בית המשפט העליון דן לאחרונה בשאלה האם בורר שהתפטר מתפקידו וחזר בו מהתפטרותו יכול לשוב ולשמש כבורר בין הצדדים, הגם שלא כל בעלי הדין נתנו את הסכמתם לכך.
חוק הבוררות אינו מתייחס לשאלת חזרתו של בורר מהתפטרותו. בית המשפט בחן הלכות עבר סותרות לכאורה בהן נקבע, כי סמכות בורר שהתפטר אינה פוקעת אם הוא חזר בו מהתפטרותו ומנגד, כי כאשר מתפטר הבורר פוקעת סמכותו ועל מנת שיוכל לחזור ולשמש כבורר דרושה הסכמה מחודשת של הצדדים.
על אף זאת נקבע, כי יש לבחון כל מקרה לגופו וקיימות נסיבות בהן יהיה מוצדק לאפשר לבורר לחזור בו מהתפטרותו חרף אי הסכמת אחד הצדדים. בית המשפט העליון פירט רשימה לא סגורה של נסיבות המצדיקות התעלמות מהתנגדות צד לחזרת הבורר מהתפטרותו, לרבות: כאשר צד לבוררות עושה כל שלאיל ידו על מנת להכשיל את הליך הבוררות והוא גורם בהתנהגותו הבוטה להתפטרות הבורר; כאשר הנזק העלול להיגרם לבעל דין המתנגד לכך שהבורר שהתפטר יחזור וינהל את הליך הבוררות קטן מהנזק שיגרם לצדדים האחרים להליך הבוררות אם הבורר לא ימשיך במלאכתו עוד ייבחן האם אי השבת הבורר לתפקידו תגרום לבעלי הדין עינוי דין ועוד. עוד קבע בית המשפט, כי התנגדות אחד מבעלי הדין להשבת הבורר לתפקידו תיבחן גם לאור חובת תום הלב. במקרה דנן, קבע בית המשפט, כי נסיבות המקרה מצדיקות השבת הבורר לתפקידו.