בית משפט השלום בתל אביב -יפו
תאד"מ 46741-03-23 הוכהאוזר נ' חרסונסקי
פסק דין
רקע
1. לפניי תביעה בעילה שטרית שעניינה, המחאה מס' 1824882 בסך 3,500 ₪ לתאריך 1.2.23 (להלן – "ההמחאה") שהגיש התובע לביצוע בהוצאה לפועל כנגד הנתבע, בגין דמי שכירות שלטענתו חייב לו הנתבע.
2. ברקע הדברים חוזה שכירות בלתי מוגנת שנחתם ביום 25.7.22 בין הנתבע, מר ערן חרסונסקי, לבין גב' גלינה חפץ (באמצעות ואצל התובע, עו"ד הוכהאוזר) לשכירת חדר בדירה ברחוב אבן גבירול 75 בתל-אביב (להלן – "חוזה השכירות", "המושכר" ו – "הדירה", בהתאמה).
3. הנתבע הגיש בקשת רשות להתגונן, וביום 6.9.23, לאחר דיון בבקשת ההתנגדות וחקירת הנתבע בידי התובע - ניתנה לו הרשות כאמור. על פי החלטתי מאותו יום התיק עבר למסלול של דיון מהיר, ההתנגדות והתצהיר התומך בה ייחשבו ככתב הגנה, התובע נדרש להגיש כתב טענות משלים בצירוף המסמכים הרלוונטיים עליהם נסמכת התביעה השטרית והצדדים נדרשו להשלים ביניהם הליכים מקדמיים.
4. ביום 17.12.23 התקיימה ישיבת קדם משפט באמצעות היוועדות חזותית במסגרתה נעשה ניסיון להביא את הצדדים להבנות, ומשזה לא צלח – ביום 7.2.24 התקיימה ישיבת הוכחות והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
תמצית טענות הצדדים
5. לטענת הנתבע, חוזה השכירות נחתם באמצעות התובע שנחזה להיות שלוחהּ ומיופה כּוחהּ של גב' גלינה חפץ בעלת הדירה. מדובר בדירה המתנהלת כדירת שותפים כאשר הבעלים משכירה חדרים מתוכה ליחידים באמצעות חוזים נפרדים.
6. לטענתו, מטרת השכירות הייתה לשם מגוריו של עובד שעבד בחנות שהופעלה באותו בניין ממש על ידי חברה המצויה בשליטת הנתבע. עובד כאמור אכן התגורר במושכר. בעקבות ההחלטה להפעיל את החנות במתכונת מצומצמת לקראת סגירתה – אותו עובד הועבר מתפקידו ולא היה עוד צורך בשיכונו במושכר. משכך הנתבע הודיע לתובע כי יפעל למציאת שוכר חלופי שייכנס בנעלי השוכר הקודם למשך יתרת תקופת חוזה השכירות.
7. טענה הגנה אחת שהעלה הנתבע בהתנגדות היא, כי בהיעדר כתב הרשאה ברור מאת בעלת הדירה – התובע לא היה רשאי מלכתחילה להפקיד את ההמחאות לחשבונו. ההמחאה מושא דיוננו הוגשה לביצוע אישית על ידי התובע כזוכה, משל היה בעל זכויות בדירה ומשל התקיימו בינו לבין הנתבע יחסים מסחריים כלשהם בעוד שלא כך הדבר ובעלת הזכויות בדירה היא הגב' גלינה חפץ. חוזה השכירות נחתם באמצעות התובע שהוא לכאורה "הזוכה" והוא אמור היה להחזיק בהמחאות עבור המשכירה בנאמנות ולמסרן לידיה בהתקיים התנאים לכך בחוזה, ומשבא החוזה על סיומו לא היה רשאי עוד להעביר את כספי השכירות לבעלת הדירה. לא זו בלבד שהתובע לא נהג כך, אלא ניסה להפקיד את ההמחאה לחשבונו האישי מבלי שקיבל כל הרשאה ומבלי שקיימת בינו לבין הנתבע כל מערכת יחסים חוזית באופן שמנוגד להוראות הדין המחייבות ניהול כספי נאמנות כך שתתאפשר הפרדה בינם לבין נכסיו הפרטיים של התובע כעורך-דין. הנתבע טען כי מהתנהלות התובע ניתן ללמוד על עניין אישי פסול שיש לו בתיק זה.
8. טענת הגנה נוספת שהעלה הנתבע בהתנגדות היא כי ביום 4.1.23 הוא הודיע לתובע כי לאור הוראות ס' 15 ו – 20 לחוזה השכירות, המקנות למשכירה זכות חד צדדית להודיע על ביטול החוזה שלא עקב הפרתו –לנתבע עצמו עומדת זכות מקבילה למתן הודעה מוקדמת בת 60 יום בהתאם להוראותיו הקוגנטיות של חוק השכירות והשאילה, והנתבע מימש את זכותו האמורה.
9. עוד טען הנתבע, כי ביום 31.1.23, לאחר שהציג את המושכר לדייר חלופי פוטנציאלי שהסכים להיכנס בנעלי השוכר, הוא ביקש את "הסכמת המשכירה" להחלפת השוכר, וסוכם עם הדייר החלופי כי בגין החודש הנותר לחוזה השכירות שבגינו מסר הנתבע המחאה למשכירה – ישלם השוכר החלופי את דמי השכירות ישירות לנתבע.
10. טרם הופנה הדייר החלופי אל התובע, יצר התובע קשר עם הנתבע בטרוניה על הכנסת הדייר החלופי. במסרון מיום 31.1.23 הודיע התובע לנתבע כי כניסתו לדירה תהווה הסגת גבול והוסיף כי החזקה חזרה לידיו.
11. לטענת הנתבע, מאחר שהמשכירה הודיעה באמצעות התובע עורך דינה כי החזקה חזרה לידיו – חוזה השכירות בוטל על ידי המשכירה ועסקת היסוד בגינה הוצאה ההמחאה לטובת המשכירה – פקעה. בהתאם, לא ניתנה שום תמורה בגין ההמחאה והנתבע טען לכישלון תמורה מלא ביחס להמחאה.
12. לטענת הנתבע התובע הוא שתפס חזקה במושכר שלא כדין והחוזה הופר בשל התנהגות התובע חרף העובדה שהנתבע שכר את הדירה מהגב' גלינה חפץ.
13. הנתבע הוסיף וטען כי ביום 4.2.23 פנה בכתב לתובע באמצעות בא-כוחו, התריע בפניו על הפרת חוזה השכירות; הלין על תפיסת החזקה הבלתי חוקית במושכר על ידי התובע והתריע בפניו כי אינו רשאי להפקיד את תשלומי השכירות – לא בכלל ולא לחשבונו הפרטי בפרט. התובע התבקש להציג כתב הרשאה מאת המשכירה ולהמציא קבלות בגין ההמחאות שנמסרו לידיו. לטענתו התובע סירב להשיב עניינית לפנייה בווטסאפ על אף שחוזה השכירות ציין זאת כדרך מקובלת להתקשרות בין הצדדים.
14. התובע מצדו ציין בכתב הטענות המשלים מטעמו, כי על פי חוזה השכירות התובע היה צד א' לחוזה השכירות והנתבע צד ב' לו; כי בין הצדדים קיימת מערכת חוזית שהופרה על ידי הנתבע וכי הנתבע הוא זה שהפר החוזה בכך שהחליט שלא לשלם לתובע דמי שכירות ועל כן נפתחו נגדו הליכי הוצל"פ. לטענתו לנתבע לא ניתנה כל זכות חוזית לבטל ההמחאות או שלא לקיים חובותיו מכוח חוזה השכירות, וטענת הנתבע היא טענת הודאה והדחה קלאסית כאשר נטל הראיה וההוכחה עליו.
דיון והכרעה
טענת היעדר ההרשאה והיעדר היריבות
15. כאמור, התובע טען בסעיף 21 לתצהיר התומך בהתנגדות שלו, כי התובע הפקיד את ההמחאה לחשבונו האישי מבלי שקיבל כל הרשאה לכך ומבלי שקיימת בינו לבין הנתבע כל מערכת יחסים חוזית.
16. הנתבע טען בסיכומיו כי להערכתו גב' גלינה חפץ מעולם לא נתנה ייפוי כוח לתובע, לא נתנה לו כתב הרשאה וכי הימנעותו של התובע מהצגת המסמכים שברשותו פועלת לחובתו.
17. יש לבחון האם עמד הנתבע בנטל להוכיח היעדר הרשאה כאמור, המורכבת למעשה מהוכחת שניים: האם ניתנה לתובע הרשאה למילוי ההמחאה בשמו של התובע כמוטב, ובהנחה שכן - האם ניתנה ללא תנאי או שמא על תנאי שיפקידה עבור בעלת הדירה גב' חפץ, וכנאמן עבורה.
18. מן ההמחאות שצירף הנתבע לכתב ההתנגדות עולה כי ההמחאה הראשונה בגין תשלום דמי השכירות בסך 3,500 ₪ שולמה לפקודת התובע, עו"ד עודד הוכהאוזר, ואולם שאר ההמחאות נמסרו ללא שם מוטב.
19. בחקירתו על התצהיר שצירף לבקשת ההתנגדות, כשהוצגו לנתבע ההמחאות מש/2 הודה כי אלו ההמחאות שהעביר בקשר עם חוזה השכירות וטען כי התובע ביקש להשאיר את ההמחאות ריקות ולא לרושמן לפקודת אף אחד והחותמות שעל גבי ההמחאות הן חותמות מאוחרות (עמ' 6 ש' 7-2 לפר' 6.9.23).
20. לצד זאת הנתבע אישר בחקירתו כי למעט ההמחאות ליום 1.2.23 ו – 1.7.23 שבוטלו על ידו, היו המחאות נוספות שכן הופקדו, לרבות כאלו שקדמו ליום 1.2.23 (עמ' 7 לפר' 6.9.23).
21. המֶחָאָה הראשונה בעניין זה התעוררה כאשר פרצה המחלוקת בין הנתבע לתובע והנתבע העביר הטיפול בעניין לעורך דינו.
22. בתוך כך, כשנשאל הנתבע בחקירתו האם לאחר שראה שהתובע פודה את ההמחאה הראשונה, השנייה והשלישית פנה אל התובע ואמר לו כי אינו יכול לפדותן - השיב הנתבע בשלילה בנימוק כי "בהתחלה שהכל היה בסדר, קיבלת צ'קים, ירדו כמו שעון, לא הייתה שום בעיה." וציין כי הפנה את התיק לעו"ד סורסקי בחודש פברואר (עמ' 15 ש' 21-20; עמ' 17 ש' 3-1 לפר' 6.9.23).
23. מן האמור עולה אם כן, כי גם אם לא ניתנה מלכתחילה הסכמה מפורשת מצד הנתבע למלא את שם המוטב שבהמחאות בשמו של עו"ד הוכהאוזר, לכל המאוחר במועד שכבר קדם למועד פירעון ההמחאה מושא דיוננו ידע הנתבע בפועל שההמחאות הופקדו לחשבונו האישי של התובע ולא מחה על כך בזמן אמת באופן שמלמד על הסכמתו למילוי שם המוטב כאמור.
24. אשר על כן, שוכנעתי כי הנתבע ידע כי שם המוטב שמולא בהמחאות שמסר לתובע מכוח חוזה השכירות לאחר מסירתן היה שם התובע, ולא שוכנעתי כי ההמחאה מושא דיוננו מולאה על שם התובע שלא כדין או שלא על פי הרשאת התובע.
25. מששוכנעתי כי שמו של התובע כמוטב על גבי ההמחאה מושא דיוננו מולא כדין בהרשאה, וככל שהנתבע מוסר ההמחאה מוחזק כמי שהסכים למוסרה לפקודת התובע שאינו צד לחוזה – הרי לתובע, האוחז בהמחאה, עילת תביעה שטרית עצמאית כלפי הנתבע.
26. ואולם, גם אם לתובע עילת תביעה שטרית עצמאית כנגד הנתבע, אין משמעות הדבר כי בכל מקרה ובכל מצב דינה של התביעה להתקבל.
27. על פי ס' 20 לפקודת השטרות:
"
(ב) בין צדדים סמוכים לבין עצמם, ולגבי כל צד מרוחק שאיננו אוחז כַּשׁוּרה:
(1) המסירה היא בת-פעל אם נעשתה בידי הצד המושך, או המקבל עליו או המֵסֵב, או בהרשאתם, הכל לפי הענין;
(2) מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקנין בשטר...
(ג) שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר."
(ההדגשה שלי – מר"א).
28. במילים אחרות, גם על פי פקודת השטרות, עדיין יכול הנתבע כמושך ההמחאה להוכיח כי התובע האוחז בהמחאה אינו זכאי להיפרע ממנו, אלא שהעול להוכיח כן מוטל על הנתבע הטוען זאת.
29. ואמנם, שוכנעתי כי עלה בידי הנתבע לעמוד בעול להוכיח שמסירת ההמחאות על ידו לתובע (ובכללן ההמחאה מושא הליך זה) במסגרת חוזה השכירות נעשתה על תנאי שתימסרנה לתובע עבור המשכירה שהיא הגב' גלינה חפץ, ולא עבור התובע אישית.
30. אקדים ואפתח בכך שאין באפשרותי לקבל את טענת התובע להרחבת חזית בעניין זה. טענת הנתבע להפקדת דמי השכירות לחשבונו האישי של התובע בהיעדר הרשאה או ייפוי כוח מבעלת הדירה היא טענה שהועלתה בבקשת ההתנגדות ובתצהיר התומך בה ולמעשה עוד הרבה קודם לכן.
31. בתוך כך, כבר ביום 4.2.23 פנה ב"כ הנתבע לתובע, ומחה על התנהלות התובע, לרבות על כך שהתובע מפקיד את דמי השכירות לחשבונו האישי ולא לחשבון נאמנות ספציפי המאפשר הבחנה בינם לבין כספים אחרים כנדרש על פי דין (נספח 4 לכתב ההתנגדות, ס' 3 למכתב). כבר במכתב זה פנה ב"כ הנתבע אל התובע בדרישה כי ימציא כתב הרשאה מפורט או ייפוי כוח מאת המשכירה גב' חפץ כמו גם אישור ניהול חשבון עבורה כנדרש על פי דין.
32. ממסמך שהציג התובע בהודעתו מיום 19.4.23 ובו התכתבות ווטסאפ בינו לבין ב"כ הנתבע עלה, כי ב"כ הנתבע התריע בפניו שלא להפקיד את ההמחאות לחשבונו הפרטי והתעקש על קבלת ייפוי כוח או הרשאה מבעלת הדירה לקבל את הכספים לחשבונו.
33. בסעיף 21 לתצהיר התומך בבקשת ההתנגדות טען הנתבע, כי לימים נודע לו שהתובע לא רק שלא נמנע מהעברת ההמחאה לידי גב' גלינה חפץ המשכירה, אלא הפקיד את כספי התמורה עבור דמי השכירות ואת ההמחאה מושא התנגדות זו לחשבונו האישי מבלי שקיבל כל הרשאה לכך ומבלי שקיימת בינו לבין הנתבע כל מערכת יחסים חוזית. בסעיף 25 לתצהירו טען כי בהיעדר כתב הרשאה מפורט וברור מאת בעלת המושכר התובע לא היה רשאי מלכתחילה להפקיד את ההמחאות לחשבונו.
34. אשר על כן אין מדובר בטענה המהווה הרחבת חזית.
35. לגופם של דברים, במקרה שבו נמסרה המחאה על תנאי, המחזיק בה אינו אוחז ההמחאה אלא לאחר שהתמלא התנאי. רק לאחר מילוי התנאי תהיה לו הזכות לתבוע על פי ההמחאה בשם עצמו כאוחז מכוח ס' 37(1) לפקודת השטרות. הקביעה כי המחאה הוצאה כהמחאה על תנאי או למטרה מיוחדת היא עניין של הוכחה ונטל הראיה כי ההמחאה הוצאה על תנאי והתנאי לא התקיים – מוטל על צד החתום על ההמחאה (ר' למשל ריקרדו בן-אוליאל ולירן חיים דיני בנקאות פרק שני 71 (מהד' שנייה, 2021), להלן – "דיני בנקאות").
36. טענת הנתבע כי ההמחאה הופקדה בחשבונו האישי של התובע ללא הרשאה לעשות כן מוצאת חיזוק באופן בו נוסח חוזה השכירות בכלל, ואף מגרסתו של התובע בכתב הטענות המשלים מטעמו בפרט.
37. בחוזה השכירות הוגדר המשכיר כ"הגב' גלינה חפץ" וזאת "באמצעות ואצל עו"ד עודד הוכהאוזר". קרי התובע בשום אופן לא הוגדר בחוזה השכירות כצד לחוזה השכירות אלא הוגדר שם כאדם באמצעותו ואצלו חתם השוכר על חוזה השכירות אל מול בעלת הזכויות המושכר. הצד לחוזה השכירות מול הנתבע היא בעלת הזכויות בדירה, הגב' גלינה חפץ.
38. אמנם, התובע הגדיר עצמו כצד להסכם השכירות (ר' למשל תשובתו לבקשה לגילוי מסמכים וסעיף 2 לתצהירו מיום 28.1.24). ואולם, לשון חוזה השכירות אינה עולה בקנה אחד עם הגרסה שהציג התובע כאמור, ולפיה כביכול לפי חוזה השכירות התובע עצמו הוא צד א' לחוזה ואילו הנתבע צד ב'. לא ברור כיצד ועל סמך מה ראה עצמו התובע צד לחוזה השכירות מקום שלא כך הוגדר הדבר בחוזה עצמו.
39. משלא שוכנעתי כי התובע היה צד לחוזה השכירות, ברי כי כל פעולה שיכול היה לעשות וצריך היה לעשות (וממילא גם כל פעולה שיכול וצריך היה הנתבע להבין שהתובע עושה) – היא פעולה עבור המשכירה, בעלת הדירה גב' גלינה חפץ, ומן הסתם בהתאם לייפוי כוח או הרשאה מפורשת שניתנו לו מאותה משכירה.
40. שוכנעתי אם כן, שמסירת ההמחאה הייתה על תנאי שתועבר למשכירה או תישמר עבורה ולא הוכח שתנאי זה התקיים בענייננו.
41. ייפוי כוח או הרשאה לתובע מאת בעלת הדירה גב' גלינה חפץ לא הוצגו לנתבע או לבית המשפט עד לרגע כתיבת פסק דין זה.
42. בנוסף לאמור, התעוררו גם ספקות וסימני שאלה רבים בנוגע להרשאה שקיבל התובע, ככל שקיבל, מהגב' גלינה חפץ.
43. כשנשאל הנתבע בחקירתו הנגדית במסגרת בקשת הרשות להתגונן האם דיבר עם בתה של בעלת הדירה השיב:
"לא, הוא שאל אותי אם דיברתי עם מישהו מטעם הדירה, אמרתי שלא, בטח שבטח לא מאותה הנקודה שהכרתי את עודד, אם רוצים לדייק את הדברים אז חצי שנה לפני שהכרנו את עודד, בכל זאת יש לי חנות בבניין, יכול להיות שדיברתי עם הבת של בעלת הדירה טרום ההכרה שלי עם עודד ויצא ככה שראיתי דירה ועודד מייצג את הגברת אבל, אם רוצים לדייק, אני לעולם לא דיברתי לא עם הבת של גלינה ולא עם גלינה מנקודת הזמן שהכרתי את עודד... שכל הסיפור של הצגת הדירה הסתדר (צ"ל הסתבר – מר"א) לי לאחר הרבה זמן שהוא סיפור כוזב, כשאני פניתי לדירה אמרו לי יש מישהי שהיא קרובת משפחה של בעלת הדירה, ילדה אמריקאית חמודה שהגיעה להראות לי את הדירה... מה יצא? שאותה גברת ילדה חמודה אמריקאית שהראתה לי את הדירה עם החבר שלה, הם לא קשורים לבעלת הדירה ומסתבר לי שאותו, שהם בכלל שלוחים שלו, הוא אומר לי לא, אני מעודד, עודד שלח אותי, הוא היה מביא לו שוכרים, הוא היה מביא לו, עודד הפך את הדירה לאכסניה והוא אומר לי לא, אני בכלל מעודד, אמרתי לו רגע, חשבתי שאתה חבר של קלואי, שאתם קשורים לבעלת הדירה, הוא אומר לי לא, מה פתאום, ואז אמרתי למה, יש פה איזשהו משהו מעניין אבל בוא," (עמ' 9-8 לפר' 6.9.23, ההדגשה שלי – מר"א).
44. זה המקום להוסיף ולציין כי ביום 26.1.24 הגיש הנתבע בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים על ידי התובע ובכלל זה לגילויו של ייפוי כוח או כל מסמך הרשאה אחר ביחס לזכויות הנטענות במושכר. התובע התנגד לבקשה בין היתר מטעמים של שינוי או הרחבת חזית (ר' למשל תשובתו מיום 28.1.24). גם לאחר שבית המשפט חייב את התובע להגיש תצהיר גילוי מסמכים ולצרף המסמכים המבוקשים (החלטה מיום 30.1.24) הגיש התובע ביום 31.1.24 תצהיר גילוי מסמכים משלים אליו לא צירף ייפוי כוח או כל מסמך הרשאה אחר לעניין זכויותיו במושכר, תוך שהתנגד להצגת מסמכים אלו בטענה כי קיים לגביהם חסיון עו"ד לקוח וכי במידת הצורך המסמך יוצג לעיני בית המשפט בשל החיסיון האמור. התובע התנגד להצגת המסמכים גם בטענה כי המערכת החוזית המחייבת בינו לבין הנתבע היא חוזה השכירות בלבד ויש לדחות את ניסיון הנתבע לשנות את חזית המחלוקת. על דבריו חזר גם בתגובתו מיום 1.2.24, שם שב וציין כי במידת הצורך יוצגו לעיני בית המשפט מסמך מבעלת הנכס שייפתה את כוחו לבצע פעולות לרבות פיננסיות ואחרות. על פי החלטה מאותו יום חויב התובע להתייצב עם המסמכים במעמד הדיון ונקבע כי ככל שיתעורר הצורך בכך במהלך הדיון – הבקשה להצגתם תיבחן לגופה.
45. בישיבת ההוכחות מיום 7.2.24 נשאל התובע בחקירתו הנגדית מה זכויותיו במקרקעין והתנגד לשאלה מן הטעם של הרחבת חזית. ההתנגדות נדחתה ולמרות זאת התובע השיב תשובה מתחמקת שאינה מתייחסת לגופה של שאלה, ולפיה: "כפי שערן השיב ביום ה-6.9.23, צ'קים נפדו בחשבוני, הטענות שנטענו במסגרת התצהיר שלו נזנחו, ערן אישר שהוא מסר לי את הצ'קים לפרעון אצלי והם נפרעו אצלי, השבתי לך." (עמ' 32; עמ' 33 ש' 8-6 לפר' 7.2.24).
46. כאשר ב"כ הנתבע התעקש, השיב התובע "אני צד בהסכם", התנגד להרחבת החזית וטען: "בהסכם ביני לבין ערן מצוין שאני בעצם צד א' להסכם, ערן אישר זאת, בידי גם ייפוי כוח ממרשתי שמייפה את כוחי ומסמיך אותי לבצע פעולות פיננסיות לרבות קבלת כספים בגין השכרת הנכס לידיי, כמצוין בפרוטוקול הדיון מה-06/09, כאשר ערן השיב שצ'קים נפדו והוא ציין גם שהוא לא ראה לנכון לבטל או כל טענה כנגדי, כי לא היו בעיות והאם אתה רוצה אני יכול להפנות אותך גם לעדות שלו." (עמ' 34-33לפר' 7.2.24).
47. ואולם, וכפי שציינתי לעיל, לא ניתן לגזור מהעובדה שהצ'קים נרשמו לפקודת התובע על פי הסכמת הנתבע, את המסקנה שניתנה הרשאה להעבירם לחשבונו הפרטי ולא בנאמנות עבור בעלת הדירה המשכירה, גב' גלינה חפץ.
48. התובע הודה כי הכספים מכוח חוזה השכירות לא הופקדו בחשבון נאמנות "מאחר ואינני חייב בחשבון נאמנות, הכספים האלה אמורים להגיע אלי כפי שהם הגיעו לפני כן והנתבע אישר זאת, שחודשים מיד לאחר החתימה הצ'קים נפדו בחשבוני, גם לאחר מכן" (עמ' 35 ש' 8-6 לפר' 7.2.24). התובע הוסיף וטען בעדותו כי כל טענות הנתבע בתצהירו נזנחו בעדותו מיום 6.9.23, והוסיף לנסות ולהתחמק ממתן מענה ישיר לשאלת טיב זכויותיו ביחס למושכר, בציינו כי: "...המסגרת של התיק זו עילה שטרית כמצוין בהסכם השכירות ביני לבין הנתבע, באשר לייפוי הכוח ולכתב ההסמכה חל חיסיון, חיסיון מורחב, ואם בית המשפט ירצה לראות אני אוכל להציג לעיניו בלבד את המסמך מאחר ויש שם גם הוראות נוספות, אנחנו נמצאים במסגרת שטרית, כל הטענות וניסיון להרחיב חזית לא נטענו ע"י הנתבע במסגרת עדותו." (עמ' 34 ש' 32-28 לפר' 7.2.24).
49. גם כאשר נשאל התובע מתי ניתן לו ייפוי הכוח על ידי גב' גלינה חפץ, התובע התנגד לשאלה באופן שאינו ברור.
50. התהיות שהתעוררו למשמע ניסיונות ההתחמקות של התובע ממענה על שאלות שהופנו אליו ביחס לטיב זכויותיו ביחס למושכר ולגביית דמי השכירות מכוח חוזה השכירות התחדדו בהמשך עדותו, עת הודה כי קיבל שכירות לחשבון הבנק הפרטי שלו בגין הנכס לתקופה של שנה בלבד מכוח אותו ייפוי כוח נטען (עמ' 39 ש' 23-15 לפר' 7.2.24), ובשים לב לכך שהתובע עומת בעדותו עם הטענה כי המשכירה גב' גלינה חפץ היא אישה מבוגרת וסיעודית שלא הייתה שנים בארץ (עמ' 35 ש' 28-16 לפר 7.2.24) – באופן שלא זכה לכל הכחשה או התייחסות עניינית מצדו.
51. עינינו הרואות אם כן, כי התובע סירב להשיב על כל שאלה הקשורה לחתימה על ייפוי הכוח, בין אם מטעמי הרחבת חזית ובין אם מטעמי חסיון (ר' למשל עמ' 39 ש' 33-27 לפר 7.2.24).
52. אכן, ב"כ הנתבע לא ביקש מהתובע להציג את ייפוי הכוח במהלך הדיון. ואולם בשים לב לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית ולתהיות שהתעוררו מעדותו, מתבקש מאליו היה מצדו של התובע להציג את ייפוי הכוח או ההרשאה הנטענים מיוזמתו במהלך הדיון. הגם שלטענת התובע הוא התייצב לדיון עם ייפוי הכוח – הוא נמנע מהצגתו מיוזמתו. אני סבורה כי מחדל זה צריך לעמוד לתובע לרועץ, שכן בנסיבות שלפניי, משלא היה התובע צד לחוזה השכירות על פי לשונו הברורה; בהינתן גרסת התובע כי היה צד לחוזה השכירות – גרסה שאינה עולה בקנה אחד עם לשון החוזה; ומשהתעוררו סימני שאלה של ממש בנוגע להרשאה שניתנה מאת בעלת הדירה המשכירה לתובע להפקיד את כספי השכירות בחשבונות האישי להבדיל מחשבון נאמנות עבורה – אני סבורה כי הנתבע עמד בעול להוכיח שהתובע אינו זכאי להיפרע ממנו באופן אישי בגין ההמחאה מושא דיוננו והתקיים פגם במסירה. די בכך כדי להוביל לקבלת ההתנגדות ולדחיית התביעה.
53. למעלה מן הנדרש ואך למען שלמות התמונה אוסיף, כי גם אלמלא עלה בידי הנתבע להוכיח פגם במסירה לפי ס' 20 לפקודת השטרות בענייננו, דין התנגדותו להתקבל גם מן הטעם של כישלון תמורה והפרת עקרון תום הלב ואבהיר.
טענת ביטול עסקת היסוד וכישלון התמורה
54. גם בהנחה שלא עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו להיעדר הרשאה להפקדת הכספים לחשבון הבנק האישי של התובע להבדיל מחשבון נאמנות עבור המשכירה גב' גלינה חפץ, וגם אם אניח כי התובע הוא עצמו צד לחוזה השכירות או בעצמו צד לעסקת היסוד בין הצדדים כגרסתו (הגם שגרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון חוזה השכירות), שוכנעתי כי יש ממש בטענות ההגנה הנוספות שהעלה הנתבע לעניין זה.
55. טענת הגנה אחת שהעלה הנתבע היא כי מימש את זכותו החוקית לבטל כדין את ההסכם תוך מתן התראה בת 60 יום כך שלא ניתן לחייבו בתשלום דמי שכירות מעבר לחודש 3/23 לכל היותר.
56. טענת הגנה נוספת שהעלה התייחסה לכך שהתובע נטל ממנו את החזקה במושכר החל מיום 31.1.23 כך שלמעשה לא קיבל כל תמורה בעד ההמחאות ששילם החל מחודש 2/23.
57. אתייחס לטענות אלו כסדרן.
58. זה המקום לפתוח סוגריים ולהזכיר כי הגם שמצויים אנו במסגרת דיונית של תביעה בעילה שטרית, "שטר הוא פירעון מותנה של עסקת היסוד" (ר' שלום לרנר דיני שטרות 76 (2007)). שטר הוא כ"חוזה" בין צדדים קרובים לו (ר' ר' למשל דנ"א 258/98 צמח נ' של שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193 (1998), להלן – "ענין שלשבסקי"), כאשר על הזכות השטרית "חלות אפוא שתי מערכות של דינים: דיני הסחרות הקבועים בפקודת השטרות [נוסח חדש] ("דיני שטרות במובן המצומצם") ודיני החוזים הקבועים בקודיפיקציה האזרחית ("דיני שטרות במובן הרחב")" (ר' רע"א 2443-98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג (4) 804 (1999), להלן – "עניין ליברמן").
59. בענייננו, עסקת היסוד היא חוזה השכירות בין הצדדים (בהנחה שכטענת התובע הוא עצמו צד לחוזה השכירות), והיא כללה מספר הוראות הנוגעות להפרת החוזה או לסיום השכירות.
60. על פי ס' 6 לחוזה השכירות (נספח 1 לבקשת ההתנגדות) השוכר אינו רשאי להעביר זכויותיו על פי חוזה זה לאחר אלא אם קיבל את הסכמת המשכיר מראש ובכתב.
61. על פי ס' 14 לחוזה השכירות, תקופת השכירות הוגדרה מיום 1.8.22 ועד 31.7.23, ועל פי ס' 15 לחוזה השכירות המשכיר רשאי לקצר את תקופת השכירות במידה שהשוכר הפר את החוזה בהפרה יסודית ולא תיקן את ההפרה תוך 3 ימים מיום ההודעה, וזאת ללא צורך לשפות את השוכר על יתרת תקופת השכירות. במידה שהשוכר הפר את החוזה הפרה יסודית יותר מפעם אחת – המשכיר לא יחויב במתן התראה מוקדמת ויוכל להודיע לשוכר מידית כי ההסכם מבוטל ויהיה על השוכר לפנות המושכר מבלי שיהיה צורך לשפותו בדמי השכירות על יתרת תקופת השכירות. עוד צוין שם, כי המשכיר יהיה רשאי לקצר את תקופת השכירות מכל סיבה, לרבות במידה שיהא מעוניין למכור את המושכר או לגור שם בעצמו או לתת למי מטעמו לגור במושכר ובתנאי שהודיע על כך לשוכר בכתב 90 ימים מראש.
62. ס' 20 לחוזה השכירות קובע כי המשכיר רשאי להודיע לשוכרים על סיום הסכם השכירות מכל סיבה שהיא ובפרט אם לא ישמור הדייר על פרטיות האחר בדירה, ואז על השוכר שהפר את ההסכם יהיה לפנות את המושכר תוך 7 ימים מיום קבלת ההודעה.
63. ס' 21 לחוזה השכירות קובע כי מקום שפינה השוכר את המושכר לפני תום תקופה השכירות מסיבות התלויות בו – לא יהא בכך כדי לפוטרו מחובתו לשלם את דמי השכירות וכל ההוצאות בגין המושכר עד תום תקופה השכירות, אלא אם השכיר שוכר חליף את הנכס. עוד נקבע בסעיף זה, כי חובת השוכר על פיו לתשלום דמי השכירות וכל ההוצאות עד תום תקופת השכירות תפקע ברגע שיכנס למושכר שוכר חליף ובתנאי שכירות שאינם גרועים מבחינת המשכיר על פי הסכם זה והמשכיר מבחינתו לא יהיה חייב לקבל שוכר חליף שלא יהיה מקובל עליו.
64. ס' 22 לחוזה השכירות קובע כי ככל שמי מהשוכרים יבקש לסיים את חוזה השכירות טרם הזמן יהיה עליו למצוא דייר חלופי אשר יקבל את כל תנאי הסכם זה לרבות ביצוע תשלום דמי הניהול בגובה של חודש שכירות ובלבד שדייר חלופי זה יהיה מקובל על המשכיר.
65. בתמצית ניתן לומר אם כן, כי על פי הוראות חוזה השכירות, על השוכר מוטלת החובה לשלם את דמי השכירות, ורצונו להביא שוכר אחר תחתיו מותנית בהסכמת המשכיר. למשכיר ניתנה הזכות להפסיק את חוזה השכירות בשל הפרתו על ידי השוכר אם נתן תחילה לשוכר התראה בת 3 ימים על הפרה, ואם מדובר בהפרה חוזרת ללא התראה ואז השוכר יידרש לפנות המושכר תוך 7 ימים ולהוסיף ולשלם את התמורה החוזית. בנוסף, למשכיר ניתנה הזכות לסיים החוזה מכל סיבה שהיא בהתראה בת 90 ימים.
66. הנתבע הפנה בענייננו לסעיפים 25יג. ו – 25יד. לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן – "חוק השכירות והשאילה"), בכל הנוגע לזכותו החד צדדית של משכיר לסיים החוזה מכל סיבה שהיא וטען כי לשוכר קמה זכות מקבילה המחייבת התראה בת 60 יום. אינני משוכנעת כי די בקיומה של הוראה מסוג זה בחוזה השכירות לטובת המשכיר כדי ללמד על זכות פוזיטיבית מקבילה לשוכר (להבדיל מהאפשרות להכריז על בטלות הזכות החד צדדית שהוקנתה למשכיר בהקשר זה). בכל מקרה, אין צורך להכריע בסוגיה זו בענייננו, הואיל ושוכנעתי כי בנסיבות דנן עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו שלא קיבל תמורה בעד דמי השכירות ששילם עבור חודש 2/23 – הוא החודש מושא ההמחאה שבמחלוקת לפניי.
67. בהנחה שהתובע הוא אוחז כדין בהמחאה, הרי לפי סעיף 29(א) לפקודת השטרות: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך", והנתבע על פי ההמחאה יוכל להכחיש שקיבל תמורה בעד השטר, אך עליו להוכיח את היעדר התמורה או כישלון התמורה לגבי מסמך הנושא את חתימתו.
68. במסגרת זו, ככל שעסקינן בחוזה שכירות שהתובע צד לו (כטענתו) ואשר מכוחו הוצאה ההמחאה מושא דיוננו, רשאי הנתבע המתנגד לביצוע השטר לטעון מגוון של טענות הגנה אפשריות כלפי התובע כצד קרוב לעסקת היסוד, החל מטענות הגנה שטריות וכלה בטענות חוזיות או בכל טענה אחרת שהנתבע רשאי היה להעלותן לו הייתה התביעה מוגשת נגדו על פי עסקת היסוד ולא כתביעה שטרית (ר' למשל עניין שלשבסקי לעיל; רע"א 1417/07 נרקיס נ' מאי י.ד.שירותים בע"מ [פורסם בנבו] (08.07.2007) וכיו"ב).
69. מן החומר שצירף הנתבע לבקשת ההתנגדות ולתצהירו עולה, כי ביום 31.1.23 שלח אליו התובע מסרון בו האשימו בהפרת ההסכם בעקביות וציין כי בנסיבות בהן לא השתמש בדירה – כניסתו לדירה אסורה ותהווה השגת גבול אסורה (נספח 3 לכתב ההתנגדות).
70. ביום 4.2.23 פנה ב"כ הנתבע לתובע, שם מחה על התנהלות התובע לרבות על כך שהתובע מפקיד את דמי השכירות לחשבונו האישי ולא לחשבון נאמנות ספציפי המאפשר הבחנה בינם לבין כספים אחרים כנדרש על פי דין (נספח 4 לכתב ההתנגדות, ס' 3 למכתב). עוד נטען כלפי התובע, כי במועד חתימת חוזה השכירות היה ידוע לו שהשכירות נועדה לשיכונו של פועל מטעם הנתבע שהפעיל חנות בסמוך וכי בעת עזיבת העובד יהיה הנתבע רשאי לשכן שם עובד חלופי ותוך ידיעה כי הנתבע לא התגורר ולא התכוון להתגורר במושכר. ב"כ הנתבע העמיד את התובע גם על הוראות חוק השכירות והשאילה המקנות לשוכר זכות הדדיות בביטול חוזה השכירות מקום שבו זכות זו מוקנית למשכיר.
71. ב"כ הנתבע ציין כי בעוד שהנתבע פעל בתום לב, נתן הראה על הפסקת חוזה השכירות ואף סייע במציאת שוכר חלופי – התובע הילך אימים על הנתבע ועל הדייר החלופי, טען כי הנתבע מסיג גבול ואף איים להגיע לדירה. ב"כ הנתבע הודיע לתובע על ביטול מידי של חוזה השכירות והיעדר חבות של הנתבע לשלם דמי שכירות בגין החודש הנותר בהתאם להודעתו הקודמת, וזאת מחמת הודעת התובע כי החזקה בנכס חזרה לידיו.
72. הנתבע עצמו חזר על דברים דומים בחקירתו במסגרת בקשת הרשות להתגונן וציין כי:
"סיבה ראשונה שעודד אמר לי אם אתה רוצה לצאת, תביא שוכרים במקומך, אין בעיה. סיבה שנייה שעשינו הליך משותף, אני ועודד הבאנו 4 שוכרים והוא סיקל (צ"ל סיכל – מר"א) כל אחד ואחד מהם במטרה פשוט לסקל (צ"ל לסכל – מר"א) הכנסה של בן אדם אחר, אולי היה לו נוח שאני ערב על הצ'ק ושאני תופס לו חדר, הרי לראייה מכך הוא גם פינה את השוכרים האחרים ברגע שהם אמרו לו שהם לא יכולים לגבש לו קבוצה של (לא ברור), הוא רואה את הנכס כנכס מניב ואם הוא לא מקבל כל חודש 3 וחצי כפול 3, כל שוכר שניסיתי להביא הוא אמר הוא צריך לעבור אצלי, לעשות אצלי חוזה, לשלם לי 3,500 שקל חוזה, איזה בחור תל אביב פשוט שרוצה לשכור חדר ב-3,500 שקל יבוא וישלם לעודד 3,500 שקל כשכבר אני שילמתי לו 3,500 שקל?... זה 1. 2, הודענו לעודד 60 יום לפני שאנחנו עוזבים, בשיחה טלפונית עודד אמר תשמע, תביא מישהו, אני הודעתי לו כדת וכדין, לא עשיתי שום דבר ככה מהעץ יום אחד אמרתי לו שמע, אני הולך, עודד ידע מזה...דבר שני, עודד הודיע לי, לא רוצה, אני לא אערב פה את מסכת העינויים שעודד מעביר אותי במירכאות, כן? שאני פשוט מרחם על בן אדם שאין לו את היכולת להתמודד משפטית עם עודד, אני מרחם אם נופלת לו לידיים איזו ילדה או איזה בחור שאין לו את האמצעים שלי, פשוט מרחם. עכשיו... אני מתמקד בתצהיר, עודד אומר לי לך אין שום זכות, אתה לא יכול להיכנס לדירה, מעולם לא גרת בה, הרי אתה יודע שמעולם לא גרתי בה, שמתי שם בן אדם ואתה יודע וזה התאים לך ברגע שראית אותי, ראית קופה מרשרשת והחתמת אותי על צ'קים, זה התאים לך שאני אשים בן אדם, ברגע שהחלטת שאני לא יכול להיכנס יותר לדירה הודעת לי בסמס, אתה לא יכול להיכנס לדירה, אתה משיג גבול, בצורה כאילו, בצורה מה שנקרא אכזרית ואני גם אמשיך להוריד לך את הצ'קים עד תום תקופת השכירות. עכשיו אני אומר שמע, אם מגיע לך משהו? קח אותו, קח, אני יודע לספוג, הכל בסדר, אבל אתה לא יכול גם לאיים עליי בלילה שאתה מגיע לדירה ומה פתאום אתה מביא זה וזה, גם לכתוב יום למחרת אתה משיג גבול בדירה שאני שכור ואני חתום על חוזה..וגם לקחת לי את הצ'קים..,אני אומר לך שוב, לא קראתי, את החתמת אותי על חוזה שאמרת לי עזוב אותי, תתעלם מהחוזה הזה, אני איתך מה שצריך, זה אתה אמרת לי במילים שלך, אתה אמרת לי תביא שוכר במקומך, אין בעיה, הכל בסדר, יום אחד התפוצצת, התחלת לצעוק, אמרת לי לא, לא," (עמ' 10 ש' 32-25; עמ' 11 ש' ; 27-1 עמ' 14 ש' 10-7 לפר' 6.9.23)."
73. אמנם לא כל הפירוט הנ"ל צוין בתצהירו של הנתבע שצורף לבקשת ההתנגדות עצמה, ואולם עיקר הדברים צוינו שם, לרבות העובדה שהיה ידוע לתובע מראשיתם של דברים כי מטרת השכירות לא הייתה למגוריו של הנתבע כי אם למגוריו של עובד מטעמו (ר' ס' 6-5 לתצהירו של הנתבע), כי הודיע לתובע על החלפת שוכר וביקש הסכמתו וכי עוד טרם נפגש התובע עם השוכר החלופי, התובע בא אל הנתבע בטרוניות על הכנסת דייר מחליף לדירה והטיח בנתבע כי כניסתו לדירה מהווה הסגת גבול פלילית וכי החזקה חוזרת לידי התובע (ס' 11-15 לתצהיר הנתבע).
74. הגם שהתובע לא אישר בעדותו את התכתובות שלטענת הנתבע שלח אליו התובע כאמור (למשל זו מיום 31.1.23), התובע לא מסר בכתב הטענות המשלים או בכלל – כל גרסה שונה מגרסתו של הנתבע בכל הנוגע לידיעה ולהסכמה שמטרת השכירות תהיה מגורי העובד ולא מגוריו של הנתבע עצמו; וגם לא מסר כל גרסה חלופית לגרסת הנתבע כי ביקש להביא שוכר חלופי לאישור התובע והלה מיד התלונן על הפרת ההסכם בידי הנתבע.
75. משכך, אני מקבלת את גרסת הנתבע לעניין זה וקובעת כי לתובע היה ידוע מראשיתם של דברים כי המושכר אינו משמש למגורי הנתבע עצמו כי אם למגורי עובדו, וכי כלל לא ניסה לאשר את השוכר החלופי אלא מיד בא בטרוניה כלפי הנתבע על הפרת ההסכם, ביום 31.1.23 הודיע לנתבע על החזרת החזקה בדירה לידיו והחזקה אמנם נלקחה על ידי התובע כשהנתבע או מי מטעמו לא הגיעו מאז לדירה ולא עשו בה כל שימוש.
76. התובע לא טען וממילא לא הוכיח כי הנתבע הפר את חוזה השכירות הפרה כלשהי באופן שהצדיק הודעת התובע על נטילת החזקה ביום 31.1.23 (בהנחה שהיה ידוע לתובע כבר מבראשית כי בדירה יתגורר עובד של הנתבע), וגם לא הוכיח כי נסיונותיו של הנתבע להביא שוכר חלופי ולאשרו מול התובע היוו הפרה כלשהי של חוזה השכירות. גם לו היה מוכח שבוצעה הפרה שכזו – לא טען וממילא לא הוכיח התובע כי התריע בפני הנתבע ואפשר לו לתקן ההפרה תוך 3 ימים בהתאם לחובתו על פי החוזה, וממילא לא הוכיח זכאותו לבטל ההסכם מול הנתבע.
77. הנתבע הצהיר כי החל מהודעת התובע מיום 31.1.23 למעשה ניטלה ממנו החזקה בדירה וגישתו אליה נמנעה (בחקירתו ציין הנתבע כי מרגע שהתובע אמר לו לא להגיע לדירה – לא הגיע לשם יותר (עמ' 17 ש' 26-21 לפר' 6.9.23). התובע לעומת זאת לא הציג כל גרסה לעניין מועד מסירת החזקה בדירה על ידי הנתבע וגם לא גילה כל מסמך המלמד על מועד אחר בו מסר הנתבע את החזקה בדירה לידי התובע (עמ' 38-37 לפר' 7.2.24). בחקירתו הנגדית טען התובע: "ציינתי שם במסגרת גילוי המסמכים שיש התכתבויות ויש את המסמכים הקשורים לנכס, ערן חתם על קבלת מסירת חזקה וקיבל את המפתחות, ערן לא מסר בצורה רשמית ולא השיב עד היום, המפתח נמצא ברשותו." (עמ' 38 ש' 21-19 לפר' 7.2.24). ואולם כאמור לא תמך תשובתו בכל אסמכתה, רק טען לראשונה בעדותו כי הנתבע "לא מסר חזקה" וגם התחמק ממענה ישיר לשאלה האם שלח את המכתב מיום 31.1.23 (עמ' 39-38 לפר' 7.2.24).
78. על פי סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן – "חוק החוזים") בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה.
79. זה המקום להוסיף ולחדד, כי בעניין ליברמן לעיל נקבע כי עקרון תום-הלב הקבוע בסעיף 39 לחוק החוזים, חל גם בדיני השטרות. מדובר בעיקרון כללי, החל על כל זכות, על כל חיוב ועל כל פעולה משפטית. אין כל מניעה להחלתו גם על זכות שטרית. בהפעלת זכות זו יש לקיים את אמות-המידה של מוסר חברתי ושל צדק הראויים לחול ביחסים הבין-אישיים בישראל. בקביעת רמתה של אמת-המידה יש להתחשב, בין השאר, באופי היחסים שבין הצדדים, ובעובדה שיחסים אלה הוסדרו ביניהם, בין השאר, באמצעות שטר.
80. הצורך בקבלת הסכמתו של התובע להבאת שוכר חלופי הוא תניה חוזית עליה הסכימו שני הצדדים, ואולם סירובו של התובע להבאת שוכר חלופי ספציפי צריכה להיות סבירה ועניינית. התובע לא טען וממילא לא הוכיח מדוע ומאילו טעמים סירב להסכים להכנסת שוכר חלופי מטעם הנתבע, באופן שאינו מאפשר לי לקבוע שהסירוב היה ענייני. סירוב שרירותי ובלתי מנומק אינו משקף התנהלות סבירה או קיום בתום לב של חוזה. לא שוכנעתי אם כך שהודעת התובע על הפרת החוזה על ידי הנתבע נעשתה כדין.
81. בנוסף, דומני כי אופן התנהלותו של התובע אל מול הנתבע (שלא נסתר עובדתית) והמשך הפקדת ההמחאות למרות סירובו להבאת שוכר חלופי ספציפי מטעם לא ברור שלא הוכח כטעם ענייני, מהווה גם עשיית שימוש בזכות שטרית שלא בתום לב, באופן שמצדיק דחיית התביעה גם מטעם זה.
82. משכך, בהיעדר הוכחה על הפרה כלשהי של החוזה מצד הנתבע המצדיקה הודעת ביטול תוך המשך חיובו של הנתבע בתמורה החוזית, ומששוכנעתי כי נשללה מן הנתבע דה-פקטו התמורה החוזית של החזקה במושכר החל מתחילת חודש 2/23 – עלה בידי הנתבע להוכיח כשלון תמורה ואף עשיית שימוש בזכות חוזית ובזכות שטרית שלא בתום לב, באופן שמצדיק קבלת התנגדותו של הנתבע ודחיית תביעתו של התובע.
סוף דבר
83. מכל הטעמים שפורטו לעיל אני סבורה כי דין התנגדותו של הנתבע לביצוע ההמחאה מושא הליך זה להתקבל, ודינה של התביעה להידחות, וכך אני מורה.
84. בהתאם – תיק ההוצאה לפועל מס' 514958-02-23 – ייסגר.
85. בשים לב לסכום התביעה שבמחלוקת שכזכור עמד על 3,500 ₪ בלבד, בהתחשב בכך שהתקיימו 3 דיונים בהליך זה (דיון בבקשת ההתנגדות, קדם משפט וישיבת הוכחות), בשים לב לבקשות הרבות שנאלץ הנתבע להגיש בעניין גילוי מסמכים, ולעלויות ניהול התיק הגבוהות שעלו בהרבה על סכום התביעה - התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 6,000 ₪ תוך 30 יום.
86. המזכירות מתבקשת להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.