צדדים חתמו על זיכרון דברים למכירת בית יוקרה בקיסריה, בסך של 11 מיליון ש"ח (שבו מיטלטלין יקרי ערך רבים), בכפוף לעריכת הסכם. הסכם מכר לא נחתם והרוכשים הפוטנציאליים דרשו לאכוף את זיכרון הדברים, שלטענתם הוא הסכם מחייב.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי זיכרון הדברים לא השתכלל לכדי הסכם מחייב. מסמך שכותרתו היא "זכרון דברים" עשוי להיות מוכר כחוזה בעל תוקף מחייב או להיחשב לשלב בלתי מחייב במשא ומתן לכריתת חוזה. על מנת שזכרון הדברים ייחשב חוזה מחייב, עליו להעיד על גמירות דעתם של הצדדים להתקשר בחוזה מחייב ועל מסוימות (קרי, ציון הפרטים המהותיים החיוניים של העסקה). לא ניתן להשלים פרטים חסרים כאשר בין הצדדים קיימת אי-הסכמה מפורשת או משתמעת לגבי אותם פרטים חסרים. כאן, זכרון הדברים נעדר פרטים הכרחיים לקיומה של העסקה ונושאים מרכזיים נותרו ללא התייחסות, כגון: היבטים של תשלומי מס, מנגנון להבטחת תשלום המס, מועד מסירת החזקה ומועד העברת הבעלות, התייחסות לליקויי בנייה, רישום הערת אזהרה וכד'. יתרה מכך, הצדדים לא ראו במסמך זה כ'הסכם מחייב' מאחר שלא שולמה תמורה, ה'עסקה' לא דווחה למיסוי מקרקעין והצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה באשר לרשימת פריטי המיטלטלין שיימכרו לקונים המהווה פרט מהותי שאינו ניתן להשלמה, בין היתר, מכיוון שיש לכך השלכה ישירה על מחירו של נכס המקרקעין (להבדיל מהמיטלטלין) ולכן גם על גובה המס. משכך, הצדדים לא ראו בזיכרון הדברים כהסכם מחייב והוא לא ייאכף.