עירייה ערכה נוהל הצעות מחיר, אשר אליו צורפה, כחלק מתנאי הנוהל, טבלת החשב הכללי במשרד האוצר הכוללת את רכיבי השכר השעתי שעל פיהם יש לחשב את הצעות המחיר. העירייה בחרה בהצעת המחיר הזולה ביותר, כאשר לאחר שימוע שנערך למציעה הנבחרת, קיבלה העירייה את עמדת המציעה, אשר טענה בין היתר כי יש בידה להוזיל את עלות רכיב הנסיעות בפועל, בהשוואה לנתון שנקבע בטבלת החשב הכללי.
בית המשפט קיבל את העתירות אשר הוגשו על ידי משתתפות בנוהל הצעות המחיר וקבע, כי טבלת החשב הכללי אשר צורפה לנוהל, היוותה בסיס שווה לתחרות ולהשוואה בין ההצעות השונות ובכך נמנע מרחב תמרון פסול בידי המציעים, שבמסגרתו יוכלו לשפר את עמדתם. משהגישו המציעים הצעתם על פי הנוהל, הרי שקיבלו על עצמם את תנאיו, לרבות טבלת החשב כמות שהיא. המבקש לערער על דרישות המפורטות במכרז, רשאי לעשות כן במסגרת הליך הבהרות ולא בדיעבד. עוד נקבע, כי הואיל ומדובר בפגם בעקרון השוויון המקנה לבעל ההצעה יתרון על פני מציעים אחרים, אשר הסתמכו על טבלת החשב הכללי, לפיכך ועדת המכרזים לא הייתה רשאית להכשיר את ההצעה. בית המשפט, פסל את החלטה לבחור בהצעה הזולה כזוכה וקבע כי בהתנגשות בין עקרון היעילות הכלכלית לבין שוויון הזדמנויות, גובר האינטרס להגן על עקרון השוויון.