במסגרת שיפוץ דירת הנתבעים, הנתבעים סיפחו לדירתם חלק מן הרכוש המשותף בבניין ונדרשו לפצות ולהרוס את השטח באופן של השבת המצב לקדמותו. מנגד טענו הנתבעים כי מזה שנים שהם נוהגים במקרקעין שבמחלוקת מנהג בעלים מלא וכי השקיעו כספים רבים בשיפוץ כאשר התובעת, בתה וחתנה הכירו היטב את תכניות השיפוץ אשר התייחסו גם למקרקעין שבמחלוקת.
בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי הכלל הוא שרשות הנלמדת מתוך הסכמה שבשתיקה של בעל המקרקעין ואשר ניתנה ללא תמורה, היא רשות הניתנת לביטול וכן, רק במקרים נדירים מאד תיחשב לרשות בלתי הדירה, אשר משמעותה שלילת אפשרות מבעל המקרקעין לממש את זכאותו הקניינית. מקרים נדירים כאמור יתכנו בנסיבות מיוחדות, כמו במקרה דנן בו מדובר ביחסי משפחה בהם בעל הרשות השביח את המקרקעין על חשבונו.
בית המשפט הוסיף וציין כי דרישת התובעת להרוס את שנבנה ולהשיב את המצב לקדמותו, מהווה שימוש בזכות שלא בתום לב.