בעקבות פיגור בתשלומי המשכנתא החל בנק לאומי בהליך גביה כאשר בסופו קיבל ב"כ הבנק מינוי של כונס נכסים לשם מכירת הנכס הממושכן. החייבים ביקשו למכור הנכס בעצמם, אך רשם ההוצאה לפועל סירב. למרות זאת, החייבים חתמו עם קונה הסכם מכר אשר היה אמור לסגור את מלוא החוב ואף להשאירם עם מעט כסף. החייבים חזרו לרשם ההוצאה לפועל לאישור הסכם המכר, אך רשם ההוצאה לפועל דחה הבקשה. בית משפט השלום אישר את החלטת רשם ההוצאה לפועל, אך בית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום.
בית המשפט קבע, כי מינוי כונס הנכסים איננה תכלית אשר עומדת בפני עצמה אלה כלי אשר בעזרתו הנושה יכול לגבות את חובו. ככל שהחייב יכול להיפרע על ידי מכר עצמי של הדירה יש לאפשר לו לעשות כן. זאת ועוד ראש ההוצאה לפועל מחוייב על פי סעיף 81ב1(ב)(3) לחוק ההוצאה לפועל לאפשר לחייב, אשר מודיע על רצונו לבצע מכר עצמי, 90 ימי עיכוב ביצוע של כל ההליכים וזאת כדי לאפשר לחייב למכור את הנכס בשוק החופשי במחיר אולי אף גבוה יותר ועם פחות הוצאות כגון שכר טירחת כונס וכדומה. בית המשפט הגיע למסקנה כי מכר עצמי הלכה למעשה מקיים את האינטרסים הן של הנושה והן של החייב.