רוכשי דירות בפרויקט תמ"א 38 בהרצליה, קיבלו את החזקה בדירות באיחור של מעל שנתיים. הרוכשים דרשו לקבל את הפיצוי המגיע להם כחוק מבעל המניות בחברה היזמית באופן אישי מכוח הרמת מסך ומכוח אחריותו האישית כמנהל, מאחר שבחברה היזמית לא הייתה פעילות אחרת ולא היו בבעלותה נכסים או רכוש.
בית המשפט דחה את התביעה נגד בעל המניות וקבע כי אין הצדקה לבצע הרמת מסך או חיוב אישי. הרמת מסך הינה סעד קיצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר ובמקרים חריגים בלבד. על מנת להטיל אחריות אישית על נושא משרה בחברה, לא די בכך שהוא היה הרוח החיה מאחורי החברה, אלא יש להראות כי הוא ביצע עוולה נזיקית או כי התנהל בחוסר תום לב קיצוני אשר עולה כדי "אשם אישי סובייקטיבי". כאן, לא היה ספק כי רוכשי הדירות זכאים לפיצוי מהחברה היזמית בשל עיכובים שנוצרו בפרויקט. עם זאת, לא נעשה שימוש בחברה באופן שיש בו כדי להונות את רוכשי הדירות או לקפח אותם, או תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה היזמית לפרוע את חובותיה ולא בוצעה עוולה אישית מצד בעל המניות. לכן, אין מקום להרים את מסך ההתאגדות או לחייב את נושא המשרה באופן אישי והחברה היזמית בלבד תישא בתשלום הפיצוי המגיע לרוכשים.