נקטו הנתבעות נגד הבנק בקשר ישיר או עקיף עם השיקים נשוא תובענה זו:
• תובענה כספית והצהרתית בבית המשפט המחוזי (ת"א 34310-10-21): הנתבעות הגישו כנגד הבנק תובענה ובקשה לסעדים זמניים המורה לבנק שלא לעצור את פעילות חשבונות הבנק של הנתבעות ובקשה להימנע מלפעול באופן הפוגע בהסכם למכירת פעילות הנתבעות לצד שלישי. הבקשה לסעדים זמניים נדחתה ולאחר מכן נמחקה גם התביעה.
• בקשה במסגרת תובענה זו להסרת עיכבון שהטיל הבנק: הבנק הטיל עיכבון על כספי הנתבעות בהיקף של מעל 4.5 מיליון ₪ המצויים בחשבונות הנתבעות בבנק, וזאת עד לפרעון השיקים. הנתבעות עתרו לבית המשפט, עוד טרם איחוד התובענות, וביקשו צו המורה לבנק להסיר את העיכבון. בית המשפט (כבוד השופט נמרוד אשכול) נעתר לבקשת הנתבעות בהחלטה מיום 2.3.22 אך בקשת רשות לערער שהגיש הבנק התקבלה (פסק דין מיום 6.4.22 ברע"א 20249-03-22).
• תובענה להסרת העיכבון בבית המשפט המחוזי (ת"א 11156-05-22): לאחר שהבקשה להסרת העיכבון, במסגרת הליך זה לא צלחה, הנתבעות הגישו כנגד הבנק בבית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה שבה ביקשו סעד של הסרת העיכבון. במסגרת תובענה זו התבקש צו עשה זמני המחייב את הבנק להסיר את העיכבון. הבקשה לסעד זמני נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.5.22 ובקשת רשות לערער שהגישו הנתבעות לבית המשפט העליון נדחתה בהחלטה מיום 18.7.22 (רע"א 4091/22). למיטב הבנתי, תובענה זו עוכבה עד להכרעה בתובענות שבפניי.
• בקשה בתיק חדלות הפרעון בבית המשפט המחוזי מרכז (13161-03-20): הנתבעות הגישו, במסגרת תיק חדלות הפרעון, בקשה שסומנה כבקשה מס' 81 ובה ביקשו לקבוע שהבנק לא היה רשאי לפעול לגביית ההמחאות נשוא התיקים שבפניי מבלי לקבל את אישור בית משפט של חדלות פרעון. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 17.7.23.
דיון והכרעה
עיקרי המחלוקת בין הצדדים
21. כאמור, הבנק טוען שהוא אוחז כשורה בשיקים. הנתבעות מצידן מלאות טענות כרימון וטוענות את עיקרי הטענות שלהלן:
א. במערכת היחסים שבין הנתבעות לבין ינית הוסכם במפורש שכל השיקים שמי מהצדדים מוסר לצד השני "לא יועברו לצדדי ג', לא ישועבדו, לא ינוכו, לא ישמשו לביטחון וימסרו לבנק (בו ניהלו שני הצדדים חשבונות) לשם הפקדתם למשמרת" (סעיף 6 לסיכומי הנתבעות). הנתבעות טוענות שהבנק היה מודע היטב לסיכום הנטען ואף כיבד אותו ולכן לא יכול היה להסתמך על השיקים שנמסרו לבנק, על תנאי שלא ישמשו כבטוחה. עוד נטען שהבנק ידע שכנגד השיקים לא סופקה כל סחורה.
ב. הבנק אינו "אוחז" בשיקים שכן השיקים כלל לא הוסבו לבנק על ידי ינית ואם הוסבו הדבר נעשה רק לאחר כניסת ינית לחדלות פרעון וביטול השיקים על ידי הנתבעות. בהקשר זה נטען שממסמכי הבנק עולה כי השיקים לא הוסבו לבנק ואף לא יתכן שהוסבו לבנק וכי השיקים הופקדו ל"משמרת" בלבד.
ג. הבנק פעל בחוסר תום לב שכן הבנק עצמו ציין כי מועדי ההפקדה של השיקים הם במועד פירעונם – כולם מאוחרים למועד כניסת ינית לחדלות פרעון ואף מאוחרים למועד ביטול השיקים.
ד. הבנק לא נתן "ערך" בעד השיקים וגם אם נתן – ברור שהערך שניתן הוא חלקי בלבד ולא בסכום השיקים. בהקשר זה נטען שהוכח שהבנק לא לקח בחשבון את השיקים נשוא תובענה זו במסגרת שיקוליו אם ליתן אשראי אם לאו לינית ולא הסתמך על השיקים, בין היתר, בהיותם דחויים לתקופה ארוכה (כלומר שמועד הפרעון ביחס למועד ההפקדה היה רחוק מאד ועלה על שישה חודשים) וכי הוכח שהבנק ייחס לשיקים ערך אפס כבטחונות.
22. כלל טענות הנתבעות מתנקזות לשאלה האם הבנק אוחז כשורה אם לאו. כך למשל, אם תתקבל טענת הנתבעות שההמחאות כלל לא הוסבו לבנק, ממילא הבנק אינו אוחז וממילא אינו יכול לענות להגדרת אוחז כשורה. כך גם אם תתקבל טענת הנתבעות ביחס לסיכום הנטען לפיו ההמחאות לא ישמשו לביטחון וכי הבנק היה מודע לסיכום זה, הרי שההמחאות נמסרו לבנק על תנאי שלא ישמשו כביטחון ולכן הבנק אינו אוחז כשורה.
23. אקדים מסקנה לדיון ואומר שמצאתי שיש לדחות את טענות הנתבעות. מצאתי שהבנק אוחז כשורה בשיקים ורשאי להיפרע מהם. אפתח בתיאור המערכת ההסכמית בין הבנק לבין ינית.
המערכת ההסכמית בין הבנק לבין ינית
24. ינית פתחה את חשבון הבנק באוקטובר 2013 (מסמכי פתיחת החשבון צורפו כנספח 2 לתצהיר סמרל מולכו). בסעיף 10.11.1 למסמכי פתיחת החשבון הוסכם ששטרות שיחזיק הבנק בחתימת ינית או בהסבה של ינית "שנמסרו ו/או יימסרו לבנק לגביה או למשמרת ו/או כבטוחה ו/או אחרת, הם יהיו וייחשבו ממושכנים ומשועבדים לבנק בשעבוד קבוע מדרגה ראשונה, להבטחת כל חבות שלנו כלפי הבנק...".
25. בנוסף לכך, להבטחת חובותיה והתחייבויותיה כלפי הבנק יצרה ינית גם שעבודים לטובת הבנק. ביום 27.10.13 נרשם שעבוד מס' 9 (נספח 3 לתצהיר סמרל מולכו) שבסעיף 3.4 לאגרת החוב הוסכם:
"בתור בטוחה נוספת לסילוק המלא והמדויק של כל הסכומים המובטחים, ממשכן ומשעבד בזה הממשכן, לזכות הבנק את כל אותם ניירות ערך, מסמכים ושטרות של אחרים, אשר הממשכן מסר ו/או ימסור מדי פעם לבנק בין לגוביינא, בין למשמרת ובין אחרת, ועם מסירתם הם יהיו וייחשבו ממושכנים ומשועבדים לבנק בתור משכון ושעבוד קבוע מדרגשה ראשונה, לפני תנאי אגרת חוב זאת, אשר הוראותיה, בשינויים המחוייבים, יחולו על שעבודם ומשכונם"
בסעיף 10 לאגרת החוב הוסכם:
"לבנק תהיה זכות עיכבון בנקאי, זכות קיזוז, שעבוד ומשכון על כל כספים, שטרות, ניירות ערך, ניירות סחירים, עבירים ואחרים, ונכסים אחרים העומדים או שיעמדו בכל אופן ודרך לזכות או עבור הממשכן בבנק, לרבות אלה שנמסרו לבנק לגביה, למשמרת, בתור בטוחה או באופן אחר (להלן: "הנכסים המופקדים"). עד לפירעון המלא של הסכומים המובטחים יהיה ראשי הבנק לעכב תחת ידו את הנכסים המופקדים, לממשם ולהשתמש בתמורתם לסילוק הסכומים המובטחים"
26. ביום 15.6.14 נרשם לטובת הבנק שעבוד נוסף – שעבוד מס' 12 (נספח 4 לתצהיר סמרל מולכו) הכולל סעיפים זהים לאלו שלעיל.
27. בנוסף, ביום 21.10.13 חתמה ינית על "כתב התחייבות למסגרת ממסרים בחשבון 289483" – נספח 5 לתצהיר סמרל מולכו (להלן: "כתב ההתחייבות לממסרים").
28. באותו יום, 21.10.13, חתמה ינית על התחייבות בלתי חוזרת כלפי הבנק שכללה התחייבויות שונות של ינית כלפי הבנק בקשר עם השירותים הבנקאיים שמקבלת ינית מהבנק ובכלל זה האשראי שמקבלת ינית (להלן: "ההתחייבות הבלתי חוזרת").
29. הן בכתב ההתחייבות לממסרים והן בהתחייבות הבלתי חוזרת, התחייבה ינית, בין היתר, שהאשראי הבנקאי המנוצל יבחן מול יתרות חייבים של ינית (מי שחייב כסף לינית) בתוספת שיקים למשמרת שמופקדים בבנק. הוסכם כי האשראי הבנקאי לא יעלה על 85% מיתרת החייבים בצירוף השיקים למשמרת. עוד הוסכם כי מתוך השיקים למשמרת שיופקדו בבנק, 85% יכול שיהיו לתקופה של עד 12 חודשים ועד 15% לתקופה של עד 16 חודשים. כמו כן, הוסכם שלא יהיה חייב בודד שיתרת חובו תעלה על 25% מסך החייבים והשיקים למשמרת המופקדים בבנק.
30. ארחיב אודות כתב ההתחייבות לממסרים וההתחייבות הבלתי חוזרת במסגרת הפרק שדן בטענת הנתבעות לפיה הבנק לא נתן ערך עבור השיקים.
אוחז כשורה - המסגרת הנורמטיבית
31. ה"אוחז" שטר, הוא "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז" - סעיף 1 לפקודה השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").
32. סעיף 28 לפקודה קובע כך:
"אוחז כַּשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:
(1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חוּלל לפני כן, אם אמנם חוּלל;
(2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסַחֵר פגומה."
33. אחיזה כשורה "מטהרת" את השטר ומקנה לאוחז בו "חסינות" מכל טענה השאובה מדיני השטרות במובן הרחב (ראו סעיף 37(2) לפקודה וכן ראו דנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ (נבו 11.9.2017) (להלן: "עניין טל טריידינג בדיון הנוסף").
34. הנתבעות טוענות בסיכומים ש"מדובר במצב אבסורדי" במסגרתו הן נדרשות לשלם "את הסכום הדמיוני של 4,330,039 ₪" (קרן) "עבור סחורות שמעולם לא קיבלו" (סעיף 2). אלא שטיבו של אוחז כשורה כאמור, בהנחה שהוא אכן כזה, הוא ששאלת כישלון התמורה ביחסים שבין הצדדים הקרובים לשטר כלל אינה רלבנטית שכן כאמור, אחיזה כשורה "מטהרת" את השטר.
35. אחיזה כשורה שעליה מבוססת "תקנת השוק" השטרית מבוססת על התנאים הבאים: האוחז נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו; האוחז נעשה אוחז השטר לפני מועד הפרעון הנקוב בו; והאוחז נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעת הסיחור לא היתה לו ידיעה שהזכות של המסַחֵר פגומה (ראו סעיף 28 לפקודה ועניין טל טריידינג בדיון הנוסף).
36. יש לציין כבר כעת שבענייננו, לא עלתה כל טענה מצד הנתבעות לפיה השיקים או איזה מהם אינם שלמים ותקינים לפי מראה.
37. כפי שהובהר בפסיקה, אחד הרציונאלים החשובים שבבסיס "תקנת השוק" השטרית, הוא עידוד "השימוש בשטר כאמצעי תשלום ובכך הוא תורם לריבוי עסקאות ולפיתוח המסחר" (ראו עניין טל טריידינג בדיון הנוסף). כמו כן ראו פסק הדין שעליו נערך הדיון הנוסף בעניין טל טריידינג – רע"א 8301/13 טל טריידינג נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (נבו 24.11.15) (להלן: "עניין טל טריידינג") בפסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט נ' הנדל:
"באמצעות המעמד של אחיזה כשורה פטור רוכש השטר מן הצורך לבדוק את זכויותיהם של צדדים קודמים לו, ביודעו כי יגבר על פגם בזכות קניינם ועל טענות הגנה נוספות שהם יכולים להעלות כנגד מי שאחיזתו אינה כשורה. בכך מעודד המחוקק את שטף החיים המסחריים, יוצר דמיון בין השטר להילך חוקי כגון כסף מזומן, והופכו לבטוחה אמינה אשר משמשת להגדלת האשראי הניתן במשק."
באותו עניין ציין כבוד השופט נ' הנדל שהגיונו המסחרי של מוסד האחיזה כשורה רב ובא לידי ביטוי בשני מובנים: האחד, העצמת השטר כתחליף לכסף מוזמן; השני, "מוסד זה מאפשר לתת אשראי גם למי שהפרוטה אינה מצויה ברגע זה בכיסו, אך יש לו מקורות הכנסה עתידיים או זכויות אחרות שאין ביכולתו לתרגמן לכסף מזומן באופן מיידי" (עניין טל טריידינג בפסקה 6).
38. מכאן אעבור לדון בטענות הנתבעות. תחילה אבקש להסיר טענה שהעלה הבנק ולפיה הרשות להתגונן שניתנה לנתבעות הוגבלה כביכול לטענת הנתבעות לקיומו של הסכם בינן לבין ינית שהבנק היה מודע לו ושעל פיו השיקים לא ישועבדו ולא ימסרו כביטחון לבנק. הבנק מפנה בטענתו לסעיף 22 להחלטתו של כבוד השופט נמרוד אשכול מיום 4.11.21. בסעיף 22 להחלטה ציין בית המשפט שדי בטענה זו כדי ליתן רשות להתגונן אך הרשות להתגונן לא הוגבלה לטענה זו בלבד (ראו סעיף 23 לאותה החלטה). כמו כן, בכל יתר התובענות, ניתנה לנתבעות רשות להתגונן ואף אחד מהמותבים האחרים שדנו בתיקים באותה עת, לא הגביל בהחלטתו את היקף ההגנה של הנתבעות לטענה זו. לכן, הטענה של הבנק לפיה ניתנה לנתבעות רשות להתגונן שהוגבלה לטענה אחת, נדחית.
לא נמצא בסיס לטענת הנתבעות שהשיקים נמסרו על תנאי שלא ישמשו כבטוחה ושהבנק ידע על התנאי
39. כאמור, הנתבעות טוענות שבמערכת היחסים שבין הנתבעות לבין ינית הוסכם במפורש שכל השיקים שמי מהצדדים מוסר לצד השני "לא יועברו לצדדי ג', לא ישועבדו, לא ינוכו, לא ישמשו לביטחון וימסרו לבנק (בו ניהלו שני הצדדים חשבונות) לשם הפקדתם למשמרת" (סעיף 6 לסיכומי הנתבעות) (להלן: "הסיכום הנטען"). הנתבעות טוענות שהבנק היה מודע היטב לסיכום הנטען ואף כיבד אותו ולכן לא יכול היה להסתמך על השיקים וכי השיקים ניתנו בגין אספקות עתידיות רחוקות שלא התקיימו והבנק ידע זאת. במישור המשפטי, טוענות הנתבעות שהשיקים נמסרו לינית תחת תנאי (סעיף 20(ב)(2) לפקודה) ולפיו השיקים לא ימסרו לביטחון ויעמדו לפרעון רק כנגד אספקה סחורות בעתיד בפועל. הנתבעות טוענות שהבנק ידע על ההתנאה האמורה ולכן הבנק אינו יכול להיחשב כאוחז כשורה.
לאחר שבחנתי את הראיות ונתתי דעתי לטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שהסיכום הנטען בין הנתבעות לבין חברות ינית, כלל לא הוכח ובכל מקרה הבנק לא ידע ולא אמור היה לדעת על סיכום נטען זה וגם לא עצם את עיניו ולא ידע שהשיקים ניתנו בגין צפי אספקות עתידיות שלא התקיימו. להלן אפרט.
40. הנתבעות טענו שביום 6.7.11 נחתם בין שאג לבין ינית הסכם קונסיגנציה וכי החל ממועד זה כלל המוצרים של חברות ינית ששווקו ברשת נמכרו בשיטת הקונסיגנציה (למעט מוצרים שסופקו לרשת תחת המותג "אפרודיטה"). כלומר, המוצרים היו מוחזקים על ידי הנתבעות ברשת, אולם עד למועד מכירתן ללקוח הקצה (הצרכן), היו המוצרים בבעלות ינית. רק לאחר המכירה, היו נדרשות הנתבעות לשלם בעבור כל אותם מוצרים, כאשר ההתחשבנות נערכה בתום כל חודש קלנדרי.
41. כנגזרת מפעילות זו, הנתבעות טענו שמסרו לינית שיקים דחויים בגין מוצרים שהיו עתידיים להיות מסופקים לה, כאשר על פי הטענה, הצדדים (ינית והנתבעות) התחייבו זו כלפי זו, כי השיקים הנמסרים במסגרת של הזמנות עתידיות, "לא יועברו לצדדי ג', לא ישועבדו, לא ינוכו, וימסרו לבנק למשמרת בחשבון בלבד".
42. כלומר, לטענת הנתבעות השיקים נמסרו עבור סחורה עתידית ולא עבור סחורה שסופקה.
43. הנתבעות טוענות שחלק מהשיקים נשוא התובענות נמסרו במסגרת הסכם הקונסיגנציה וחלקם נמסרו על חשבון רכישת מוצרים מינית עבור המותג הפרטי של הנתבעות (אפרודיטה), כאשר גם מוצרים אלו לא סופקו לנתבעות.
44. כאמור, לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעות בדבר הסכם שמגביל את סחירות השיקים ובדבר ידיעת הבנק להסכם כזה או בדבר עצימת עיניים של הבנק. להלן אנמק.
45. ראשית, ההסדר הנטען בין הנתבעות לבין ינית כלל לא הוכח. ניתן היה לצפות שהסדר כה משמעותי יהיה בכתב או, לכל הפחות, יבוא לידי ביטוי, בשלב כלשהו, בכתב כזה או אחר. אבני טען שמדובר בהסכם בעל פה (עמ' 24 שורה 18), למרות שיש בין הצדדים הסכם בכתב (הסכם קונסיגנציה). גם כאשר תיקנו הצדדים את הסכם הקונסיגנציה בשנת 2019 (נספח 17 בעמ' 564 לכרך הנספחים של הנתבעות), משום מה, ההסדר הנטען כלל לא הועלה על הכתב. אבני לא נתן הסבר משכנע מדוע הדבר לא נעשה (עמ' 26 לפרוטוקול) וטען שהתיקון משנת 2019 נועד לתקן את הרווחיות ולא את שיטת העבודה (עמ' 26 שורה 21).
לא רק שדבר הסיכום הנטען לא בא לידי ביטוי בהסכם בכתב, אלא שלאורך כל השנים, אין כל אזכור בכתב לסיכום הנטען - לא בדוא"ל, לא במכתב, לא במסרון ולא בכל כתב אחר. אמנם, הסכם לא חייב להיות בכתב אך בנסיבות בהן בין הצדדים קיים הסכם בכתב (הסכם הקונסיגנציה) שאף תוקן בכתב ובנסיבות בהן מדובר בעניין משמעותי ביותר, הדבר מעלה תהיות רבות.
אשר לטענה שהבנק ידע שמדובר בשיקים עבור צפי אספקות עתידיות שלא ניתנה בגינן תמורה, הנתבעות לא ביססו טענה זו בכל דרך והן עצמן טוענות בסיכומי התגובה שמדובר היה "בהסדרים מסחריים ריאליים ואמיתיים"..."צ'קים אמיתיים, מסחר אמיתי" (סעיף 13).
כפי שאראה להלן, לא רק שאין הסכם בכתב שתומך בגרסת הסיכום הנטען אלא שהצדדים פעלו וחתמו על הסכמים שסותרים את הסיכום הנטען.
46. שנית, הן ינית והן שאג פעלו בניגוד לסיכום הנטען עת חתמו על שעבודים לטובת הבנק במסגרתם משכנו לטובת הבנק שטרות ושיקים. כך, ינית חתמה על אגרת חוב לטובת הבנק על "מסמכים ושטרות של אחרים, אשר הממשכן מסר ו/או ימסור מדי פעם לבנק בין לגוביינא, בין למשמרת ובין אחרת, ועם מסירתם הם יהיו וייחשבו ממושכנים ומשועבדים לבנק" (ראו שעבוד מס' 9 וכן ראו שעבוד מס' 10). כך גם ינית חתמה על כתב ההתחייבות לממסרים ועל ההתחייבות הבלתי חוזרת, שלא החריגו את השיקים שקיבלה ינית מהנתבעות. גם שאג, יצרה לטובת הבנק שעבוד על שטרות ושיקים (ראו נספח 4 לתצהיר סאיג). כלומר, הטענה לסיכום הנטען סותרת גם את המסמכים עליהם חתמו הצדדים מול הבנק.
47. שלישית, סיטון (מחברת ינית) אישר בחקירתו הנגדית, שינית כלל לא הבטיחה לנתבעות שלא תקבל אשראי בגין השיקים (עמ' 97 שורות 4-6):
"עו"ד קסטנבאום: אוקיי. אתה הבטחת לו שלא תקבל אשראי בגינם?
העד, מר סיטון: אני לא יכול להבטיח כזה דבר, אבל אני הבטחתי שאני שם אותם במשמרת, שמתי אותם במשמרת."
כלומר, ינית עצמה אישרה, באמצעות עדות סיטון, שכלל לא הבטיחה לנתבעות שלא תקבל אשראי בגין השיקים. הודאה זו עומדת אף היא בסתירה לסיכום הנטען.
48. רביעית, בבקשת חברות ינית לצו פתיחת הליכים, הצהירה ינית שמול חוב לבנק בסך של 20.53 מיליון בגין אשראי בנקאי שנתן הבנק, עומדת יתרת שיקים למשמרת בסך כולל של כ- 6.44 מיליון ₪. במסגרת הבקשה מנתה ינית, תחת הכותרת "יתרת לקוחות לגבייה", את השיקים למשמרת שמופקדים בבנק הפועלים: "בנוסף קיימת יתרת לקוחות לגבייה, המובטחת בשיקים למשמרת המופקדים בבנק הפועלים – נושה מובטח בשש"כ, בסך של כ- 6.44 מיליון ₪".
הצהרת חברות ינית לבית המשפט, במסגרת הבקשה לצו פתיחת הליכים, עומדת בסתירה חזיתית לסיכום הנטען. סיטון לא ידע להסביר בחקירתו הנגדית כיצד התזה לפיה השיקים נשוא התביעה "מחוץ לתמונה", מתיישבת עם הבקשה להקפאת הליכים שהגישו חברות ינית, שבה ינית עצמה הצהירה שהשיקים למשמרת מבטיחים חלק מהחוב לבנק. סיטון התחמק ממתן תשובה ובסוף השיב כאילו בבקשה להקפאת הליכים: "לא נכנסו עד כדי כך" (עמ' 109 שורות 15-18).
49. חמישית, אם אמנם הסיכום הנטען קיים, מדוע הפקידה ינית את השיקים בבנק. ינית יכלה לשמור אצלה את השיקים (לצורך הדוגמה אבני טען בעדותו שלא הפקיד בבנק את כל השיקים שהוא קיבל מינית וחלק שמר "במגירה" – עמ' 38 שורות 15-16). כשנשאל מדוע לא הפקיד חלק מהשיקים שקיבל מינית השיב "לא הייתי צריך" (עמ' 38 שורה 18) וכשנשאל מה הנחה אותו – מתי הפקיד שיק דחוי של ינית בבנק ומתי שמר אותה במגירה השיב: "זה רק היה עניין של עמלות" (עמ' 39 שורה 8). אין לקבל תשובה זו בשים לב לאמור להלן בפסקה 50 ולפיה השיקים הופקדו על מנת להראות "נפח פעילות" לבנק.
כך גם באותה מידה, אם הסיכום הנטען אכן קיים, יכלו הנתבעות למשוך שיקים למוטב בלבד. אבני גם אישר שידע "מאז ומעולם" ששיקים שאינם למוטב בלבד הם שיקים סחירים: "כשאני לא נותן צ'קים למוטב בלבד ניתן לעשות בהם מסחר" (עמ' 42 שורות 11-12).
50. שישית, סיטון הצהיר (סעיף 8ג לתצהיר) שהשיקים נמסרו לינית על מנת להראות לבנק נפח עבודה. כשנשאל אבני למה צריך להראות לבנק נפח פעילות השיב: "העניין הוא פשוט, אם אני מראה לבנק נפח פעילות אז הבנק מאפשר לקנות סחורות או כל מיני דברים לצד השני" (עמ' 36 שורות 16-17). מדובר בהודאה של אבני, ממנה עולה שהנתבעות הבינו היטב שהבנק של ינית מסתמך על השיקים שמסרו הנתבעות וכנגד השיקים מאפשר לינית לרכוש סחורה ובמילים אחרות מאפשר לינית קבלת אשראי לצורך רכישת סחורה.
51. שביעית, אף אם הייתי מניח שאכן הנתבעות וינית הסכימו ביניהן על הסיכום הנטען (וכאמור הטענה נדחתה), לא הוכח, אף לא בקירוב, שהבנק ידע על הסיכום הנטען ובוודאי שהבנק לא נתן הסכמתו לסיכום הנטען.
הנתבעות אינן מסבירות מי בבנק ידע וכיצד ידע ומתי הובא הסיכום הנטען לידיעת הבנק. הטענה כאילו הבנק ידע היטב על הסיכום הנטען, נטענה באופן כללי וסתום, ללא בדל של ראייה. אבני הצהיר שהדבר "הובהר לבנק על ידי הצדדים מפעם לפעם" (סעיף 62) אך לא נתן כל פירוט בעניין – למי בבנק הובהרו הדברים, מתי, מי מטעם הנתבעות מסר את ההבהרה ומדוע אין כל מסמך בכתב בעניין. גם הטענות של אבני בסעיפים 66-71 לתצהירו הן טענות כלליות. למשל, נטען שלפחות פעם בשנה, הנתבעות העבירו מאזנים מבוקרים לבנק וכי במסגרת ההסברים שנדרש לתת לבנק בנוגע לסעיף החובות במאזנים "עולה בבירור ההסדר שחל בין חברות ינית לחברות ש.א.ג. בנוגע למסירת צ'קים על תנאי בגין נפח הזמנות עתידי והזמנות המותג הפרטי". בכל הכבוד מדובר בטענה כללית – לא הוסבר כיצד הדבר עולה "בבירור" ולא צורפו הדוחות המבוקרים מהם ניתן לכאורה ללמוד על הטענה.
זאת ועוד, אף אם הייתי מניח שאבני אמר לנציגי הבנק (בסניף שלו) שהשיקים שמסרו הנתבעות לינית חוסים תחת הסיכום הנטען, לא היה בכך די. אמנם מדובר באותו בנק אך בסניף אחר, ובמישור היחסים שבין ינית לבין הבנק הוכח שהשיקים נמסרו לבנק ללא כל תנאי ואף מושכנו לטובת הבנק. תצהירו של סיטון בהקשר זה היה כללי וסתמי. סמרל מולכו (מטעם הבנק) שטיפלה בחשבון של ינית, הצהירה (סעיף 15) שלא היתה מודעת לסיכום הנטען ומעולם לא נמסר לה על ידי נציגי ינית על סיכום נטען שכזה והכחישה כל שיחה נטענת אודות הסיכום הנטען (סעיף 19). סמרל מולכו אף הצהירה שגם אם היה מובא בפניה סיכום נטען זה, הבנק לא יכול היה לאשרו כיוון שהבנק הסתמך על השיקים בהעמדת האשראי לינית. ראו גם עדות ראודנסקיס (מטעם הבנק) בסעיפים 15, 19 ו- 31 לתצהירו. גם סאיג, האחראית על הנתבעות בבנק, הצהירה כי מעולם לא נאמר לה על ידי אבני או נציג אחר של הנתבעות על קיומו של הסיכום הנטען (סעיף 6).
בשים לב לכל האמור לעיל, ובכלל זה העדר כל כתב המעיד על הסיכום הנטען, חתימה על מסמכים שסותרים את הסיכום הנטען, עדות אבני וסיטון על רצון לייצר נפח פעילות מול הבנק והפקדת השיקים בבנק, מצאתי ליתן אמון בעדויות עדי הבנק בהקשר זה.
גם כאשר התקשר אבני לבנק להסביר מדוע הוא הודיע על ביטול השיקים, לא אמר הוא לסאיג על אותו סיכום נטען ביחס לשיקים (סעיף 11 לתצהיר סאיג). זאת ועוד, אי ידיעת הבנק לגבי הסיכום הנטען (שכאמור כלל לא הוכח), אף נלמדת מהודעת דוא"ל פנימית ששלחה סאיג ביום 8.3.20 (נספח 3 לתצהירה) שם כתבה, בין היתר, "בשיחה עם הלקוח היום התברר שהלקוח שילם לבוניטה דה מאס עבור סחורה שטרם קיבל סך של כ 1.3 מ'. בנוסף, בוניטה דה מאס מחזיקה שיקים דחויים של אפרודיטה בהיקף של כ- 2 מ' ₪. הלקוח שלח הוראת ביטול לשיקים אך יש לקחת בחשבון כי שיקים אלו אינם למוטב בלבד" (ההדגשה במקור – ג"מ). כלומר, בזמן אמת, הבנק (הגורמים שטיפלו בחשבונות של הנתבעות), ראו בשיקים שמסרו הנתבעות לינית, ככאלה שמקימים חשיפה לנתבעות וממילא חושפים גם את חשבון הבנק של הנתבעות. לכן, המליצה סאיג לממונים עליה להכניס את הנתבעות לפיקוח.
52. שמינית, על מנת לנסות לתמוך בטענתן בדבר הסיכום הנטען, הנתבעות מנסות להיבנות מכך שהבנק אפשר לינית למשוך את אחד השיקים כאינדיקציה לכך שהשיקים לא ניתנו כביטחון לבנק. לא מצאתי ממש בטענה זו של הנתבעות. להלן אפרט את העובדות שבבסיס הטענה ואת מסקנתי.
אבני הצהיר שכאשר עודכן מסיטון בחודש פברואר 2020 בקשיים הכלכליים שיש לחברות ינית, היה לו ברור שהוא צריך לבדוק האם ההסכמות בינו לבין ינית (לפיהן לא יעשה כל שימוש בשיקים) עודן בתוקף ושלא נעשה שימוש בשיקים שהנתבעות מסרו לינית. לכן, כך טוען אבני, הוא ביקש מסיטון למשוך שיק אחד לשם בחינת הצדדים. הוצג מכתב של ינית מיום 26.2.20 (נספח 2 לתצהיר סיטון) שבו ביקשה ינית מהבנק (מספר ימים לפני פתיחת תיק חדלות הפרעון) למשוך מהחשבון שיק אחד בסך של 200,000 ₪ שמועד פרעונו 28.2.20. אין מחלוקת שהבנק אישר את משיכת השיק מהחשבון והוא נמסר לינית. לכן, כך טוענות הנתבעות, משיכת השיק, ללא קושי, מוכיחה שמדובר בשיקים שלא נמסרו לביטחון כפי שסוכם בין הצדדים (הכוונה לסיכום הנטען). לחיזוק טענה זו טוענות הנתבעות שבעת שהתבקשה השבת השיק, הבנק כבר ידע (או יכול היה לדעת) שמצבה הכלכלי של ינית לא טוב, ולכן השבת השיק לידי ינית, רק מחזקת, לטענת הנתבעות, את הטענה שהשיקים לא שימשו כבטוחה.
סמרל מולכו וראודנסקיס (עדי הבנק) הסבירו שאין בהשבת השיק לינית כדי ללמד דבר. סמרל מולכו הסבירה שינית היתה מחוייבת למסגרת ממסרים של 85% מסכום השיקים למשמרת וכי בכל חודשיים בוצעה התחשבנות על פי דו"חות הגיול שהיו מתקבלים מינית לבדיקת היחס שבין האשראי הבנקאי המנוצל על ידי ינית לבין סך החייבים של החברה והשיקים למשמרת שהופקדו בבנק. מעת לעת, כך הסבירה סמרל מולכו, אם לקוח מבקש לקבל בחזרה שיק מסיבה כזו או אחרת, שעה שאותו לקוח מפקיד כל העת שיקים ושעה שמדובר בסכום נמוך יחסית ביחס לסכום הכולל של השיקים, הרי שהחזרת שיק כזה היא דבר שבשגרה (וראו גם חקירתה הנגדית בעמ' 189 שורות 6-10).
לאחר שבחנתי את הראיות, ההסבר שניתן על ידי עדי הבנק מקובל עלי ומתיישב עם יתר הראיות בתיק ובכלל זה מערכת ההסכמים בין ינית לבין הבנק. כמו כן, כפי שעלה מהראיות, באותה נקודת זמן, משיכת השיק מהבנק והחזרתו לינית לא פגעה בהתחייבות ינית כלפי הבנק לפיה האשראי לא יעלה על 85% מסך השיקים למשמרת בצירוף יתרות החייבים ולכן החזרת שיק אחד בוודאי שאינה מלמדת שהבנק הסכים לסיכום הנטען (שכאמור כלל לא הוכח).
הרושם שהתקבל הוא שאבני, איש עסקים שמבין היטב את רזי המסחר, הבין כך נראה, באותה נקודת זמן, את החשיפה העצומה שבה מצויות הנתבעות מול הבנק של ינית. לכן, נראה שנעשה ניסיון לייצר טענה עתידית כנגד הבנק לפיה השיקים לא ניתנו כביטחון לאשראי של ינית. לכן, אבני ביקש שינית תמשוך שיק אחד (ולא בכדי כנראה לא התבקשה משיכה של יותר משיק אחד), ככל הנראה, כדי לייצר לעצמו טענה בעתיד שמשיכת אותו שיק מוכיחה שהשיקים לא ניתנו כבטוחה.
לאור כל האמור, אין לזקוף לחובת הבנק שאפשר את משיכת אותו שיק. כך גם מאותה סיבה אין לזקוף לחובת הבנק שאפשר לינית למשוך שיקים במהלך שנת 2019 (ראו סעיף 20 לתצהיר סיטון).
הבנק עונה להגדרת "אוחז" בשיקים
53. הנתבעות טוענות שהבנק אינו עונה להגדרת "אוחז" מאחר שלא הוכח שהשיקים הוסבו לבנק וכי מסמכי הבנק מוכיחים שהשיקים לא הוסבו לבנק. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות, הגעתי למסקנה שהבנק עונה להגדרת "אוחז" וכי השיקים הוסבו כדין לבנק במועד הפקדתם בבנק על ידי ינית. להלן אנמק מסקנתי, תוך התייחסות לטענות שהעלתה ינית.
54. הבנק אוחז בשיקים, כנסב, מכוח סיחור השיקים לבנק על ידי ינית. סעיף 1 לפקודה קובע כי אוחז הוא "מי שהוא הנפרע או הנָסָב של שטר או של שטר-חוב ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז".
55. בסעיף 7(ג) לפקודה נאמר ש"שטר בר-פרעון למוכ"ז הוא שטר שנאמר בו כך, או שטר שההיסב היחיד או האחרון שעליו, הוא היסב על החלק". סעיף 33(א) לפקודה נקבע כי "היסב על החלק אינו מפרש שום נסב, ושטר שהוסב כך הוא בר פרעון למוכ'ז". סעיף 30(ב) לפקודה קובע כי "שטר בר-פרעון למוכ'ז – סיחורו במסירה".
56. ינית, הנפרעת של השיקים, חתמה על גב השיקים, ללא ציון שם הנסב ולכן מדובר ב"היסב על חלק" וכן מסרה את השיקים לבנק. בכך הסבה ינית את השיקים לטובת הבנק. ראו למשל, עניין טל טריידינג בפסקה 4 לפסק דינו של כבוד השפט נ' הנדל: "השיק הוסב לבנק בעת הפקדתו, הן לשם גבייתו עבור החברה והן כמשכון להבטחת החזר חובה של החברה. על כן הבנק הוא בגדר "אוחז"."
כמו כן, ראו דברי המלומד שלום לרנר לפיהם הדין רואה בפועלת חתימת הנפרע בגב השיק והפקדתו בבנק, כסיחור השיק לבנק:
"סיחורו של שטר לפקודה נעשה בהעברת החזקה לנעבר, בתוספת חתימת הנפרע, או של כל אוחז אחר, הקרויה חתימת היסב...באמצעות אופן הסיחור משפיע המסב על סיווג השטר, שכן ניתן להפוך שטר לפקודה לשטר למוכ"ז. אם המסב כותב על השטר "שלמו לפלוני הנסב", "היסב מיוחד", בלשון סעיף 33 לפקודה, ממשיך השטר להיות "שטר לפקודה". לעומת זאת, אם חותם המסב את שמו בלבד על גב המסמך, ללא תוספת כלשהי, זהו "היסב על חלק", והמסמך הופך להיות "שטר למוכ"ז", עד שיוסב פעם נוספת בהיסב מיוחד.
ההיסב השכיח ביותר בחיי המעשה מתרחש כאשר נפרע מפקיד שיק בבנק בו מתנהל חשבונו. הדין מתייחס לפעולה זו כאל סיחור, אף אם אין לנפרע כוונה להעביר את הזכות השטרית לבנק והוא סבור שהוא נותר בעליו של השיק וכי העברתו לבנק היא לצורכי גבייה גרידא. הנפרע סבור לרוב שחתימתו על גב השיק נעשית לצורכי זיהוי או כאישור על קבלת הסכום הנקוב בשיק, ואולם הדין משקיף על פעולה זו כעל סיחור"
ראו שלום לרנר דיני שטרות מהדורה שנייה בעמ' 172-173.
57. הנתבעות טוענות שהבנק לא העיד אדם כלשהו שיכול להעיד שהשיקים הוסבו לבנק וכי עדי הבנק התקשו להסביר מהי "הסבה". השאלה אם השיקים הוסבו אם לאו היא שאלה משפטית שנגזרת מהעובדות. כאמור, על יסוד העובדות ובכלל זה חתימת ינית בגב השיקים ומסירת השיקים לבנק והמערכת ההסכמים בין הבנק לבין ינית, ברור שהבנק הפך ל"אוחז" עם הפקדת השיקים על ידי ינית, כאשר השיקים גם מושכנו לטובת הבנק עם הפקדתם להבטחת חובות ינית לבנק. לכן, היכולת או אי היכולת הנטענת של עדי הבנק להסביר מהי הסבה, אינה מעלה ואינה מורידה.
58. אשר לטענת הנתבעות לפיה השיקים לא הוסבו כיוון שחתימת הבנק אינה מופיעה על השיקים, מדובר בטענה שאין בה ממש, כאמור לעיל. מי שחותם על השיקים לצורך הסבתם הוא, במקרה שלנו, הנפרע (ינית) ואין צורך בחתימת הבנק בגב השיק כדי להשלים את פעולת ההסבה.
59. גם הטענה שסיטון העיד שלא הייתה כל הסבה מטעם ינית, אין בה כדי לשנות דבר שכן כאמור, דחיתי את טענת הנתבעות ביחס לסיכום הנטען.
60. הנתבעות טוענות כי למעשה, השיקים היו במשמרת בחשבונה של ינית ועל כן לא יתכן כי הוסבו לבנק במועד הפקדתם. השימוש בביטוי "שיקים במשמרת" אין משמעו שהשיקים לא הוסבו לבנק במועד הפקדתם בחשבון הבנק של ינית. כפי שהסבירו עדי הבנק, המונח שיקים למשמרת מתייחס לשיקים שתאריך הפרעון הנקוב בהם הוא עתידי וביום הפרעון, השיק מוצג לגביה וחשבון הלקוח מזוכה בסכום השיק (ראו למשל, סעיפים 33-34 לתצהיר סמרל מולכו). המונח שיקים למשמרת אינו שולל את אחיזתו של הבנק בשיקים מכוח הסבתם או את משכון השיקים לטובת הבנק.
61. כאמור, התזה של הנתבעות אף לא עולה בקנה אחד עם מסמכי פתיחת החשבון ועם השעבודים עליהם חתמה ינית ולפיהם עם מסירת השיקים לבנק, "בין למשמרת ובין אחרת" ייחשבו השיקים כמשועבדים לבנק. כך גם התזה של הנתבעות סותרת את כתב ההתחייבות לממסרים ואת ההתחייבות הבלתי חוזרת עליה חתמה ינית.
62. הנתבעות מנסה להיבנות מכך שמדו"ח שיקים למשמרת שהפיק הבנק בקשר לחשבון ינית ביום 11.3.20, היינו, לאחר ביטול השיקים בידי הנתבעות, עולה כי כל השיקים הוחזקו במשמרת. אין בטענה זו כדי לתמוך בתזה של הנתבעות. עיון בדו"ח (נספח 15 לתצהיר אבני) מעלה כי מדובר בדו"ח שכולל פירוט שיקים עם תאריך פרעון עתידי שהופקדו בבנק כאשר הדו"ח מפרט את מועד ההפקדה, את מועד הפרעון העתידי ואת פרטי השיק (מס' וסכום). ביום בו הופק הדו"ח, טרם הגיע מועד הפרעון של השיקים שבדו"ח ולכן הם מופיעים בדו"ח כשיקים למשמרת. השיקים אמורים היו להפחית את החוב של הנתבעות לבנק באותו חשבון בהגיע מועד הפרעון. מאותו טעם גם אין משמעות לכך שבתביעת החוב שהגיש הבנק ציין הוא שנכון ליום 16.3.20 היו בחשבון ינית בבנק שיקים למשמרת. בניגוד לטענת הנתבעות, אינני רואה בכך הודאה של הבנק שהשיקים לא הוסבו לבנק במועד הפקדתם. הגדרת השיקים כשיקים למשמרת אין משמעה שהם קניינה של ינית.
63. כך גם לא מצאתי שיש בנספח 10 לתצהיר של סמרל מולכו כדי לשנות ממסקנתי. נספח 10 הוא טופס פנימי של הבנק שנחתם ביום 3.3.20 שבו הועברה ינית למחלקת "אשראים מיוחדים" בבנק. בטופס מצוין שהאשראי של ינית עומד על 27.102 מיליון ₪, המסגרות בסך של 27.332 מיליון ₪, הביטחונות הם בסך של 2.324 מיליון ₪ ופער הביטחונות הוא 24.998 מיליון ₪. מטופס זה מנסות הנתבעות לטעון שהבנק לא ראה בשיקים כבטוחה שכן הסכום שצויין תחת הכותרת "בטחונות" נמוך משמעותית מסכום השיקים למשמרת באותה נקודת זמן. סמרל מולכו צירפה את נספח 10 בתמיכה לטענתה שהלקוח הועבר למחלקת אשראים מיוחדים. הנתבעות לא חקרו את סמרל מולכו על עניין זה ומכל מקום ולא הוכח אם הכותרת "בטחונות" משקפת גם שיקים שהופקדו בחשבון של ינית.
64. לא מצאתי גם ממש בטענת הנתבעות לפיה בבקשת הביצוע צוין כי פרטי חשבון הבנק אליו מבוקש להזרים את הכסף הם חשבון הבנק של ינית ולכן, לפי הנתבעות, "תקבולי השיקים, אם יגבו, יהיו של חברות ינית ולא של הבנק". ינית נותרה חייבת כסף לבנק. חשבון ינית היה ביתרת חובה ולכן כניסת תקבולי הליך זה נועד להקטין את יתרת החובה של ינית לבנק. מדובר בכסף של הבנק שנועד להשיב לבנק את שהלווה לינית.
65. עוד טענו הנתבעות שהבנק עצמו טען שהשיקים מופקדים רק במועד הפרעון שלהם ומאחר שמועד הפרעון של השיקים הוא לאחר כניסת ינית לחדלות פרעון ואף לאחר ביטול השיקים, הבנק חסר תום לב. אין חולק שחשבון הנתבעות לא זוכה במועד מסירת השיקים לבנק וזאת מאחר שמדובר היה בשיקים דחויים, שלא נוכו. הזיכוי בפועל אמור היה להתרחש במועד פרעון השיקים. הטענה של הנתבעות חותרת תחת השימוש בשיקים דחויים כבטוחה שהרי, בדרך כלל, בסיטואציות מסוג זה, הבנק יפעל מכוח השיקים שהוסבו לו רק לאחר שהלקוח של הבנק קרס. לפי התזה של הנתבעות בכל פעם שמועד הפרעון של השיק הוא לאחר מועד קריסת הלקוח, הבנק חסר תום לב. אלא שתום הלב נבחן במועד בו נמסרו (הוסבו) השיקים לבנק וכפי שקבעתי לעיל מועד זה הוא המועד בו הופקדו השיקים בבנק על ידי ינית.
הבנק נתן ערך בעד השיקים
66. הנתבעות טענו שהבנק ייחס לשיקים ערך אפס כבטחונות וממילא לא העמיד כל אשראי בגינם. הנתבעות מנסות להיבנות מכתב ההתחייבות לממסרים שבו נכתב שממסרים שזמן פירעונם מעל שנה ישוקללו במקדם בטחון אפס לביטחונות וממסרים שזמן פירעונם עד 6 חודשים, ובין 6 חודשים לשנה, מקדם הביטחון הוא 0.6.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות, מצאתי שהבנק נתן ערך בעד השיקים. להלן אנמק.
67. כאמור, אין מחלוקת שינית הותירה יתרת חוב של כ- 20 מיליון ₪ לבנק. אין גם מחלוקת שכנגד האשראים שהבנק העניק לינית, חתמה ינית על שעבודים לטובת הבנק. אין גם מחלוקת שהשעבודים כללו את השיקים למשמרת. די בכך שהבנק מחזיק בשיקים כבטוחה ושנותר חוב, כדי לקבוע שהבנק נתן ערך בעד השיקים שכן "החזקה בשיקים לצורכי בטוחה נחשבת למתן ערך":
"הענקת אחיזה כשורה לבנק גובה על סמך העובדה שהשיק משמש בידו לביטחון, היא, למעשה, תקנת שוק לטובת נושים מובטחים המחזיקים בשיק, כדרך שקיימת בחוק המשכון תקנה ביחס למיטלטלין אחרים. לסיכום, על פי דיני השטרות, החזקה בשיקים לצורכי בטוחה נחשבת למתן ערך, וכך נפתחת הדרך לפני הבנק להיות אוחז כשורה.
שני עניינים אלה, היותו של חשבון הבנק ביתרת חובה ונטילת השיק כמשכון, מצויים, בדרך כלל, בכל הסכם שבין בנק לבין לקוחו. לא ייפלא אפוא כי במקרים רבים מסתמך בית המשפט על אחד מהם או על שניהם יחד, כדי להקנות לבנק אחיזה כשורה. העמדה המקובלת בפסיקה גורסת, כי בנק יכול להיות בעת ובעונה אחת שלוח לגבייה כלפי שיק מסויים, וגם אוחזו בעד ערך. מושכי שיקים טענו, לא אחת, כי התנאי, שלפיו הבנק ישלם ללקוחו את סכום השיק רק לאחר גבייתו בפועל, מצביע על תפקידו כשלוח לגבייה בלבד. ואולם, בתי המשפט פסקו, כי שליחות זו משקפת היבט אחד של מערכת היחסים בין הבנק לבין לקוחו, והבנק עשוי להיות אוחז כשורה משום שהשיק משמש גם לפירעון חובו של הלקוח או מבטיח את פרעונו" (לרנר בעמ' 397-398).
המלומד לרנר אמנם מציין כי בשל התפתחויות שונות בפסיקה עדיף להסתמך על קיום שני הגורמים יחד (יתרת חובה ובטוחה). בענייננו, אכן מתקיימים השניים: השיקים מושכנו לטובת הבנק ולכאורה די בכך כדי לקבוע שניתן ערך ואולם לא רק זאת, אין חולק שינית היתה ביתרת חובה משמעותית שאף אם כל ההמחאות היו נפרעות, עדיין היתה נותרת ינית חייבת כספים לבנק.
כמו כן, ראו ע"א 775/85 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' ברוש מסחר בברזל (אשרור) בע"מ, פ"ד מס(1) 294, 296 וכן ראו ע"א (מחוזי – ת"א) 4048/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ (נבו 20.2.2000) שם נקבע:
"מהתשתית העובדתית עולה כי המערער נתן למשיבה אשראי כספי בהיקף ניכר ביותר, והשקים שהופקדו בחשבון נועדו להקטין את היקפו של האשראי. הערך שנתן המערער למשיבה מתבטא בשניים: (א) קיומה של יתרת חובה ניכרת בחשבון העו"ש של המשיבה בעת הפקדת השיק, וכתוצאה הנגזרת מכך - בהפחתה הצפויה של יתרת החובה בסכום הכלול בכל שיק אשר מופקד בחשבון וייפרע כאשר יגיע מועד פירעונו; (ב) המשך מתן האשראי למשיכת יתר. לדעתנו הוכח שהמערער אוחז בעד ערך שניתן בעד השיק נשוא הדיון, גם אם מדובר בשיק מתועד שמועד פירעונו עדיין לא הגיע. לנו נראה שאין כל חשיבות לשאלה אם נכרת או לא נכרת בין בעלי הדין הסכם אשראי לפיו מתן האשראי היה קשור בהפקדת שיקים כבטוחה. ייתכן הדבר שלמערער היו בטחונות מספיקים להבטחת האשראי הרבה מעבר לסכום השיק, אלא שמצב דברים זה איננו משנה את העובדה שהמשיבה קבלה ערך בעד השיק כפי שאמרנו. בפסק-הדין שבית-המשפט סמך עליו ואבחן אותו מענייננו, נאמר כי עצם קיומו של חוב מהווה תמורה בת ערך לשיק, כאמור בסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות, ואכן: בעת סיחורו של השיק לבנק בעניין ההוא הגיע חובו של הנתבע לסכום ניכר (ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים, פ"ד כ"ה (1) 528 א'). וכך היה גם בענייננו: בעת סיחורו של השיק נשוא דיוננו אל המערער היה קיים חוב כספי ניכר שהמשיבה חבה למערער, וחוב זה הוא הערך שניתן לה כנגד השיק כהוראת סעיף 26(א)(2) הנ"ל.
ראוי להדגיש כי האחיזה בעד ערך בענייננו נלמדת לא רק מהוראות סעיף 26(א)(2) לפקודה אלא גם מהוראות סעיף 26(ג). שם נקבע כי אוחז שיש לו עיכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עיכבון כנגדו. למערער נתונה זכות עכבון מן הדין על השיק מכוח היותו בנק (ר' בן אוליאל "דיני בנקאות חלק כללי" עמ' 369), ופירוש הדבר הוא כי רואים את הבנק כאוחז בעד ערך כנגד שהשיק נשוא דיוננו."
בקשת רשות לערער שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה (רע"א 2115/00 מיה תבליני החים ירושלים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (נבו 1.5.2000)).
טענת הנתבעות בסיכומיהן ולפיה השעבודים אינם רלבנטיים שכן הבנק לא נקט במסלול של מימוש שעבוד אלא במסלול של פתיחת תיק הוצאה לפועל מכוח הסבה נטענת, אינה נכונה שכן כאמור, השעבודים מלמדים שהבנק נתן ערך בעד השיקים. מסלול המימוש (בדרך של פתיחת תיק הוצאה לפועל ולא בדרך של בקשה למימוש השעבוד) אינו שולל את מתן הערך, כשלעצמו.
68. הנתבעות ממקדות טענותיהן בכתב ההתחייבות לממסרים שבו נכתב שממסרים שזמן פירעונם מעל שנה, מקדם הביטחון שלהם הוא אפס. לכן, נטען שהבנק לא הסתמך על השיקים לצורך מתן האשראי לינית. בעניין זה הצדדים חלוקים בשאלה אם השיקים נלקחו בחשבון לצורך חישוב מסגרת האשראי אם לאו. למחלוקת זו אתייחס להלן אך אדגיש שתי נקודות ללא קשר למחלוקת זו: (1) אם נלך לשיטת הנתבעות, בכל מקרה זמן הפרעון של 17 שיקים מתוך 34 השיקים, הוא בטווח של עד 12 חודשים. לכן, לשיטת הנתבעות, לא יכולה להיות להן טענה ביחס לשיקים אלו שאין חולק ששימשו כבטוחה; (2) בכל מקרה הבנק נתן ערך עבור השיקים כולם שכן כאמור, היות ינית ביתרת חובה ונטילת השעבוד על השיקים מלמדים שניתן ערך בעד השיקים. לא נטענה כל טענה כאילו כתב ההתחייבות לממסרים ביטל או החליף את השעבודים.
69. מכל מקום, אראה להלן, שמהראיות עולה שהבנק הסתמך באופן ספציפי על השיקים נשוא תובענה זו וכי במחלוקת הפרשנית בין עמדת הבנק לבין עמדת הנתבעות, אני מקבל את עמדת הבנק.
70. ראשית, סיטון אישר בחקירתו הנגדית שהשיקים למשמרת כולל השיקים שקיבלה ינית מהנתבעות נלקחו בחשבון לצורך חישוב מסגרת האשראי של ינית. סיטון אישר שהסיכום עם הבנק היה שהמסגרת היא 85% מסך יתרת החייבים בתוספת סך השיקים למשמרת. לצורך הדוגמה, סיטון אישר שבחודש דצמבר 2019 עמדה יתרת החייבים לינית על 7.044 מיליון ₪ ויתרת השיקים למשמרת עמדה על 6.766 מיליון ₪ (כשבתוכם כל השיקים שמשכו הנתבעות) ובסך הכל 13.810 מיליון ₪. 85% מסכום זה מהווים 11.739 מיליון ₪ כאשר באותה נקודת זמן, בדצמבר 2019, הניצול בפועל של המסגרת עמד על 9.009 מיליון ₪ - ראו נספח 8 בעמ' 184 לתצהירם של סמרל מולכו וראודנסקיס וכן ראו עדות סיטון בעמ' 101-103).
71. שנית, סיטון אישר בסופו של דבר, שיכול להיות שהשיקים שימשו לקבלת אשראי מהבנק (עמ' 94 שורות 1-9):
כב' הש' מינא: לא, אבל אתה קודם אמרת שהצ'קים, אתה לא יודע אם גם על בסיסם קיבלתם, הצ'קים של אפרודיטה, אתה לא יודע אם גם על בסיסם קיבלתם אשראי או לא, אתה לא יודע?
העד, מר סיטון: אני לא יודע ספציפית זה, אני מתאר לעצמי שקיבלנו אשראי,
כב' הש' מינא: (מדברים ביחד),
העד, מר סיטון: אבל אני לא יודע (מדברים ביחד),
כב' הש' מינא: הם שימשו חלק מהבטוחות?
העד, מר סיטון:הם שימשו חלק מהצ'קים במשמרת. מה הם לקחו מהם כבטוחות אני לא יודע.
ובהמשך אף אישר סיטון שיכול להיות שינית קיבלה אשראי על חלק מהשיקים:
"יכול להיות שקיבלנו חלק עליהם, יכול להיות שלא קיבלנו. אני לא יודע מה קיבלנו מהצ'קים האלה. אבל זה היה הסיכום בינינו." (עמ' 96 שורות 19-20).
72. לרשות ינית עמדו מספר מסגרות אשראי (עדות סמרל מולכו בעמ' 193 שורות 13-15): מסגרת חח"ד, מסגרת כנגד יתרת חייבים ושיקים למשמרת ומסגרת למימון מלאי. העובדה שניתנה מסגרת אשראי כנגד יתרת חייבים ושיקים למשמרת (85% מסך היתרה), אינה שוללת את היות השיקים כולם כבטוחה לפרעון חובות ינית לבנק מכוח משכונם לטובת הבנק - ראו למשל נספח 9 לתצהיר סמרל מולכו.
73. לכן, אין חשיבות לשאלה אם במסגרת חישוב מסגרת האשראי שעניינה יתרת חייבים ושיקים למשמרת, נלקחו בחשבון שיקים שזמן פרעונם מעל שנה אם לאו – הגם שכאמור אני קובע שכל השיקים נלקחו בחשבון (גם כאלה שזמן פרעונם מעל שנה).
74. בתצהירי הבנק הסבירו נציגי הבנק (סמרל מולכו וראודנסקיס) שחישוב סכומי ההמחאות יהיה "לאחר הכפלתם במקדמי הביטחון" (למשל, סעיף 22 לתצהיר סמרל מולכו). לכן, טוענות הנתבעות שהשיקים שינית הפקידה שמועד פרעונם היה למעלה משנה, לא נלקחו בחשבון על ידי הבנק לצורך מתן האשראי שכן מקדם הביטחון של שיקים מעל שנה הוא אפס.
75. בחקירתה הנגדית סמרל מולכו טענה שלא דייקה בתצהירה וכי השיקים לא הוכפלו במקדם הביטחון וכי כל השיקים למשמרת נלקחו בחשבון לצורך חישוב המסגרת של יתרת חייבים ושיקים למשמרת כפול 85% (עמודים 176-177).
76. ממכלול הראיות עולה שאכן נפלה טעות בתצהירי הבנק (הן של סמרל מולכו והן של ראודנסקיס) וכי השיקים לא הוכפלו במקדמי הביטחון וכי כל השיקים למשמרת נלקחו לצורך חישוב מסגרת זו. להלן אסביר.
77. כתב ההתחייבות לממסרים מפנה לנספח א שצורף לו. נספח א לכתב ההתחייבות לממסרים שבא לידי ביטוי גם בסעיף 7.4 להתחייבות הבלתי חוזרת קובע את המנגנון של אשראי כנגד שיקים למשמרת ויתרת חייבים. על פי המנגנון, האשראי לא יעלה על 85% מיתרת החייבים ושיקים למשמרת. סעיף 7.4.4 להתחייבות הבלתי חוזרת (וראו גם סעיף 1.1.4 לכתב ההתחייבות לממסרים) קובע כי: "מוסכם כי מתוך סכום השיקים למשמרת שיופקדו בבנק אזי 85% יכול שיהיו לתקופה של עד 12 חודש, וסכום נוסף של עד 15% לתקופה של 16 חודש". מהסכמה ברורה זו עולה כי הצדדים (ינית והבנק) לא נתנו ערך אפס לשיקים מעל 12 חודשים וכי גם שיקים עם מועד פרעון של עד 16 חודשים שימשו לצורך חישוב מסגרת האשראי על פי ההתחייבות הבלתי חוזרת. בענייננו, עיון בטבלת השיקים מעלה כי כל השיקים, למעט שלושה (שיקים מס' 1,30,31 בטבלה שלעיל ), מצויים בגבולות של עד 16 חודשים בין מועד הפקדתם למועד הפרעון.
הבנק טען בסיכומיו שכל השיקים הם בגבולות 16 החודשים (סעיף 12 ו- 84 לסיכומיו). כאמור, ישנה חריגה קטנה ביחס ל- 3 שיקים. סוגיה זו עלתה במסגרת השלמת הטיעון בעל פה, כאשר הבנק סיפק הסברים לכך, אך במהות לא מצאתי שיש צורך להידרש להסברים אלו שכן: (1) הוכח שכל השיקים (גם שלושת השיקים הנ"ל) נלקחו בחשבון לצורך חישוב 85% מיתרת החייבים ושיקים למשמרת; (2) בכל מקרה, כאמור לעיל, הבנק נתן ערך עבור השיקים כולם שכן כאמור, היות ינית ביתרת חובה ונטילת השעבוד על השיקים מלמדים שניתן ערך בעד השיקים; (3) המסגרת של 85% מיתרת חייבים ושיקים למשמרת עוסקת בסוג אשראי אחד שקיבלה ינית מהבנק כאשר ינית קיבלה גם אשראים נוספים מהבנק שמובטחים בין היתר, בשיקים.
ניתן גם לראות שסכום השיקים למשמרת שנלקחו על ידי הבנק בחשבון בדצמבר 2019 לצורך חישוב מסגרת האשראי (נספח 8 לתצהיר סמרל מולכו) תואם לסך כלל השיקים למשמרת שהיו בבנק באותה נקודת זמן (ראו נספח 9 בעמ' 206 לתצהיר סמרל מולכו).
78. זאת ועוד, עדות ראודנסקיס בחקירה הנגדית לפיה הוא לא היה מתחשב בשיקים שמועד פרעונם מעל 6 חודשים, אינה מתיישבת כאמור עם נוסח ההסכמה בין ינית לבין הבנק וגם אינה מתיישבת עם הסכומים בטבלאות שהכין הבנק לצורך חישוב המסגרת (נספח 8 לתצהיר ראודנסקיס ועם נספח 9) שכן סך השיקים למשמרת שמופיע בחישוב כולל את כל השיקים של הנתבעות כולל כאלה שמועד פרעונם מעל 6 חודשים ומעל 12 חודשים, כפי שגם אישר סיטון בעדותו (עמ' 103). נכון שמדובר בעד מטעם הבנק והנתבעות מנסות בצדק מבחינתן להיאחז בכך, אך ברור מיתר הראיות כאמור שאותו עד פשוט לא זכר או התבלבל.
79. הנתבעות הפנו לנספח 5 לתצהיר של עדי הבנק שטיפלו בחשבון הנתבעות בבנק (סאיג ופיינגולד). נספח 5 הוא דו"ח מלאי שיקים למשמרת בחשבון שאג נכון ליום 31.1.20. אחת העמודות בדו"ח היא "פסול לביטחון", כאשר לצד חלק מהשיקים בדו"ח מופיעה המילה "פסול" לצד שיק ספציפי. הוגשו כמוצגים נ/1-נ/3 צילומי שיקים שינית משכה לפקודת שאג ושהוגדו באותו דו"ח כפסולים לביטחון. הנתבעות טענו שהבנק הסתיר במכוון את אותו סוג דו"ח ביחס לינית – דו"ח שיכול היה להראות, לטענת הנתבעות, אם השיקים נשוא הליך זה נחשבו כביטחונות או כפסולים. נטען גם שהסתרת הדו"ח ביחס לינית מלמדת על חוסר תום לב של הבנק.
עדי הבנק הסבירו ששיקים הופכים להיות פסולים לביטחון באופן אוטומטי למשל כאשר החברה שמשכה את השיק נכנסת לחדלות פרעון או כאשר השיק הוא למוטב בלבד וכי זו הסיבה שבדו"ח שצורף כנספח 5 לתצהירו ישנם שיקים של ינית שהופקדו בחשבון של שאג וסומנו כפוסלים לביטחון (שכן ינית נכנסה לחדלות פרעון). עדי הבנק הסבירו שמאחר והדו"ח הודפס סמוך למועד הגשת התצהיר, הגדרת השיק כפסול לביטחון נובע מכניסת ינית לחדלות פרעון: "אם המסמך הזה הודפס לאחרונה או אחרי התקופה שינית הפכה להיות חדלת פירעון, כמובן שהמחשב יסמן את הצ'קים האלה כפסולי ביטחון" (עדות פיינגולד בעמ' 129 שורות 11-12 וראו גם עמ' 142 שורות 17-20 ועדות סמרל מולכו בעמ' 180).
בנסיבות אלו, אינני סבור שיש לזקוף לחובת הבנק את אי צירוף דו"ח זהה מחשבון הבנק של ינית שכן: (1) הסבר עדי הבנק מקובל עלי; (2) ממילא הוכח במסמכים כמפורט לעיל שהבנק הסתמך על כל השיקים של הנתבעות שהופקדו למשמרת בחשבון הבנק של ינית; (3) אם הנתבעות סברו באמת שמדובר בדו"ח כה דרמטי, הן יכלו לבקש אותו. אציין בהקשר זה שגם לאחר שהוגשו תצהירי הבנק, הנתבעות הגישו מספר בקשות בעניין מסמכים שביקשו לקבל (ואף קיבלו – ראו החלטות מיום 14.11.22 ו- 29.12.22).
לא נמצא שהבנק נהג בחוסר תום הלב
80. הנתבעות טענו שהבנק פעל בחוסר תום לב מוחלט, השומט את הקרקע מתחת לתביעה. בהקשר זה חזרו הנתבעות על טענתן לפיה מועד ההפקדה הוא מאוחר למועד כניסת ינית לחדלות פרעון דבר המלמד על חוסר תום הלב של הבנק. טענה זו דחיתי בסעיף 65 לעיל.
81. טענה נוספת שהעלו הנתבעות היא שהבנק הסתיר ראיה המתייחסת לחשבונות של ינית ושיכלה להראות אילו מהשיקים נחשבו על ידי הבנק בזמן אמת כביטחונות ואלו שיקים היו פסולים לביטחון. לטענה זו התייחסתי בסעיף 79 לעיל.
82. עיקר הטענה לחוסר תום לב של הבנק היא על כך שהבנק ידע על הסיכום הנטען או עצם את עיניו וכי ידע שלא ניתנה תמורה בגין השיקים אלא שכאמור דחיתי לעיל טענות אלו. הנתבעות לא סתרו את החזקה הקבועה בסעיף 29(ב) לפקודה.
סיכום ביניים
83. לאור כל האמור, הבנק אוחז כשורה בשיקים.
התייחסות לטענת הבנק בדבר העדר כישלון תמורה
84. הבנק טען בסיכומיו שהנתבעות לא הוכיחו את טענת כישלון התמורה וכי הנתבעות קיבלו ערך בעד השיקים שנתנו, בדמות החלפת שיקים עם ינית – המכונה "גלגול שיקים". כלומר, הבנק טוען שכנגד השיקים שניתנו על ידי הנתבעות לינית, קיבלו הנתבעות מינית שיקים ולכן הנתבעות קיבלו "ערך" ואין כישלון תמורה. אינני מקבל טענה זו. אין חולק, גם לשיטת הבנק, שלא התקבלה סחורה בגין השיקים. הבנק יכול היה לנסות לבסס את טענתו בדבר מתן ערך בדרך של החלפת שיקים באמצעות הצגת ראיות מחשבון הבנק של הנתבעות. במילים אחרות, הבנק יכול היה לפרוס תשתית עובדתית ממנה ניתן היה ללמוד אם אכן יש בסיס לטענה ל"לגלגול שיקים" כמבסס לכאורה מתן "ערך". הבנק נמנע מלעשות כן ולא הציג את השיקים שהחליפו הצדדים, מועדים, סכומים וכו'. לכן, משאין מחלוקת שהנתבעות לא קיבלו סחורה בגין השיקים, הנתבעות הוכיחו את כישלון התמורה.
שתי הערות לפני סיום
85. האחת, התוצאה מבחינת הנתבעות היא קשה לכאורה (הנתבעות טענו בסיכומים שקבלת התביעות עלולה להביא אותן לחדלות פרעון ואת אבני לפשיטת רגל). יוצא שעל הנתבעות לשלם מעל 4 מיליון ₪ בגין סחורה שלא קיבלו. עם זאת, זוהי התוצאה הנכונה שנגזרת מדיני השטרות וממעמדו של אוחז כשורה. כאמור לעיל, אחד הרציונאלים החשובים שבבסיס "תקנת השוק" השטרית, הוא עידוד השימוש בשטר כאמצעי תשלום – דבר שתורם לריבוי עסקאות ולפיתוח המסחר ומאפשר אף קבלת אשראי על יסוד השטר. מי שמשך שיק סחיר צריך לקחת בחשבון שברגע האמת יאלץ לפרוע אותו – גם אם העסקה בין הצדדים הקרובים לשטר נכשלה. אציין בהקשר זה שלאורך ההליך נעשו מספר ניסיונות להביא את הצדדים להסכמה (והצדדים אף היו בהליך גישור), אך לא נמצאה נכונות כזו.
86. השניה, לא מצאתי בטיעונים אחרים של הצדדים או בשיקולים אחרים כדי לשנות את התוצאה (ראו למשל, רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (נבו 25.3.2010)). כך למשל, הנתבעות מעלות טענות כנגד האופן בו מימשו הנאמנים סחורה שהיתה בחזקת ינית ויועדה במקור לנתבעות. אלא שטענות אלו אינן קשורות לבנק. ככל שיש או היו לנתבעות טענות בעניין זה, היה על הנתבעות להפנות טענותיהן לנאמנים ולבית המשפט שדן בהליך חדלות הפרעון של חברות ינית.
התוצאה
87. התביעות מתקבלות במלואן, למעט ביחס לשיק מספר 70690 על סך 5,000 ₪ המהווה חלק מתיק הוצאה לפועל מספר 521255-06-20. ניתן לשפעל את ההליכים בתיקי ההוצאה לפועל נשוא תובענה זו.
88. הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לבנק שכר טרחת עו"ד בסך של 100,000 ₪ וזאת בהתחשב בהיקף התובענות, במשאבים הרבים שהושקעו ובתוצאה.
89. זכות ערעור כדין.