בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
סע"ש 56676-10-20
14 אפריל 2024
לפני :
כב' השופט אורן שגב
התובע: dahiya noman mohamed
ע"י ב"כ: עו"ד אשר סבג
נגד
הנתבעים : 1. ג'ויה איטליאנה בע"מ – בפירוק
2. רחל עזרא
3. איציק אנקונינה
נתבעים 2 ו- 3 ע"י ב"כ: עו"ד ירון נאור
פסק דין
לפניי תביעתו של מר דחיה נומאן מוחמד (להלן – התובע) כנגד הגב' רחל עזרא ומר איציק אקונינה (להלן: הנתבעת 2 והנתבע 3, בהתאמה). תביעה זו כנגד השניים, עניינה – הרמת מסך ההתאגדות בינם לבין חברת ג'ויה איטליאנה, שניתן כנגדה צו פירוק (להלן – החברה או הנתבעת 1).
אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, ולהלן אפרט את טעמיי.
תמצית הרקע העובדתי
1. התובע, מבקש מקלט מסודן, עבד במסעדה בשם ג'ויה איטליאנה בהרצליה שהופעלה באמצעות החברה, כעובד מטבח, וזאת מיום 01.04.2019 ועד לסוף חודש 05/2020. לטענתו, במהלך עבודתו לא שולמו לו זכויות שונות ולפיכך, התפטר בדין מפוטר.
2. מלכתחילה, הוגשה התביעה כנגד החברה בלבד, ואולם ביום 15.06.21 הגיש התובע בקשה דחופה לצירוף נתבעים, וזאת בעקבות הודעתו של עוה"ד נאור, שעד לאותה עת ייצג גם את החברה על התפטרות מייצוג בטענה כי שכרו לא משולם. ביום 11.07.21, בהיעדר כל תגובה מטעם הנתבעים 2 ו-3 לבקשה, התרתי את צירופם כנתבעים נוספים.
3. אשר לנתבעת 2, אין חולק כי בנוסף להיותה בעלת מניות בחברה, היא שימשה גם כמנהלת המסעדה.
תמצית טענות התובע
4. לטענת התובע, הנתבעים הם אלה שקבעו את סדרי עבודתו, ומהם קיבל הוראות, ובמיוחד נתבעת 2 שניהלה את המסעדה ולמעשה, היתה המנהלת הישירה שלו. אשר לנתבע 3, התובע טען כי הוא "הרוח החיה" של המסעדה וכי נהג להגיע באופן קבוע למסעדה, לרוב שוחח עם נתבעת 2, ולעיתים אף נכנס למטבח ונתן הוראות לתובע וליתר העובדים.
5. לטענתו, לאחר 14 חודשי עבודה, נאמר לו בסוף חודש מאי 2020 ע"י נתבעת 2 לא להגיע יותר למסעדה. פניותיו לנתבעת 2 כי יוסדרו כל התשלומים שמגיעים לו, לא נענו, ובין היתר לא קיבל דוחות נוכחות או פנקס שעות וחופשות, בניגוד לחוק הגנת השכר (סעיף 17 לכתב התביעה המתוקן).
6. אשר לאחריותם של נתבעים 2 ו- 3, טען, כי אחריותם "ברורה וזועקת" וכי ראוי לחייבם באופן אישי "נוכח התנהלותם והתחמקותם השיטתית מאחריות לתובע ולעובדים אחרים וניהול שלא כדין, תוך ניסיון להסתתר תחת מעטה הנתבעת 1 והפרה של חובת האמון המוגברת בדיני עבודה" (סעיף 6 לכתב התביעה המתוקן).
תמצית טענות הנתבעים
7. הנתבעים טענו כי דין התביעה כנגדם להידחות על הסף בשל היעד יריבות, שכן מי שהיתה מעסיקתו של התובע היא החברה, ולא מתקיימים בעניינם התנאים שנקבעו בחוק ובפסיקה להרמת מסך ההתאגדות או להטלת אחריות אישית.
8. לגופו של עניין טענו, כי התובע לא פוטר, כי אם הוצא לחל"ת בחודש מאי 2020, ונאמר לו, כי עם חזרת המסעדה להיקפי עבודה רגילים, הוא יושב לעבודתו במטבח. לדבריהם, התובע בחר להיעלם ולא שב עוד למסעדה. עוד הוסיפו, כי מרבית זמן עבודתו היה התובע כפוף למנהלי משמרת ומהם קיבל הוראות באופן ישיר. אשר לנתבעת 2, מתוקף תפקידה כמנהלת המסעדה, היא נתנה הוראות כלליות לכל העובדים ולא היתה מעורבת במתן הוראות ספציפיות לתובע באופן תדיר. כך או כך, הוסיפו, אין בעובדה זו כדי להטיל עליה אחריות אישית כאורגן בחברה, או לחילופין, להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבינה.
9. הנתבעים הוסיפו כי שכרו וזכויותיו של התובע שולמו לו, לרבות תשלום שעות נוספות, כפי שעולה מתלושי השכר אותם צירף התובע עצמו לכתב התביעה.
10. הנתבעים הוסיפו, כי התובע מעולם לא דרש לתקן הפרות לכאורה בתנאי העסקתו ולכן אינו עומד בדרישות של עובד שהתפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים. במקרה זה, שבו וציינו, התובע הוצא לחל"ת בשל מגפת הקורונה והשפעתה על ענף המסעדנות בארץ.
דיון והכרעה
הרמת מסך – התשתית המשפטית
11. סעיף 6(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות) קובע כדלקמן:
6(א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
12. בע"ע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש עיתונות – אילת בע"מ [פורסם בנבו] (17.012.2002) פסק בית הדין הארצי, כי:
"נקודת המוצא בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות היא שיש לתת תוקף לקיומה המשפטי העצמאי והנפרד של חברה, שהיא יציר המשפט: "הכלל הוא כי חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו". דב"ע נ"ג / 205-3 מחמוד וגיה - גלידות הבירה, פד"ע כ"ז 350,345 [פורסם בנבו]. דברים אלה ברורים וידועים, הם בבחינה אבן פינה בתורת דיני החברות בארץ ובעולם, ונדמה שאין צורך להכביר עליהם מילים. בצידו של כלל יסודי זה, קיימת דוקטרינה המאפשרת להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לבעלי מניות ולנושאי תפקידים בחברה את חובות החברה. העילה הקלאסית להרמת המסך היא מקרה - וליתר דיוק, סוגי מקרים - של שימוש לרעה במסך ההתאגדות לטובת בעלי העניין השולטים בחברה ונהנים מפירותיה".
הטלת אחריות אישית על אורגן
13. בהתאם לפסיקה, יש להבחין בין הדוקטרינה של הרמת מסך לבין ייחוס אחריות אישית לאורגן של החברה. הרמת מסך משמעותה התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות חוזית או נזיקית על אורגן של החברה, באופן אישי, בשל פעולותיו. על מהותה של האחריות האישית פסק בית המשפט העליון:
"אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (ראו א' חביב-סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ' 214; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח (5) 661).
אבחנה זו חשובה היא, שכן האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קנה המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים - לעומת זאת - הרמת המסך, חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ראו א' פרוקצ'יה "מושג ותיאוריה בתורת האישיות המשפטית", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 167)". )ע"א 9916/02 בן מעש נ. שולדר חב' לבניה בע"מ [פורסם בנבו] (5.2.04)).
14. עוד נפסק לעניין הקשר בין עילת תביעה המבוססת על אחריות אישית לבין עילת תביעה המבוססת על הרמת מסך ההתאגדות כך:
" ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא איפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה אותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה - התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעיתים אורגן הוא בעל מניות. לעיתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת את בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי." (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ. קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5), 661).
15. לאחרונה, שב בית הדין הארצי לעבודה על העקרונות המנחים (ע"ע 39047-11-22 בטון נבאלי בע"מ ובהגת חוגה נ' סוויטי נאפז ואח' [פורסם בנבו] (ניתן ביום 20.06.23) ופסק כי העיקרון השולט הוא שיש ליתן תוקף לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד, תוך שימת לב להוראות בסעיף 6(א)(1) לחוק החברות הקובע כי "במקרים חריגים" רשאית הערכאה השיפוטית "לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה", באמצעות הרמת מסך ההתאגדות. ב- 2 פסקי דין שניתנו לאחרונה, דן בית הדין הארצי בסוגיית הרמת מסך. בע"ע (ארצי) 41428-01-13 מרדכי שחם נ' קובי ביטון [פורסם בנבו] (ניתן ביום 10.05.18) (להלן – עניין שחם), פסק בית הדין כדלקמן:
(א) בהתאם לסעיף 4 לחוק החברות, הכלל הבסיסי בדיני חברות הוא, כי לחברה אישיות משפטית נפרדת מבעליה. סעיף 6 לחוק מאפשר לבית המשפט, במקרים חריגים, לייחס חוב של החברה לבעל מניה בה", באמצעות הרמת מסך ההתאגדות;
(ב) הכללים להרמת מסך ההתאגדות בבתי הדין לעבודה, הותאמו למאפיינים המיוחדים של יחסי עבודה, הנובעים מחוסר האיזון הבסיסי החל במקרים רבים בין העובדים לבין המעסיק וממעמדם המיוחד של העובדים כנושים מסוג מיוחד;
(ג) פעילות של הקמת עסק הממשיך פעילות של חברה כושלת תוך ריקונה מנכסיה, הוכרה לא אחת בפסיקת בתי הדין לעבודה כעילה להרמת מסך;
16. ולבסוף, בע"ע (ארצי) 30878-11-16 אלכסנדר נורדשטיין נ' ויקטוריה קורבן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 06.09.18) (להלן – עניין נורדשטיין), אישר בית הדין הארצי את פסק דינו של בית הדין קמא (כב' השופט דורי ספיבק), אשר קבע, כי הנתבע היה הרוח החיה ומקים חברות סדרתי וזאת על מנת להתנקות מחובותיה של החברה הקודמת לרבות חובותיה כלפי עובדיה. בית הדין קבע, כי הנתבע היה חוט השני המקשר בין הקמתן של החברות השונות ועל דרך פעילותן, כשברקע מצויה מטרה של התחמקות מתשלום חובות. בפסק הדין בעניין סרי [ע"ע (ארצי) 167/07 שלומית סרי – עמותת "בית מדרש לתורה והוראה אלון מורה – שכם" וגרשון מסיקה [פורסם בנבו] (4.6.2008)], הבהיר בית הדין הארצי, כי העובדה שניתן צו פירוק כנגד החברה אין בה כשלעצמה כדי להטיל על אורגן אחריות אישית.
אשר לענייננו
17. אקדים ואציין כי לא הונחה כל תשתית ראייתית, ולו לכאורה, המקימה עילה בהתאם לדין או לפסיקה, להטיל על מי מהנתבעים 2 ו- 3 אחריות אישית או לחילופין, להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין החברה ובינו.
18. בסיכומיו, טען התובע כי "אין חולק כי בינו לבין הנתבעים 2-3 התקיימו יחסי עובד מעביד" והוסיף, כי לכל אחד משני הנתבעים יש "אחריות אישית וישירה כלפיו לכל רכיבי התביעה, כל אחד בשל מעמדו, תפקידו ולאור התנהלותו בתיק זה ולאור המסכת העובדתית והמשפטית הקשורה בעניינו של אנקונינה בעבר ובכלל" (סעיף 8 לסיכומי התובע).
19. ביחס לנתבעת 2, טען התובע כי בהיותה שותפתו של נתבע 3, היא עשתה יד אחת עמו ב"פירוק והחלפת שמות של מסעדות" והיתה "הרוח החיה" ומנהלת בפועל של התובע במסעדה, "בעלת תפקיד ואורגן שהינו נושא משרה" ולכן יש לייחס לה אחריות אישית לכל הזכויות המגיעות לתובע.
20. ביחס לנתבע 3 טען, כי מדובר בבעל מניות ודירקטור אשר פעל בעבר ועודנו פועל בהווה, "בהקמה וניהול של מסעדות שנים רבות תוך הקמה ופירוק מסעדות וסגירתן, החלפת שמות באותה מסעה ממש, תוך שהמסעדה עצמה פועלת כל העת, רק השמות בה מתחלפים, ועובדים נותרים בפני שוקת שבורה פעם אחר פעם". (סעיף 10 לסיכומי התובע. ההדגשות במקור – א.ש.).
21. בהמשך סיכומיו התייחס התובע להליכים אחרים שהתנהלו כנגד מסעדות בבעלותו של נתבע 3 וציין כי חרף העובדה שעד היום לא ראו בתי הדין לעבודה להרים את מסך ההתאגדות בינו ובין חברות שהיו בבעלותו, נפסק כי הוא לא קנה חסינות גורפת מפני הרמת מסך בעניינו, וכי כעת "בשלה העת, וביתר שאת יש לומר, להרים מסך ולהרים המסיכה מעל פניו של הנתבע 3 ולחייבו בכל זכויות התובע במישרין נוכח התנהלותו החמורה כפי שהתגלתה ביתר שאת בענייננו דכאן" (סעיף 11 לסיכומי התובע. ההדגשה במקור – א.ש).
22. אין בידי לקבל טענות אלה, אשר לא נתמכו בכל ראיה, ולהלן אתייחס לכל אחד משני הנתבעים בנפרד.
23. אשר לנתבעת 2, אין חולק, כי היא היתה בעלת מניות, ביחד עם נתבע 3, בחברה. עוד אין חולק, כי היא מסרה לתובע וליתר עמיתיו העובדים מידי חודש את ההמחאות שהוכנו להם; היתה אחראית על סידורי העבודה (בהתאם לעדותה ביחד עם אחראי משמרת), ובאופן כללי, ניהלה בפועל את המסעדה. ואולם, אין בעובדות אלה כשלעצמן כדי להטיל עליה אחריות אישית לכך שזכויותיו הסוציאליות של התובע לא שולמו במלואן. עמד על כך בית הדין הארצי בבר"ע 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ ואיציק אנקונינה נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE [פורסם בנבו] (ניתן ביום 13.11.2016) (להלן – עניין טוקו שף), בפוסקו:
"אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה"
24. דברים אלה יפים גם בענייננו. מחקירתה של נתבעת 2 עולה כי היא עבדה במסעדה בבעלות הנתבע 3 בשם מגנוס. מסעדה זו החליפה לימים את שמה לג'ויה איטליאנה (הנתבעת 1) וכיום מסעדה זו פועלת בשם ג'ויה רום; עוד עולה, כי בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, היא ניהלה את המסעדה שבבעלות נתבעת 1 ובעצמה היתה עובדת שכירה (למרות שהחזיקה במניות החברה); מידי חודש היא נתנה את תלושי השכר לעובדים והכינה את סידורי העבודה; כל העובדים, והיא בכללם, יצאו לחל"ת בסמוך לאחר פרוץ מגפת הקורונה ועוד קודם לכן עבדו במתכונת מצומצמת; היא מעולם לא פיטרה את התובע; עם חזרת המסעדה וצוות העובדים לעבודה במתכונת מצומצמת, התובע לא שב לעבודה; בהתאם לתלושים שהפיקה נתבעת 1, לא הופרשו לתובע כספים לקופת פנסיה, לא נשמרו דוחות הנוכחות, למרות שהיה נהוג דיווח שעות ביומטרי ולא הוצג טופס הודעה לעובד בדבר תנאי העסקתו, כמתחייב.
25. מן המקובץ עולה, כי הנתבעת 2 הפעילה סמכויות ניהול רגילות ושגרתיות, כמקובל בבית עסק מסוג מסעדה – קביעת משמרות, מתן הוראות במטבח, ובמקרה דנן, חלוקת תלושי השכר וההמחאות בגין השכר החודשי בקרב העובדים. אין כל בסיס ראייתי לכך שמדובר בהעסקה ישירה של הנתבעת 2 ביחס למי מהעובדים, ובכללם התובע, ואין כל תשתית ראייתית לכך שמעבר לסמכויותיה הניהוליות הרגילות, ביצעה פעולות כלשהן. ראו לעניין זה פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 1774-09-16 אמנות פורת ואח' נ' גבריאל אואקנין [פורסם בנבו] (26.5.21). בנוסף, לא הונחה כל תשתית ראייתית לכך שהנתבעת 2 פתחה חברות או היתה אחראית לשינוי שמה של המסעדה על מנת להתחמק מתשלום חובות עובדים. ראו בעניין זה את פסיקת בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 30878-11-16 אלכסנדר נורדשטיין - ויקטוריה קורבן [פורסם בנבו] (6.9.18)).
26. אשר לטענה בדבר שינוי שם העסק, נקודה עליה התעכב התובע רבות בסיכומיו, כפי שנפרט להלן, בחלק המתייחס לנתבע 3, מצאנו כי הסבריו של נתבע 3 בנוגע לצורך לפתוח מחדש את עסק בשם מסחרי חדש, לאחר שהעסק הקודם שפעל באותו מקום, קרס כלכלית, סבירים והגיוניים.
27. אשר לנתבע 3, הוא אישר בעדותו שבזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה הוא היה בעל מניות ושימש כדירקטור יחיד. עוד הבהיר, כי במשך 30 שנות עיסוקו בתחום המסעדנות, היו בין 4 ל- 5 "נפילות" כהגדרתו והוסיף, כי להתפרצות מגיפת הקורונה ולאירועי ה- 07/10/2023 היתה השפעה מכרעת על חלק מהעסקים, שלמעשה לא שבו לפעולה לאחר שנאלצו להשבית את פעילותן העסקית.
28. הנתבע 3 הסביר את הדינמיקה של סגירת עסק בנסיבות מיוחדות אלה, ובשל חשיבות הדברים, מצאתי לנכון להביאם במלואם כפי שנאמרו מפיו (כל ההדגשות להלן הוספו – א.ש.):
"אני יכול לתת לך כמו מסעדה שקיימת אצלי אבל גם ב-7 לאוקטובר נסגרה. אני לא מצליח למצוא לה מישהו שייקח אותה. אתה יכול לבוא לקחת אותה באפס שקל או לתת לו פיצוי, לקחת אותה גם והיא שווה עכשיו אפס. היא לא שווה כלום. צריך למצוא מישהו או אנשים שיבואו ויכניסו בוסט של כסף כדי להרים את הפרויקט הזה לעבודה. זה כוח אדם. אם לא ישלמו ולא זה, זה לא יכול לעבוד. אז הנה, לדוגמה עוד מסעדה כמו הרבה מסעדות. ומה לעשות? זאת מדינת ישראל. פעם יש קורונה, פעם יש 7 לאוקטובר. כל פעם יש משהו. כשמסעדה כזאת מפסיקה פעילותה, להפעיל אותם מחדש זה כמו פתיחת מסעדה. צריך מיליון ש"ח בערך או סכומים גדולים".
(עמ' 28 לפרוטוקול מול שורוה 15 עד 23).
29. אשר להחלפת שם המסעדה, שממשיכה לפעול באותו מקום, הסביר, כי:
"העד, מר אנקונינה: [...]זה מגיע לקצה שהיא לא יכולה לשלם, מביאים את בעלי המניות, רוצים להביא כסף או לא, היא לא תוכל לשלם וזה סוף דרכה אם היא לא מצליחה לשלם.
כב' הש' שגב: מה היה עם מגנוס שהיא לא הצליחה לשלם?
העד, מר אנקונינה: מגנוס לא הצליחה. ניסתה לעשות כל מה שהיא יכולה, לא הצליחה לשלם. המחזורים היו נמוכים, העלויות היו גבוהות ויש הוצאות של הרצליה שזה 100,000 שקל שכירות. לא עמדנו בזה.
כב' הש' שגב: במגנוס, אדוני, הסטטוס שלך הוא אותו סטטוס כמו בג'ויה? זה דבר אחד, נכון?
העד, מר אנקונינה: הסטטוס שלי? כן.
כב' הש' שגב: שאלתי באופן אישי כי אתה נתבע פה אישית.
העד, מר אנקונינה: נכון, נכון. אני אומר, הסטטוס שלי הוא בעל מניות כמו,
כב' הש' שגב: אתה אומר, אם אני הבנתי נכון, אתה אומר, אדוני, אני הייתי הבעלים של מגנוס וזה לא הלך, נכון? נקלענו למצוקה תזרימית, לא הלך.
העד, מר אנקונינה: נכון.
כב' הש' שגב: פה אז אתה לוקח באותו לוקיישן עצמו שאתה שוכר אותו, נכון?
העד, מר אנקונינה: אני הדבר היחיד שצריך כשזה קורה או כמו עכשיו, ב-7 לאוקטובר כשקורה, צריך בוסט של כספים או מישהו שיכניס כספים. זה הכל.
כב' הש' שגב: אז תן לנו אימפוט על מה קורה (מדברים ביחד)
העד, מר אנקונינה: אתה רוצה דוגמה כדי להבין? ג'ויה האוונגרד עכשיו, סליחה, אוונגרד עכשיו בראול ולנברג עושים כל היום עבודה. מנסים להביא בן-אדם או 2 שיכניסו 200,000, 300,000 שקל שנוכל להרים, להניע את העסק. לא מצליחים. כבר אנחנו 3 חודשים. בעלי הנכס יורים עלינו מכל הכיוונים. לא נצליח.
כב' הש' שגב: זה מה שקרה? אני מחזיר אותך עוד פעם (מדברים ביחד).
העד, מר אנקונינה: אבל לא, שם הייתה אפשרות לעשות הנעה. מביאים בעלי מניות שונים בג'ויה איטליאנה שיקחו דברים ויקחו אחריות.
כב' הש' שגב: אז מי השחקן החדש שנכנס בג'ויה איטליאנה?
העד, מר אנקונינה: אני לא יודע (מדברים ביחד). אני לא יודע, אני מחזיק 30 חברות. תגיד לי אני יודע?
עו"ד סבג: במגנוס אתה היית היחיד, נכון?
העד, מר אנקונינה: לא, ממש לא.
עו"ד סבג: לא.
העד, מר אנקונינה: במגנוס היינו 3 בעלי מניות. בג'ויה איטליאנה לדעתי 7 בעלי מניות אם אני לא טועה. או 6. בג'ויה רום זה כבר היה בקורונה. כבר לא היו זה.
[...]
העד, מר אנקונינה: זה יישות אחרת עם בעלי מניות שונים, או-קיי? רוצים לתחקר את זה, תחקר את זה אבל עד כאן השאלה היא שאלה. בעלי מניות שונים ולכן נתתי את הדוגמה והינה זו דוגמה קלאסית שבדרך כלל אנחנו מצליחים לשחזר את הפעילות ולהכניס את האנשים לעבודה ובא לציון גואל ומצליחים לסדר את הכל. פה לא הצלחנו. הנה דוגמה קלאסית שזה עסק הולך לפח. עם 2,500,000 שקל מושקע אפשר לקחת אותו אבל אף אחד לא לוקח".
(עמ' 29 לפרוטוקול מול שורה 18 עד עמ' 30 מול שורה 23).
30. בהמשך, כשהתבקש להתייחס באופן ספציפי לנתבעת 1, העיד:
"אתה רוצה דוחות? אני אביא לך דוחות. (מדברים ביחד). שהיא לא יכולה לשלם. הדוגמה, אם יש דוגמה הכי טובה זה כן, במצב של ג'ויה איטליאנה הנה באה הקורונה אז זה ברור שאם נגמרת ההכנסה, אין הכנסה, אפס, ויש הוצאות של מיליוני שקלים קדימה, אי אפשר. היא לא יכולה לשלם, נכון"?
(עמ' 31 לפרוטוקול מול שורה 13 עד 16).
ובהמשך:
"העד, מר אנקונינה: לא, קודם כל אתה (מדברים ביחד). אמרתי ג'ויה איטליאנה הגיעה לסוף דרכה בקורונה. זה ברור?
עו"ד סבג: בקורונה.
העד, מר אנקונינה: יפה. ואם אתה רוצה עוד עדות לזה, החברה הזאת, ג'ויה רום, היא חברת האחזקות שלי. המדינה הייתה מושבתת, אי אפשר היה לעשות כלום ולכן אתה רואה אותה לא חברה כזאת שהיא זה ואני עושה הכל, מקריב כל מה שאפשר כדי שעובדים יישארו בעבודה ושהכל ימשיך להיות. מביאים, משקיעים אבל זה תחום המסעדנות. אם זה היה טקסטיל, היה יותר גרוע. זה בתחום המסעדנות. אם הוא לא ידע לשלם, הוא זה. לטענות שלך שאתה מעלה פה כל אלה שבמסעדות עכשיו שב-7 לאוקטובר סגרו, צריכים לבוא אליהם הביתה, לקחת להם את כל הכסף שיש, מה שם ואת הילדים ושהם שמעו שזה יפרוץ את המסגרת הזאת של בעלי המניות ויישות משפטית".
(עמ' 31 לפרוטוקול מול שורה 27 עד 38)
31. בהמשך עדותו שב הנתבע 3 והסביר, כי סגירתה של נתבעת 1 ביום 15.03.2020 הוביל למעשה לקריסתה הכלכלית:
"העד, מר אנקונינה: הוא נתן דוגמה שהיום יש מה-7 לאוקטובר מסעדות שסגורות אז אני רק אומר בקורונה ברור שזה מצב הרבה יותר גרוע. זה shut down טוטלי.
כב' הש' שגב: מיקדתי אותך (מדברים ביחד).
העד, מר אנקונינה: אז קודם כל ה- shut dwown בג'ויה איטליאנה מתחיל ביום ה-15/03/2020 כמו שכולם יודעים. במצב הזה כמובן כל הצ'קים קופצים וכל הדברים קורים באונליין אבל אנחנו במצב של צרת רבים וכו' וכו'. אנחנו עם כולם אז זאת אומרת ספקים שקפצו להם הצ'קים עוד לא עשו תהליכים או משהו לגבי החברה ולאט-לאט מנסים עדיין להרים את החברה ולנסות לעשות הכל כדי שהיא תצליח. זאת שאיפתי. יש לי 30 נקודות או, הוא מדבר פה על 3, 4 ולעשות אותי אחד שפותח וסוגר חברות, ברור שזה קל להגיד את השמות האלה ונראה שאני עושה את זה,
עו"ד סבג: זה מה שאמרו (מדברים ביחד).
העד, מר אנקונינה: אמרו אבל גם מה שאמרו בטוקו שף, מדובר על אותו עניין ספציפי. וזה צריך להיאמר הפוך. בזה שאני מצליח להחזיק את רוב המסעדות חיות גם אחרי קורונה, גם אחרי 7 באוקטובר, זה דווקא לא תעודת (לא ברור), צריך לקבל בזה מדליה כי אנחנו עושים הכל כדי להצליח אבל במצבים מסוימים וזה מיעוט. בטח מיעוט בתחום הזה.
כב' הש' שגב: שמענו שב-16 במרץ, אפריל מאי המסעדה ג'ויה איטליאנה, חוזר אליה, המשיכה לעבוד כמובן רק בטייק אווי.
העד, מר אנקונינה: מה שתיארתי מקודם ממשיכים לעבוד טייק אווי בלבד.
כב' הש' שגב: בלבד. אסור היה,
העד, מר אנקונינה: כן אבל זה שתבין, זה חמישית ממחזור. זה אולי צ'ק של השכירות.
כב' הש' שגב: אני לא יודע. מה קורה מבחינת,
העד, מר אנקונינה: זה כביכול השוק נתן לזה לקרות כי מצב רגיל אתה לא יכול להגיע למחזור שהוא חמישית או שישית מהמחזור שלך ולהמשיך להפעיל את העסק אבל אף אחד לא עוד עשה את כל התהליכים שאתה לא משלם אז ניסינו עדיין אבל בסוף אנשים נכנעים. אומרים אם אתה לא מביא את הכסף וזהו.
כב' הש' שגב: מתי אתה מבין שזה בערך, לא יום, אלא ברמה של חודש, שנה?
העד, מר אנקונינה: המסלול כמספר חודשים.
כב' הש' שגב: ממרץ?
העד, מר אנקונינה: כן. עדיין ניסינו ואם להזכיר לכולם אז ביולי אוגוסט איכשהו התחילה פעילות אבל עוד פעם נחתכה באזור ינואר פברואר עם האומיקרון.
כב' הש' שגב: אתה זוכר איך אתה מסיים את שנת 20' בג'ויה איטליאנו? (מדברים ביחד).
העד, מר אנקונינה: אנחנו בפרפור חדרים. אנחנו לא בשליטה על מה שקורה. זה אירוע מאוד קשה למסעדנים. אז אנחנו רוצים לנסות לעבור להפעיל את היום כי ברגע שסגרנו ואין כלום, להפעיל את זה מחדש זה כמעט בלתי אפשרי".
(עמ' 33 לפרוטוקול מול שורה 6 עד עמ' 34 מול שורה 3).
אשר להכרעתי
32. מן המקובץ עולה, כי ביחס לנתבעת 1, אירועי מגיפת הקורונה היו מכת מוות למסעדה, חרף העובדה שנמשך שירות משלוחים (Take away) שהיווה כחמישית או שישית בלבד ממחזור העסקים הרגיל, והדבר לא איפשר המשך הפעלת המסעדה בהרצליה בשל עלויות התפעול, ובעיקר השכירות, הגבוהות. עם קריסת העסק, נעשה ניסיון להכניס משקיעים על מנת להקים את העסק במיתוג חדש ומכאן החלפת השמות (בניגוד לסגירה ולהקמה סדרתיות של חברות).
33. לנתבע 3 כ- 30 עסקים ומתוכם כ- 4 או 5 נכשלו עסקית. רוב עסקיו שרדו את משברי הקורונה ואת אירועי ה- 07.10.24, והדבר מתיישב יותר עם מהלך רגיל ותקין של עסקים, מאשר עם תופעה של ניצול לרעה של חברה.
34. לאור האמור לעיל ומטבע הדברים, הנתבע 3 אכן היה הרוח החיה בנתבעת 1, ואולם, לא הונחה כל תשתית ראייתית, ולו לכאורה, כי הוא ביצע פעולה כלשהי במטרה להתחמק מחובות או במטרה להונות או לקפח את עובדיו. כמו כן לא הוכח, ולו בקירוב, כי פעולה כלשהי מפעולותיו נעשתה תוך שימוש לרעה ביודעין באישיות המשפטית של נתבעת 1.
35. העובדה שנתבעת 1 נקלעה לקשיים כלכליים בסמוך לאחר פרוץ מגיפת הקורונה, כמו עסקים רבים אחרים בתחום ההסעדה, התיירות וכיוצא בזה, והעובדה שנתבע 3 לא הצליח לשקם אותה מבחינה כלכלית, אינה יכולה להוות בשום אופן סיבה מספקת להרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבינו.
36. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי מתקיימת עילה המצדיקה היעתרות לסעד הדרסטי של הרמת מסך, ובהתאם, אני דוחה את התביעה גם כנגד הנתבע 3.
אחרית דבר
37. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית, ואני מחייב את התובע לשלם לכל אחד מהם השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ (סה"כ 15,000 ₪). סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ניתן היום, ח' סיון תשפ"ד, (14 אפריל 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
חתימה