סעיף פיצוי מוסכם בעל הגיון מסחרי-כלכלי ייאכף גם אם צד נכנס להליכי חדלות פירעון

יבואנית רכב התקשרה בחברה עם חברת בטר פלייס למתן שירותים לרכבים שהיא עמדה לייבא ובהסכם נקבע מכסה מינימאלית של רכבים שיטופלו כל שנה וסעיף פיצוי מוסכם במקרה והמספר פחת ממספר מינימום זה. עם כניסת בטר פלייס להליכי פירוק הגישה יבואנית הרכב תביעת חוב, לרבות בגין הפיצויים המוסכמים, אך מפרקי החברה סירבו לאשר תשלום הפיצוי המוסכם.
בית המשפט העליון קבע, כי בתי המשפט נוהגים לכבד תניית פיצוי מוסכם - סעיף שנקבע מראש, המקים זכות לקבל תמורה נוספת ללא הוכחת נזק במקרה של אי עמידה בתנאים - אולם לבית המשפט סמכות להפחית הפיצוי "אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה", אך השימוש בסמכות זו יהיה במקרים חריגים בלבד ואפילו אם הפיצוי גבוה, כל עוד מצא בית המשפט כי מתקיים יחס סביר, ולו בדוחק, בין הפיצוי המוסכם לבין הנזק הצפוי באופן אובייקטיבי במועד כריתת החוזה, יותיר בית המשפט את הפיצוי המוסכם על כנו ולא יפחיתו. כאן, גם אם תחזית הרכישות שבהסכם אינה מחייבת, התחייבות לכמויות מינימום היא התחייבות לפיצוי מוסכם ומדובר במנגנון מושכל בין צדדים מסחריים ולכן בית המשפט לא יתערב בו.
כשחברה נכנסת לפירוק יבחן בית המשפט האם תניית הפיצוי המוסכם נועדה לעקוף את עקרון השוויון בין הנושים בפירוק או שיש לתניית הפיצוי היגיון מסחרי-כלכלי משלה. כאן סעיף הפיצוי נועד להבטיח ליבואנית הרכב תמורה מינימאלית בגין ההשקעות שביצעה לצורך המיזם ולכן יש לו הגיון כלכלי והוא ייאכף.