עובדת סיימה לעבוד בחברה, הקימה עסק מתחרה והתקשרה עם ספקיות של החברה וללקוחות שלה.
בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי הוראותיו החוקתיות של חוק יסוד: חופש העיסוק מתירות לאדם לעסוק בכל עבודה או משלח יד כל עוד לא נמנע הדבר מטעמים שבדין. כדי לטעון להפרה של חוק עוולות מסחריות יש להוכיח קיומו של מידע שהוא בבחינת סוד מסחרי מוגן ולא הוכח שפרטי הספקים והלקוחות היו סוד מסחרי.
עם זאת, התקשרות העובדת עם ספקים ולקוחות בעסקאות שהיו בטיפולה, בין באופן ישיר ובין באופן עקיף, במסגרת עבודתה בחברה עולה כדי הפרת חובות האמון, הנאמנות, והתנהלות ההוגנת המוטלות עליה במסגרת יחסי עובד-מעסיק. על עובד חלה חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות ואלו חלות ביתר שאת על עובד בכיר. שימוש העובדת במידע עסקי שנגע לעסקאות שבהן טיפלה או שבהן עָסקה או שהיו תחת אחריותה במהלך עבודתה בחברה היא הפרה של חובות הנאמנות והאמון המוטלות על העובדת. בשל כך נקבע שעל העובדת לשלם פיצוי בשיעור 100,000 ₪ לחברה.