אפיק משפטי 105 04.07.2012

עדכוני חקיקה ופסיקה

29 מאי 2012

במסגרת אישור פשרה בתביעה נגזרת עמדת רשות ניירות ערך אינה מחייבת את בית המשפט

בעל מניות בחברה בורסאית הגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת כנגד נושאי משרה בחברת בת של החברה בגין פגמים בסדרת הלוואות שנתנה חברת בת של החברה לגורמים שונים - פגמים שגרמו לכאורה לנזקים כלכליים גבוהים. הצדדים הגיעו להסכם פשרה, אולם רשות ניירות הערך, שעמדתה נתבקשה, הסתייגה מההסכם. בית המשפט אישר את ההסכם למרות עמדת רשות ניירות הערך כאשר הבהיר, כי גם לאחר שפורסם מתווה הסכם הפשרה בעיתונות ובבורסה לא עלתה התנגדות של בעלי המניות וגם המפקח על הביטוח (חברת הבת היא חברת ביטוח) לא מצא לנכון להעיר עליו. בית המשפט קבע כי המדובר בפשרה הוגנת, היות שסכום הפשרה שכלל נכונה את הסיכונים המשפטיים בין הצדדים ואף אם יצליח התובע לזכות בתביעתו, אין ביטחון כי יצליח להביא לקופת החברה יותר מסכום הפשרה. בית המשפט קבע, כי עמדת רשות ניירות הערך (או כל רשות אחרת שבית המשפט יבקש את דעתה) אינה מחייבת את בית המשפט, אף שהמדובר בגורם מקצועי אשר בית המשפט אשר בית המשפט ייעזר בו לשם בחינת סבירות ההסדר.

17 יוני 2012

על מנהל החברה לפעול לטובת החברה, ולא לטובתו האישית, גם אם ערב אישית לחובות החברה

חברה ביקשה מבית המשפט, בין היתר, שיורה למנהל הפעילות שלה בארצות הברית להימנע מביצוע כל פעולה ללא אישור דירקטוריון ולמסור מידע מלא ואת כל הסיסמאות הנדרשות להגעה למידע באופן ישיר. לטענת החברה, המנהל פועל בניגוד לאינטרסים של החברה, מסרב להעביר מידע לחברה ומבצע פעולות עסקיות בנכסי החברה תוך לקיחת ההכנסות לעצמו. המנהל טען מנגד, כי הוא פועל לטובת החברה וכן שדווקא החברה היא המנסה להבריח כספים מהחברה לחברת האם ולהותיר את המנהל חשוף באופן אישי מול הבנק, בו והוא חתום כערב. בית המשפט הורה למנהל להעביר לחברה את כל החומר המצוי בידו ואת הסיסמאות, הואיל ונראה כי המנהל לא סותר את זכות החברה לכך וגם לא טען כי ייגרם לו נזק אם יעביר המידע. בית המשפט קבע עוד, כי העובדה כי שהמנהל ערב אישית לחובות החברה לבנק, אינה מצדיקה התנהלות של המנהל תוך שקילת טובתו האישית או סירוב לפעול בהתאם להנחיות דירקטוריון החברה.

27 יוני 2012

תנית בוררות מוסכמת לא תעכב הליכים בתביעות נוספות בגין מסכת עובדתית דומה

מפיץ בלעדי הגיש תביעה נגד ספק בגין ביטול הסכם ההפצה. בנוסף הגיש המפיץ, בגין אותה מסכת עובדות, גם תביעה נגד המפיץ החדש בגין עוולה של גרם הפרת חוזה. בהליך התעוררו שתי שאלות: האחת, האם ניתן לכוף על הצדדים בוררות כאשר אין חולק כי לא נחתם חוזה וגם התביעה התבססה על חוזה מכללא (חוזה משתמע שניתן להסיק את עצם קיומו מהתנהגות הצדדים) באשר החוזה הקיים בין הצדדים אינו עוסק בסוגיות בגינן הוגשה התביעה. השניה, האם תנית הבוררות חלה גם על צדדים שלישיים, אשר קשורים באותה מסכת עובדתית. הואיל ולא ניתן לאכוף על אדם הליך בוררות מבלי שהיה צד להסכם בוררות, בחן בית המשפט האם ניתן בנסיבות להסיק קיומו של חוזה מכללא ובו תניית בוררות. בית המשפט פסק כי מהחוזה הקיים בין הצדדים ניתן להסיק את כוונת הצדדים כי גם החוזה מכללא יהיה כפוף לבוררות בינלאומית. להבדיל, התביעה כנגד המפיץ החדש אינה כפופה להסכם הבוררות. קיימים מקרים בהם הרצון למנוע פסיקות סותרות ובזבוז משאבים עשוי להוביל את בית המשפט להימנע מלעכב הליכים בתביעה שרק חלק מהצדדים הסכימו להעבירה לבוררות. עם זאת, קבע בית המשפט, החוק אינו מאפשר לבית המשפט לעכב הליכים במקרה בו לא כל הצדדים הסכימו על קיום הליך בוררות.

25 יוני 2012

משהסתיים הסכם השכירות והשכירות נמשכה, יכול כל צד לסיים השכירות

בין משכיר לשוכר הוסכם על הארכת הסכם השכירות שהסתיים ב-5 שנים, אולם לא נחתם הסכם בכתב על כך. מאוחר יותר שלח המשכיר הודעה על סיום ההשכרה. השוכר טען כי קיים הסכם מחייב. בית המשפט קבע, כי הואיל והסכם הארכת השכירות עולה על 5 שנים, נדרש על פי חוק רישום של ההסכם ועל כן לא ניתן להסתפק בהסכם בעל פה. הואיל ותקופת השכירות המשיכה להתקיים, מבלי שחתמו הצדדים על הסכם חדש, רשאי כל צד לסיים את השכירות באמצעות מתן הודעה לצד השני זמן סביר מראש.