העברת זכויות יוצרים דומה להעברת מקרקעין ודורשת מסמך מפורש בכתב

במסגרת הסכם מיזוג לא נקבע במפורש גורלן של זכויות יוצרים שהיו שייכות לאחד הצדדים למיזוג. לאחר מספר שנים, מכר אותו צד את זכויותיו בחברה הממוזגת ושנים לאחר מכן הגיש תביעה כנגד החברה בגין שימוש שלא כדין בזכויות היוצרים, תוך טענה שאלה מעולם לא הועברה אליה כדין.
בית המשפט העליון קבע, כי הנטל להוכיח שזכויות היוצרים הועברו במסגרת המיזוג חל על החברה הטוענת כי הזכויות עברו אליה. בית המשפט קבע, כי יש להתייחס להעברת זכויות יוצרים באופן דומה להתייחסות להעברת מקרקעין וכי עצם האחזקה אינה מהווה ראיה להעברת הבעלות. העברת הבעלות דורשת מסמך מפורש בכתב ובמקרה זה הסכם המיזוג לא התייחס כלל לנושא הזכויות. בית המשפט גם דחה את הטענה, כי אי עמידה על הזכות במשך שנים מהווה "הפקרה" של הזכויות וקבע כי "הפקרה" יכולה להיות רק לטובת הציבור ולא לטובת שותף עסקי.
למרות האמור, בית המשפט העליון קבע, כי אין מקום לפסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק מכיוון שמדובר במחלוקת אמיתית בשאלת הזכויות. במקרה זה יש להוכיח את הרווחים והנזקים ולפסוק פיצוי בגינם.