בית דין אזורי לעבודה בתל אביב -יפו
סע"ש 35503-06-24
11 דצמבר 2024
לפני:
כב' השופט הבכיר כאמל אבו קאעוד
גב' דליה בלנק – נציגת ציבור (מעסיקים)
המבקשת: אר אף סל טכנולוגיות בע"מ
ע"י ב"כ: עוה"ד איתי לסקי ואייל היקרי
–
המשיב: אורי היים
ע"י ב"כ: עו"ד אמנון רובינזון
החלטה
1. עניינה של החלטה זו – בקשה לצו מניעה זמני לאסור על המשיב להתקשר עם לקוחות המבקשת ולהתחרות בה עד למתן פסק דין בתובענה שהוגשה מטעמה במקביל.
2. נקדים ונאמר, כי כל קביעותינו העובדתיות בהחלטה זו הן לכאורה, על יסוד התרשמותנו מהעדויות והראיות שהובאו בפנינו בהליך הזמני.
רקע כללי
3. המבקשת הינה חברה המספקת ציוד אלחוט ושירותים נלווים ללקוחות בישראל ואירופה ובכלל זה מספקת שירותי בדיקות קרינה של אנטנות/משדרים בענף התקשורת (להלן גם: "החברה").
4. המשיב, הנדסאי חשמל ואלקטרוניקה מומחה בעל מוניטין רב וכ-30 שנות ניסיון בתחום האלחוט , הועסק אצל המבקשת החל מיום 3.2.2006 ועד ליום 10.4.2024 כסמנכ"ל שירותים (להלן: "המשיב" או "מר היים" לפי העניין).
5. בין הצדדים נחתם הסכם העסקה בחודש מרץ 2009 הכולל תשלום שכר בסיס ועמלות מכירה באחוזים מדורגים הנגזרים מהכנסות החברה מפרויקטים שמר היים היה הגורם המרכזי בהשגתם (להלן: "הסכם העסקה"). בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה אם בשלב כלשהו לאחר חתימתם על הסכם העסקה, שונו תנאי ההסכם כך שהעמלות יגזרו מרווחי החברה - להבדיל מהכנסותיה.
6. מר היים פוטר מעבודתו לאחר הליך של שימוע.
7. ביום 16.6.2024 הגיש מר היים תביעה נגד המבקשת ע"ס 3,076,917 ₪ (קרן), במסגרתה עתר להפרשי עמלות מכירה, והפרשי זכויות סוציאליות בגין העמלות שנמנעו ממנו לטענתו. ביום 11.11.2024 הגישה החברה כתב הגנה, תביעה שכנגד ע"ס 369,972 ₪ ובקשה לסעדים זמניים נגד מר היים – היא הבקשה מושא ההליך שלפנינו.
טענות הצדדים בקליפת האגוז
טענות החברה
8. בבקשתה למתן צו מניעה זמני, עותרת המבקשת להכריז על תוקף הוראות הגבלת העיסוק של המשיב בהתאם להסכם ההעסקה ולמנוע ממנו להתקשר עם לקוחות המבקשת ולהתחרות בה.
9. לטענת המבקשת, במסגרת תפקידו נחשף מר היים בין היתר למידע רגיש וסודי בחברה, לשיטות עבודה שפותחו ע"י החברה, למאגר לקוחות, למידע באשר למתקנים וציוד של לקוחות החברה (לרבות למיקומי המתקנים, לסוגי הציוד, להיסטוריית הבדיקות שערכה החברה לציוד ולמתקנים), למחירונים ושיטות תמחור בין החברה לבין ספקים ולקוחות חדשים. כמו כן לטענת החברה, מר היים החזיק בידיו בזמן עבודתו ואף לאחר סיומה בציוד השייך לחברה הכולל מידע רגיש כמו רישיונות ומאגרי לקוחות.
10. עוד נטען כי למר היים ניתנה הכשרה מיוחדת ואישית בכל הנוגע לתחומי העיסוק של החברה בכלל ולאופן בו מבצעת החברה בדיקות קרינה.
11. עם מר היים נחתם הסכם העסקה במסגרתו הוא התחייב לשמור על סודיות ואי תחרות בתקופת העסקתו ובתקופה קצובה של 3 שנים לאחר סיום העסקתו ובתמורה העניקה המבקשת למר היים זכות לקבלת סכומים משמעותיים הנגזרים מרווחי החברה בתקופות שלאחר סיום העסקתו.
12. לאחר שמר היים פוטר מעבודתו, פנה מנכ"ל המבקשת, מר עודד צדוק, למשיב על מנת שיחזיר ציוד מחשוב שהיה ברשותו לשם מילוי תפקידו במבקשת, ציוד רגיש המכיל מידע סודי כאמור לעיל, והנדרש לצורך פעילותה השוטפת. לאחר פניות מרובות מצד מר צדוק למשיב על מנת שישיב את הציוד האמור, זה העביר לידיו ציוד זה לאחר שפירק את הדיסק הקשיח והזיכרון שהיו מותקנים באחד המחשבים, לא לפני שהעתיק את תוכנם ונטל לעצמו המידע הרב והחיוני שהיה שמור בהם.
13. ביום 4.11.2024 נודע למר צדוק מגורם חיצוני לחברה כי זה נחשף להתקשרות עסקית-מסחרית בין המשיב לבין חברת סלקום בע"מ שהינה אחת מבין לקוחותיה העיקריים והאסטרטגיים של המבקשת, וכי המשיב עושה שימוש שלא כדין בחומר ובידע שצבר כתוצאה מהעסקתו במבקשת וחתר תחת המבקש בכך שניכס לעצמו פרויקטים שהועברו לביצועו על ידי חברת סלקום. המשיב בחר להציע לסלקום סכומים נמוכים מן המקובל עבור עבודות אלה, תוך עשיית שימוש במידע שקיבל במסגרת תפקידו במבקשת כדי להעניק לעצמו יתרון תחרותי בניגוד להתחייבויותיו החוזיות.
14. עוד נודע למבקשת כי המשיב התקשר עם משרד התקשורת לפרויקט ביצוע בדיקות של איכות כיסוי סלולי בכבישי ישראל – גם זאת בניגוד להסכם ההעסקה.
15. המבקשת עתרה להקפאת המצב הקיים עובר להגשת הבקשה. לשיטתה, סיכויי התביעה גבוהים, סעד הזמני חיוני שכן אלמלא כך תיגרם למבקש פגיעה אנושה ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה. לטענת המבקשת, למשיב לא יגרם כל נזק כתוצאה ממתן הצו.
טענות מר היים
16. לטענת המשיב הוא עוסק בתחום האלחוט וגלים אלקטרו מגנטיים במשך כל חייו הבוגרים, מעל 30 שנים. הוא התקבל לעבודה במבקשת בשל הידע והניסיון שהחזיק בתחום, והוא פיתח את הפעילות האמורה במבקשת. בישראל קיימים רק שלושה לקוחות פוטנציאליים משמעותיים הנדרשים לשירותים בהם מתמחה מר היים והם חברות התקשורת הגדולות: סלקום, פלאפון וחברות פרטנר והוט המחזיקים אתרים סלולריים במשותף – כל אחת מהחברות מחזיקה אלפי אתרים. מעבר לאותן שלוש חברות תקשורת מרכזיות קיימות עוד מספר חברות בודדות הנדרשות לשירותי בדיקה באופן לא קבוע ובמקרים מסויימים בלבד, וכן לקוחות פרטיים המזמינים שירותי בדיקה במקרים מסוימים. מדובר בלקוחות הנדרשות לעבודה בהיקף זניח לעומת חברות התקשורת הגדולות. אף אחת מאותן חברות תקשורת גדולות הנדרשות לשירותי בדיקה באופן שוטף לא התקשרה בבלעדיות עם המבקשת. כל אחת מאותן חברות נוהגת להתקשר עם מספר ספקים שונים ולספק להם עבודה בהתאם לשיקול דעתה.
17. מר היים פוטר מעבודתו על רקע עמידתו על תשלום העמלות שהגיעו לו מכוח הסכם ההעסקה. המבקשת הפרה את הסכם ההעסקה, מסרבת לשלם למשיב את המגיע לו מכוחו ובעת ובעונה אחת עומדת על תניית הגבלת העיסוק מכוחו. בהתאם לסעיף 10 להסכם ההעסקה, הפרת התחייבות כלשהי מהתחייבויות הצדדים מהווה הפרה יסודית של ההסכם "על כל הכרוך והמשתמע מכך" ולפיכך המשיב ממילא משוחרר מסעיף הגבלת התחרות. זאת ועוד, ובניגוד להסכם, המבקשת לא שילמה למשיב את התמורה המגיעה לו בגין הגבלת התחרות בניגוד להתחייבותה על פי הסכם ההעסקה, ועל כן גם מטעם זה משוחרר המשיב מכבלי ההסכם בעניין זה.
18. עוד טען מר היים כי לא קיבל הכשרה מיוחדת כלשהי, לא שולמה לו תמורה מיוחדת עבור הגבלת התחרות וממילא אין בידיו סודות מסחריים כלשהם המצדיקים את הגבלת עיסוקו. כמו כן נטען כי יש לדחות את הבקשה בשל השיהוי הרב בהגשתה, אין כל איום על קיומה של המבקשת ומאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן קבלת הבקשה תותיר אותו ללא פרנסה שכן תניית הגבלת העיסוק חולשת על תחום העיסוק היחידה בו התמקצע במשך כל חייו הבוגרים.
ההליך בבית הדין
19. ביום 28.11.24 התקיים דיון ראשון בבקשה לסעדים זמניים ובית הדין ניסה להביא את הצדדים לידי הסכמה הן בהליך העיקרי והן בהליך הזמני. בתום הדיון הצדדים ביקשו שהות על מנת למצות את המו"מ ביניהם.
20. לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה, התקיימה ביום 5.12.24 ישיבת נוספת במסגרתה נחקר מר צדוק על תצהיר התמיכה בבקשה לסעדים זמניים ונחקר גם מר היים על תצהירו, ובתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.
21. הדיון הוקלט ופרוטוקול הדיון תומלל ביום 11.12.24.
דיון והכרעה
22. נקדים אחרית לראשית ונציין כבר בשלב זה כי לאחר ששמענו עדויות הצדדים ואת טענותיהם וסיכומיהם בעל פה, מצאנו לדחות את הבקשה.
המסגרת הנורמטיבית
סעדים זמניים
23. תקנה 129(4) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, כפי שנקבעה בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) (תיקון), התשפ"א-2020, מאמצת את הוראות תקנות 94 – 110, 124-128 ו-132 לתקנות סדר האזרחי, התשע"ט-2018 ("תקסד"א"), ומחילה אותן בבית הדין לעבודה.
24. מטרת הסעד הזמני, כמוגדר בתקנה 94 לתקסד"א, היא "להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך השיפוטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין". על פי תקנה 95 לתקסד"א, "רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד לצורך הגשמת המטרה". שיקולים שעל בית הדין לשקול בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוגו והיקפו, פורטו בתקנה 95(ד):
א. הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין הציבור.
ב. אם אין סעד שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני.
ג. תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד זמני.
חופש העיסוק מול זכות הקניין של המעסיק
25. הזכות לחופש העיסוק היא זכות יסוד אשר מצאה את ביטויה תחילה בפסיקת בתי המשפט ובהמשך עוגנה בחוק יסוד: חופש העיסוק וניתן לה מעמד מעין חוקתי. חופש העיסוק אינה זכות מוחלטת, ובמקרה של התנגשות בינה לבין זכויות מעין חוקתיות אחרות מתעורר הצורך לעשות איזון בגין הזכויות המתנגשות.
26. בהליך שלפנינו, אנו נדרשים לאיזון בין חופש העיסוק לזכות הקניין של המעסיק בסודותיו המסחריים, זכות המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ומחודש אוקטובר 1999 בחוק ספציפי, חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").
27. בית המשפט העליון בין היתר בפרשת סער ובית הדין הארצי בין היתר בפרשת צ'ק פוינט , דנו בסוגיה זו, לאורך השנים, בהרחבה. בפרשת סער נקבע על ידי כב' הנשיא ברק (כתוארו אז) העיקרון לפיו:
"ראשית, תניה בין מעביד לעובד, המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגיטימיים" של המעביד היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האינטרס הלגיטימי" של המעביד – הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד – הוא אינטרס "קנייני" או "מעין קנייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית). רשימה זו אינה סגורה, ובקביעתה של רשימת ה"אינטרסים הלגיטימיים" יש להתחשב ביחסי האמון שבין עובד למעביד, בהלכות המסחר הראויות, ובחובת תום הלב וההגינות שבין עובד למעביד; שלישית, ההגנה הניתנת ל"אינטרסים הלגיטימיים" של המעביד אינה מוחלטת".
28. בפרשת צ'ק פוינט נקבע על ידי כב' הנשיא אדלר בעניין זה:
"לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה אישי אין ליתן, כשלעצמה, משקל רב. יש לייחס לתנייה נפקות רק אם היא סבירה ומגנה בפועל על האינטרסים של שני הצדדים, לרבות המעסיק הקודם ובעיקר על סודותיו המסחריים. בהעדר קיומן של נסיבות כפי שיפורטו להלן, ובעיקר בהעדר 'סודות מסחריים', גובר עקרון חופש העיסוק על עקרון ההתקשרות...".
29. בפסק דין צ'ק פוינט, נקבע הכלל המנחה לפיו, אין ליתן תוקף לתניית הגבלת עיסוק בחוזה עבודה, אלא אם כן מתקיימת אחת מהנסיבות המפורטות להלן, המהוות דוגמאות ל"אינטרס לגיטימי" של מעסיק:
א. קיומו של סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם.
ב. הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו.
ג. תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעסיק.
ד. חובת תום הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום לב.
30. במסגרת פסק דין צ'ק פוינט הובהר כי אין צורך שארבעת המבחנים יתקיימו כולם לשם הגבלת עיסוק העובד, מאידך התקיימות אחד מהם אינה תנאי הכרחי להגבלת עיסוק וכי כל מקרה יבחן לפי נסיבותיו הפרטניות.
31. בהלכת ד"ר פח , חזר בית הדין הארצי על ההלכה לפיה אין ליתן תוקף לתניה החוזית, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ההוכחה כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי":
"כידוע, "הלכת צ'ק פוינט הגדירה מחדש את איזון האינטרסים בכל הנוגע לאפשרות להגביל עיסוקו של עובד לאחר סיום עבודתו, בכך שקבעה נקודת מוצא חדשה. נקודת המוצא הינה כי לא יינתן תוקף לתניה חוזית המגבילה את עיסוקו של עובד, אלא אם יעמוד המעסיק בנטל ויוכיח כי התניה מגנה על "אינטרס לגיטימי" שלו (כן ראו את בע"א 6601/96 AES System Inc. נ' סער, פ''ד נד(3) 850 (2000)). היה ויוכיח המעסיק "אינטרס לגיטימי" – לא די בכך, ועל בית הדין לבחון את סבירות התניה בהתאם למבחנים שהיו מקובלים בעבר (דוגמת משך זמן ההגבלה, היקפה, התחום הגיאוגרפי עליו היא חלה)" (מתוך ע"ע (ארצי) 2912-11-10 מנחם מן - ספיר ספרינט בע"מ [פורסם בנבו] (14.11.11) (להלן: ענין ספיר)."
מהו "סוד מסחרי"?
32. סוד מסחרי מוגדר בחוק עוולות מסחריות תשנ"ט- 1999, באופן הבא:
"'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
33. על המעסיק נטל השכנוע, כי עסקינן לכאורה בסוד מסחרי וכי פעילות העובד מהווה לכאורה גזל של סוד מסחרי. לאחר מכן יש לבחון את הסייגים לאחריות כאמור בסעיף 7 לחוק, לרבת החלופה בסעיף 7(ב)(2) לחוק: "הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים". ולבסוף, לבחון את מידתיות צו המניעה בראי היקפו של הסוד שהוכח לכאורה והחשש לגזל הסוד .
סיכויי התביעה
34. דעתנו היא כי המבקשת לא ביססה בראיות מספקות קיומה של עילת תביעה.
35. כאמור בפסיקה שהובאה לעיל, על מנת שבית הדין יעניק למבקשת את הסעד שביקשה, ובכלל זה ליתן תוקף להתניית הגבלת עיסוק, עליה להוכיח בין היתר קיומו של סוד מסחרי עליו היא מבקשת להגן. החברה טענה את טענותיה באשר לסוד המסחרי המוגן בכלליות, ולא הגדירה אותו ב"רחל בתך הקטנה". היא טענה במקשה אחת כי "הסוד המסחרי" כולל "שיטות עבודה שפותחו ע"י החברה, מאגר לקוחות, מידע באשר למתקנים וציוד של לקוחות החברה, מחירונים ושיטות תמחור בין החברה לבין ספקים ולקוחות חדשים". עוד נטען כי סודות אלה הוחזקו על ידי מר היים במחשב נייד, שהושב לחברה לאחר פיטוריו לאחר שהמידע הועתק על ידו
36. לא שוכנענו כי התובעת עמדה בנטל להוכיח קיומו של סוד מסחרי. בפסק הדין בעניין צ'ק פוינט הנ"ל נקבע כי "סוד מסחרי" אינו "מילת קסם", ועל מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו:
"היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן."
37. הגם שאין חולק כי "שיטות עבודה", "מאגר לקוחות", "מידע באשר לצרכי לקוח ספציפי", "מחירונים" ו"שיטות תמחור" עשויים להיות מוכרים כסודות מסחריים, אולם אין די בהגדרתם ככאלה בלבד, ועל המבקשת לתאר ולפרט מהו הסוד הטמון בנתונים אלה, מה המיוחד בהם, באיזה אופן היא שמרה על מידע זה בגדר "סוד" ובאילו אמצעים נקטה כדי שהמידע לא ידלוף.
38. לא רק שהמבקשת לא טענה ולא פירטה מה עומד בבסיס המידע הסודי לו היא טוענת ומדוע מדובר במידע מוגן, היא לא הציגה אותו לבית הדין, ואף נמנעה מלחקור את המשיב בנוגע אליו בחקירתו הנגדית במסגרת הדיון בבקשתה.
39. זאת ועוד, המבקשת לא הראתה ממילא כי המשיב מחזיק בסודות הנטענים או כי עשה שימוש בסודות אלה כדי להתחרות בה. הטענה כי החזיר את המחשב הנייד שהועמד לרשותו כשהוא מפורמט אין בה כשלעצמה כדי להעיד על העתקת סודות מסחריים, והמשיב אף לא נחקר בעניין זה בעדותו.
40. זאת ועוד, עמידתה של המבקשת על סעיף ההתחייבות לאי תחרות בהסכם ההעסקה, מקום שהיא טוענת כי הסכם ההעסקה שבין הצדדים שונה בהתנהגות, מעוררת קושי. אמנם, לטענת המבקשת, רק מנגנון תשלום העמלות שונה, ויתר התחייבויות הצדדים בעינם עומדים. אולם עמידתה על קיום חלקי של ההסכם והתנערותה מחלקו האחר, מקשה על בית הדין להורות על יישומו ללא בירור עובדתי רחב שייעשה במסגרת הליך הוכחות בתביעה העיקרית.
41. זאת ועוד, שוכנענו כי מר היים הינו איש מקצוע בתחומו, יש לו מומחיות מיוחדת בתחום האלחוט וגלים אלקטרו מגנטיים במשך תקופה של כ- 30 שנה, עוד טרם עבודתו בנתבעת, וכי הלקוחות הפוטנציאליים בתחום זה מוגבלים ביותר וידועים. הגבלתו אפוא מלעסוק בתחום זה, תגדע את מקור פרנסתו, והוא יידרש לחפש תעסוקה אחרת מחוץ לתחום עיסוקו– הגבלה בלתי סבירה בנסיבות העניין.
42. במיוחד נכונים הדברים בשים לב כי הבקשה הוגשה למעלה מ-7 חודשים לאחר פיטוריו, לאחר שהקים עסק והחל לתת שירותים בתחום זה.
43. נוסף על האמור, המבקשת לא הוכיחה ולו בראשית ראיה כי השקיעה במשיב משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרתו, ולא סתרה את טענתו של המשיב שהוא בעל ידע בתחום מאז שירותו הצבאי, וכי הלכה למעשה הוא זה שפיתח את התחום מושא הבקשה בחצרי המבקשת. המשיב הודה כי עבר קורס במחקר בנחל שורק על חשבון המבקשת, אלא שטען כי מדובר בקורס העשרה בלבד, שאינו מקנה מומחיות מיוחדת וממילא משך קורס ההעשרה (5 ימים) אינו מלמד על תרומה מיוחדת למשיב.
44. בנוסף המבקשת לא הוכיחה כי שילמה למשיב תמורה מיוחדת בגין הגבלת עיסוקו. אמנם, ההסכם, שלפחות מחלקו מתנערת המבקשת, קובע מנגנון לפיצוי בגין הגבלת העיסוק. אולם, למרות המנגנון הקבוע בהסכם, אין חולק כי למשיב לא שולמה תמורה כלשהי בפועל, וההבטחה לשלם תמורה כזו בשלב כלשהו בעתיד ככל שהמשיב לא יתחרה בה "כתובה על הקרח" ואינה בבחינת תמורה בת קיימה שהמשיב יכול לסמוך עליה.
45. זאת ועוד בשים לב כי התובע פוטר מעבודתו ולא התפטר כדי לעבור להקים עסק מתחרה, מטה את הכף לעבר דחיית הבקשה.
46. גם השיהוי בהגשת הבקשה שלפנינו, מצדיק את דחיית הבקשה. כבר נפסק בעבר כי המועד הרלוונטי לבחינת טענת שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני הינו המועד בו קם הצורך במתן הסעד הזמני:
"הטעם לכך נעוץ בעובדה כי בקשה לסעד זמני נדונה מטבעה טרם בירורה של התביעה לגופה וממילא טרם ההכרעה בשאלה אם אכן עומדות לתובע אותן הזכויות להן הוא טוען בתביעתו. משכך ועל דרך הכלל, אין בית המשפט נוטה להיעתר לבקשה לסעד זמני, אלא מקום שבו עלה בידי מבקש הסעד להוכיח כי קיימת דחיפות במתן הסעד, המצדיקה את התערבותו המוקדמת של בית המשפט טרם בירור התביעה לגופה. מבקש שהשתהה בפנייתו לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני יתקשה לשכנע את בית המשפט בקיומה של דחיפות. לכן עשוי, לעיתים, השיהוי לבדו לשמש טעם מספק לדחיית בקשת הסעד הזמני וזאת אף בנסיבות שבהן לא היה בשיהוי כדי לגרום נזק למשיב (רע"א 8630/05 ניר שיתופי – אגודה ארצית לשיתוף עובדים עבריים בישראל בע"מ נ' עיריית הוד השרון ([פורסם בנבו], 10.4.2007))".
47. אמנם לטענת המבקשת, היא גילתה את ההתנהלות המפרה של המשיב זמן קצר טרם לפני הגשת הבקשה לסעדים זמניים, אולם לא שוכנענו בטענתה בעניין זה, במיוחד בשים לב כי כבר לאחר סיומם של יחסי העבודה בין הצדדים למבקשת היו טענות כנגד המשיב על העתקת מידע סודי מהמחשב הנייד שהועמד לרשותו והיה בין הצדדים מו"מ על שיתוף פעולה עסקי. נראה כי אלמלא הוגשה תביעתו של השיב, הבקשה לסעדים זמניים לא הייתה מגיעה אל העולם. נוכח האמור ובשים לב כי המבקשת גררה רגליים, ולא פנתה לבית הדין מבעוד מועד, הרי שהבקשה מושא ההחלטה דנן מאוחרת, והשיהוי בהגשתה מצדיק את דחייתה.
48. כלל הוא כי עיקר תכליתם של צווי-מניעה זמניים הוא לשמור, כל עוד תלויה ועומדת תביעה בבית-המשפט, על מצב הדברים כפי שהוא היה קיים בעת הגשתה של התביעה . אלא שבבקשה שלפנינו, המבקשת איננה יכולה לעתור לשמירה על המצב הקיים, שכן המשיב פתח עסק זה מכבר ונותן שירותים למגוון לקוחות, ומשמעות קבלת הבקשה היא הפסקת ההתקשרות כאמור ובקשה למתן צו עשה, שהוא סעד חריג שניתן במשורה . זאת ועוד, משמעות מתן צו כאמור היא פגיעה בצדדי ג', לקוחות, ספקים ועובדים מטעם המשיב שעלולים להיפגע ככל שהסכמי ההתקשרות בינם לבין המשיב יופרו.
מאזן הנזקים ונחיצות הסעד הזמני
49. על בית הדין לבחון את הנזק שייגרם למבקשת אם תידחה בקשתה לעומת הנזק שייגרם למשיב אם תתקבל הבקשה.
50. השיהוי שבהגשת ההליך, מביא למצב שככל שיינתן צו לטובת המבקשת הוא יעמוד בתוקף לתקופה קצרה ביותר (כ-4 חודשים), שכן אמנם עתרה המבקשת להגבלת עיסוק ל-3 שנים, בתי הדין אינם נוהגים לאשר הגבלה כזו העולה על שנה מתום סיומם של יחסי העבודה.
51. לא התרשמנו כי הנזק שעלול להיגרם למבקשת גדול מזה שייגרם למשיב ככל שתתקבל הבקשה. ההפך הוא הנכון. המבקשת עוסקת במגוון רחב של תחומים, עובדה היא כי היא ממשיכה לעסוק בכלל תחומי העיסוק שלה וחרף העובדה כי המשיב מתחרה בה מזה תקופה של כ-7 חודשים היא לא הצליחה להצביע על נזק מוחשי כלשהו שנגרם לה עקב פעילותו. מנגד, כאמור המשיב בתחילת דרכו המקצועית, מספר לקוחותיו מוגבלים ועסקו בתהליך התהוות. מתן הצו בעת הזו, שמשמעותו הלכה למעשה הפסקת פעילותו לחלוטין תהווה עבורו פגיעה אנושה, והנזק שייגרם לו גדול עשרות מונים מזה שעלול להיגרם למבקשת. זאת ועוד, מתן הצו עלול לגרום לנזק לצדדי ג', שמקבלים שירותים מהמשיב.
52. סיכום עניין מאזן הנוחות הינו, שזה נוטה לטובת המשיב.
סוף דבר
53. הבקשה נדחית.
54. המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים.
55. ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 15 ימים.
ניתנה היום, י' כסלו תשפ"ה, (11 דצמבר 2024), בהעדר הצדדים.