מפיץ בלעדי הגיש תביעה נגד ספק בגין ביטול הסכם ההפצה. בנוסף הגיש המפיץ, בגין אותה מסכת עובדות, גם תביעה נגד המפיץ החדש בגין עוולה של גרם הפרת חוזה. בהליך התעוררו שתי שאלות: האחת, האם ניתן לכוף על הצדדים בוררות כאשר אין חולק כי לא נחתם חוזה וגם התביעה התבססה על חוזה מכללא (חוזה משתמע שניתן להסיק את עצם קיומו מהתנהגות הצדדים) באשר החוזה הקיים בין הצדדים אינו עוסק בסוגיות בגינן הוגשה התביעה. השניה, האם תנית הבוררות חלה גם על צדדים שלישיים, אשר קשורים באותה מסכת עובדתית.
הואיל ולא ניתן לאכוף על אדם הליך בוררות מבלי שהיה צד להסכם בוררות, בחן בית המשפט האם ניתן בנסיבות להסיק קיומו של חוזה מכללא ובו תניית בוררות. בית המשפט פסק כי מהחוזה הקיים בין הצדדים ניתן להסיק את כוונת הצדדים כי גם החוזה מכללא יהיה כפוף לבוררות בינלאומית.
להבדיל, התביעה כנגד המפיץ החדש אינה כפופה להסכם הבוררות. קיימים מקרים בהם הרצון למנוע פסיקות סותרות ובזבוז משאבים עשוי להוביל את בית המשפט להימנע מלעכב הליכים בתביעה שרק חלק מהצדדים הסכימו להעבירה לבוררות. עם זאת, קבע בית המשפט, החוק אינו מאפשר לבית המשפט לעכב הליכים במקרה בו לא כל הצדדים הסכימו על קיום הליך בוררות.
פורסם ב אפיק משפטי 105 04.07.2012