שוכר מסר שיקים לעורך הדין של בעלת הדירה, אישה מבוגרת וסיעודית, עבור דמי השכירות ללא ציון שם הנפרע. חודש טרם סיום השכירות איתר השוכר דייר חלופי פוטנציאלי שהסכים להיכנס בנעליו, אך משפנה לקבל את הסכמת המשכירה עורך הדין סירב באופן שרירותי ומיהר לבטל את ההסכם. למרות שנמנע מהשוכר השימוש בדירה, עורך הדין מילא שמו על גבי השיק בגין החודש שנותר וניסה להפקיד אותו לחשבונו האישי ללא הרשאה.
בית המשפט דחה את ניסיון עורך הדין לממש את השיק וקבע כי עורך הדין פעל בחוסר תום לב ובהיעדר הרשאה. במקרה שבו נמסרה המחאה על תנאי, המחזיק בה אינו אוחז ההמחאה אלא לאחר שהתמלא התנאי. רק לאחר מילוי התנאי תהיה למחזיק בהמחאה את הזכות לתבוע על פיה בשם עצמו כאוחז בשטר. סירוב להבאת שוכר חלופי ספציפי צריכה להיות סבירה ועניינית. כאן, עורך הדין לא היה צד לחוזה השכירות אלא פעל כבא כוח בעלת הדירה. כך, כל פעולה שיכול היה לעשות וצריך היה לעשות היא פעולה עבור בעלת הדירה ובהתאם לייפוי כוח או הרשאה מפורשת שניתנו לו. עורך הדין סירב להציג את ייפוי הכוח המקנה לו זכות להפקיד את הכספים בחשבונו האישי (להבדיל מחשבון נאמנות) והתעוררו סימני שאלה בנוגע להרשאה שניתנה לו. הואיל ומסירת ההמחאה הייתה על בסיס התנאי שההמחאה תועבר לבעלת הדירה או תישמר עבורה ותנאי זה לא התקיים ומאחר שעורך הדין פעל בחוסר תום לב הוא אינו זכאי לסכום השיק.