עובד מטבח במסעדה התפטר לאחר שלא שולמו לו זכויותיו. העובד דרש שבעלי המניות של החברה ישלמו באופן אישי את זכויותיו מכוח הרמת מסך מאחר והם עוסקים בהפעלת מסעדות באמצעות הקמת חברות באופן סדרתי, פירוקן והחלפת שמות של המסעדות כדי להתחמק מחובות.
בית הדין דחה את התביעה של העובד וקבע כי אין הצדקה להרמת מסך או ייחוס אחריות אישית לבעלי המניות. לחברה אישיות משפטית נפרדת מבעליה. הרמת מסך משמעותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות חוזית או נזיקית על אורגן של החברה (כגון: מנהל), באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך או ייחוס אחריות אישית לאורגן יעשו רק במקרים חריגים, בין היתר כשנעשה שימוש לרעה במסך ההתאגדות. כאן, מנהלת המסעדה (שהיא גם אחת מבעלי המניות) הפעילה סמכויות ניהול רגילות ושגרתיות, כמקובל בבית עסק מסוג מסעדה – קביעת משמרות, מתן הוראות במטבח, חלוקת תלושי השכר ומשכורות לעובדים ולא ביצעה פעולות נוספות (כגון: הקמת חברות סידרתית). בעל המניות הנוסף, אכן פתח מחדש את המסעדה בשם מסחרי חדש, לאחר שהמסעדה הקודמת שפעלה באותו מקום קרסה כלכלית בשל מגיפת הקורונה. העובדה שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים בסמוך לאחר פרוץ מגיפת הקורונה, כמו עסקים רבים אחרים בתחום ההסעדה, והעובדה שבעל המניות לא הצליח לשקם אותה מבחינה כלכלית (כשרוב עסקיו כן הצליחו לשרוד את משבר הקורונה ואת אירועי ה- 07.10.24), אינה יכולה להוות בשום אופן סיבה מספקת להרמת מסך ההתאגדות. ניהול החברות נעשה במהלך רגיל ותקין של עסקים ולא מדובר בניצול לרעה של החברה, לכן אין לחייב את בעלי המניות באופן אישי.