עובד לשעבר, סמנכ"ל שירותים בעל מומחיות של מעל 30 שנה בתחום האלחוט, פתח עסק לאחר שפוטר מעבודתו. המעסיקה דרשה לאכוף את סעיף אי התחרות שבהסכם ההעסקה ולמנוע מהעובד לשעבר להתקשר עם לקוחותיה ולהתחרות בה, עד למתן פסק דין בהליך המשפטי המתנהל בין הצדדים.
בית הדין דחה את הבקשה למתן צו זמני וקבע כי אין הצדקה להגבלת חופש עיסוקו של העובד. הזכות לחופש העיסוק הינה זכות יסוד. הוראה חוזית המגבילה את חופש העיסוק לא תיאכף, אלא אם היא סבירה ומגנה על "אינטרס לגיטימי" של מעסיק, כגון: קיומו של סוד מסחרי בר הגנה. 'סוד מסחרי' אינו מילת קסם ויש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, רשימת לקוחות מסוימת וכו' שהינה בגדר "סוד" ולפרט איזה אמצעים סבירים ננקטו במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי. עובד יהיה פטור מאחריות אם הידע הגלום ב'סוד המסחרי' הגיע אליו במהלך עבודתו והפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים. כאן, המעסיקה דרשה לאכוף תניית אי תחרות המגבילה את עיסוקו של העובד למשך 3 שנים מבלי שהגדירה מהו הסוד המסחרי ב"רחל בתך הקטנה", אלא ציינה זאת בכלליות בלבד. לעובד מומחיות מיוחדת בתחום עיסוקו עוד טרם העסקתו (ואף היה זה שפיתח את התחום אצל מעסיקתו לשעבר), כשהלקוחות הפוטנציאליים בתחום זה מוגבלים ביותר וידועים ממילא. הואיל ועסקו בשלבי התהוות, הגבלת עיסוקו של העובד תביא להפסקת פעילותו לחלוטין והוא יידרש לחפש תעסוקה אחרת מחוץ לתחום עיסוקו. בנוסף, עלול לגרום לנזק לצדדים שלישיים, שמקבלים ממנו שירותים. משכך, הבקשה להגבלת עיסוקו של העובד בצו אינה סבירה ולכן נדחתה.