דיני הצעת הרכש צריכים לחול גם בסיטואציה של ריבוי סוגי מניות בחברה

בית המשפט העליון דן לאחרונה בערעור סביב פרשנותו ותכליתו של המונח "הצעת רכש מיוחדת". מניות היסוד של חברה ציבורית הוחזקו בידי המדינה ושלושה בנקים ואילו המניות הרגילות הוחזקו על-ידי המדינה, הבנקים והציבור. וועדת השרים החליטה להפריט את החברה ונמכרו מניותיה. במסגרת המכירה החזיק "הקונה" ביותר מ-50% מזכויות ההצבעה בחברה. מחזיקי המניות מן הציבור טענו שהפרטה כגון דא צריכה להיעשות בדרך של "הצעת רכש מיוחדת".
בית המשפט העליון קבע שקיימות שתי תכליות מרכזיות בהצעת רכש מיוחדת: חלוקה שוויונית של השליטה ומניעת עסקאות בלתי יעילות. אי לכך אדם המבקש לרכוש שליטה בחברה ציבורית בעלת מספר סוגי מניות מחויב להציע הצעת רכש לכלל בעלי המניות. הקונה רכש רק את המניות שהוחזקו על-ידי המדינה והבנקים, אך לא מניות שהוחזקו בידי הציבור. המטרה הייתה להעלות את ערך המניות שימכרו הבנקים והמדינה, דא עקא שהעלאת ערך זו לא הוצעה לבעלי המניות מקרב הציבור, ומשכך אין להצדיק את ההימנעות מהצעת רכש מיוחדת כלפי כל בעלי המניות.