הוגשו בקשות לאישור תביעה נגזרת בשל החלטת דירקטוריון חברה לאשר לבעל השליטה הנכנס לבצע חלוקה עתידית של דיבידנדים שתאפשר לו לממן באמצעותה את עסקת רכישתו את החברה. טענה המבקשים הייתה שמדובר בעסקה חריגה עם בעל שליטה אשר אינה לטובת החברה.
בית המשפט העליון קבע, כי הסתמכותו של בעל השליטה על חלוקת דיבידנדים עתידית לצורך מימון עסקת רכישתו את החברה אינה פסולה כשלעצמה, וכי חלוקת דיבידנדים אינה עומדת בגדר "עסקה חריגה עם בעל שליטה" ולפיכך, אינה טעונה קבלת אישורים מיוחדים, כפי הקבוע בחוק החברות. החלטה לשינוי מבנה ההון בחברה המתקבלת בעת ביצוע עסקה לרכישת החברה צריכה להיבחן ב"בחינה מוגברת", בשל החשש שמקבלי ההחלטות "התיישרו" עם רצונו של בעל השליטה ופעלו לקידום טובתו על-פני טובת החברה. במקרה זה ההחלטה שנתקבלה הייתה בעלת היגיון עסקי סביר לנוכח נסיבות המקרה ולכן דחה בית המשפט את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.