רשות מקומית התנערה מהתחייבויותיה כלפי ספק, שסיפק שירותים וציוד בתחום הטמעת תוכניות העשרה לימודיות בבתי ספר בין השנים 2017 - 2019 מבלי שנערך הסכם בכתב חתום על ידי מורשי החתימה לרבות החשב המלווה שמונה על ידי משרד הפנים. כספי תמיכה שקיבלה הרשות ממשרד המדע בגין הפעילות של הספק, לא הועברו אל הספק.
בית המשפט קיבל את תביעתו של הספק וקבע כי הרשות המקומית פעלה בחוסר צדק ועליה לשלם לספק בגין הציוד והשירותים שקיבלה, אך בסכום מופחת. התקשרות עם רשות המקומית שבצידה התחייבות כספית מבלי שנחתם חוזה בכתב על ידי מורשי החתימה החוקיים (ראש העירייה, גזבר וחשב מלווה, ככל שמונה כזה), אינה חוקית. בעת חיוב הרשות המקומית לשלם למתקשר תמורה בגין ביצוע שירות על יסוד התקשרות בלתי חוקית, יש לבחון: א. יסוד תום הלב (או העדרו) אצל ספק השירות ואצל הרשות המקומית; ב. קיומו או העדרו של אישור תקציבי לתמורה החוזית במסגרת התקציב לתקופה הרלוונטית; ג. האם הפגם שנפל בהתקשרות הוא שולי או מהותי; וכן ד. האם ניתן לאזן בין "אשמו" של המתקשר לבין ה"אשמה" של הרשות המקומית. כאן, הספק ידע אודות הוראות החוק בדבר הצורך בחוזה בכתב חתום על ידי מורשי החתימה ולמרות שלא קיבל תמורה בשנת התקשרות 2018-2017 המשיך להסתמך על הבטחות שנמסרו לו על ידי גורמים שונים ברשות המקומית גם במהלך שנת התקשרות נוספת. ואולם, הרשות המקומית ביקשה לקבל תמיכה כספית ממשרד המדע לפעילויות שהספק ביצע, אך שיקרה והכחישה שקיבלה תמיכה ממשרד המדע כשהיא גורפת לכיסה כספים רבים המגיעים לספק. למרות שהספק נטל סיכון בעת מתן השירותים ללא הסכם בכתב וחתום כדין, התנהלות הרשות המקומית מעוררת תחושה קשה של אי צדק וניצול לרעה של הוראות הדין. לכן, הרשות המקומית תשלם לספק בגין הפעילות שבוצעה, אך בגין שנת 2017 – 2018 בלבד.
את הספק בהליך זה ייצג עו"ד יאיר אלוני ממשרד אפיק ושות'.