אכיפה סלקטיבית – שוני אידיאולוגי או פוליטי של קבוצה אינו שיקול באכיפה פלילית

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק דן לאחרונה בעתירה שעניינה חוקיות החוק להפסקת הליכים ומחיקת רישומים בעניין תכנית ההתנתקות, התשס"ח-2008, אשר התקבל בכנסת ביום 25 ינואר, 2010 ("החוק"). חוק זה, קבע הסדרים מקלים שונים בעניינם של פרטים אשר התנגדותם הפומבית לתוכנית ההתנתקות עלתה כדי מעשים פליליים. טענתם המרכזית של העותרים הייתה, כי החוק פוגע בזכות לשוויון בפני החוק העולה כדי פגיעה בכבוד המוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שכן לטענתם, החוק מעניק לקבוצה מסוימת המובחנת פוליטית ואידיאולוגית, פטור מהחלת הדין הפלילי על עבירות אשר בוצעו על-ידם, זאת בלי שמוענקת הקלה דומה ליתר הפרטים בחברה, ביניהם העותרים, אשר חלקם היו מעורבים בפעילות על רקע התנגדות אידיאולוגית למדיניות הממשלה בהקשרים אחרים, ונפתחו נגדם הליכים פליליים.
טענה זו התבססה על עקרון האכיפה הסלקטיבית. העותרים טענו לפגיעה בשיוויון בשל אכיפה בררנית של הדין הפלילי כלפיהם. בדיון בטענה זו התבססו שופטי בג"ץ על דבריה של ד"ר מיכל טמיר ממשרדנו. ספרה של ד"ר טמיר, אכיפה סלקטיבית (2008), עוסק בנושא זה בהרחבה ומגדיר אכיפה סלקטיבית כמצב שבו למרות השוויון הלכאורי של חוקים או תקנות ניטראליים, אכיפת החוק היא מפלה באופן שרק כמה קבוצות של מפרי חוק מועמדים לדין, או בכך שיש מדיניות שונה של אכיפה המותנית בשיוך או בזהות המפר.
בג"ץ ברוב של 8 שופטים מול אחד, קבע, כי החוק אכן פוגע בזכות לשוויון בפני החוק, בקובעו הסדר של אכיפה בררנית ביחס לקבוצה מסוימת וביחס לעבירות מסוימות. עם זאת נקבע, כי החוק עומד בדרישות החוקתיות, ומכאן שהפגיעה בשוויון המגולמת בו אינה עולה כדי פגיעה בזכות חוקתית המקימה עילה לביטול החוק כמו גם, ניתן לייחס לחוק תועלת חברתית העולה על הנזק שעתיד להיגרם ממנו וזאת נוכח המגבלות שנקבעו בו ומשמעותו המעשית המצומצמת.