חברה נגשה למכרז בו נדרשה הפקדת ערבות. ועדת המכרזים החליטה לפסול את הצעתה של החברה, בטענה כי הוגשה בחוסר תום לב ולאחר שימוע החליטה לחלט חלק מהערבות הבנקאית. החברה עתרה כנגד ההחלטה לבית המשפט, אולם בית המשפט דחה את העתירה בין היתר מאחר וסבר כי החלטת ועדת המכרזים הייתה סבירה והינה רשאית לחלט את הערבות או חלקה בהתאם להוראות החוק. לאור כך, הגישה החברה ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון קיבל את הערעור וקבע כי תקנות חובת המכרזים מאפשרות לועדת המכרזים לחלט ערבות במקרה שבו מציע "נהג במהלך המכרז בערמה, בתכסיסנות או בחוסר נקיון כפיים". אולם, בטרם הפעלת סמכות זאת יש לאפשר למציע הזדמנות ראויה להשמיע את טענותיו.
בית המשפט קבע כי במקרה כזה יש להביא לידיעתו של המציע, רצוי בכתב, את מהות הטענות הנטענות כלפיו, בפירוט רב ככל האפשר בטרם עריכת השימוע. כמו כן, יש להבהיר מפורשות כי נשקלת האפשרות לחלט את הערבות, כולה או חלקה, בשל אחת העילות המנויות בחוק, תוך הפניה לסעיף הרלוונטי בחוק. במקרה דנן, ועדת המכרזים לא הבהירה כראוי מה טיב הטענות כלפי החברה או מדוע לדעתה מדובר בהצעה תכסיסנית ואף לא הפנתה לסעיף המתאים בחוק לפני השימוע. כמו כן, המציע לא זומן לשימוע בהתראה מספקת, תוך מתן פרק זמן סביר להכין את עצמו או מתן שהות להתייעץ עם גורמים משפטיים ומקצועיים. נקבע, כי במקרה זה לא ניתנה לחברה זכות טיעון אמיתית ואפקטיבית, ונקבע כי התנהלות זו מעידה על פגם מהותי בהליכי השימוע, פגם היורד לשורשו של עניין, המצדיק ביטול ההחלטה.