מנהל עשוי לחוב אישית בחובות לעובדים אם המשיך בהעסקתם כשחשש ליכולת פירעון התאגיד

קבוצת חברות נוהלה במשותף, כך שכל העובדים של הקבוצה הועסקה באחת החברות. אותה חברה נכנסה להליכי פירוק ואחד העובדים תבע את כל קבוצת החברות ואת בעל המניות בקבוצה מכיוון שלאור עירוב הנכסים בין החברות השונות אשר בבעלות אותו בעל מניות ואופן ניהול החברות על ידו ולאור העובדה שלאחר פירוק החברה המעסיקה המשיכו החברות האחרות את פעילותה, יש לחייב את כולם באופן אישי בחובות החברה היחידה בקבוצה שהעסיקה את העובדים.
בית הדין חזר על ההלכה, כי אמנם לא בקלות יסיר בית המשפט את מסך התאגיד, אולם בסוגיית הרמת מסך ההתאגדות במישור יחסי עבודה, גדרי הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך הורחבו במקרים המתאימים, תוך שקילת עקרון תום הלב, האחריות המיוחדת וחובת האמון המוגברת החלים בין הצדדים ליחסי העבודה ובין בעל השליטה במעסיק לבין העובד. עוד נקבע, כי במקרה בו מוכחת התנהלות בה מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה קמה הצדקה במקרים המתאימים להרמת מסך ההתאגדות. עוד, בחברה משפחתית יטה בית המשפט בקלות רבה יותר להרים המסך, הואיל והסיכוי לעירוב נכסים ולטשטוש הקו המפריד בין טובת החברה לבין טובת המשפחה הוא גדול יותר.
בית הדין קבע עוד, כי חובת תום הלב מחייבת את המעסיק לבחון את מידת יכולתו הצפויה לעמוד בפירעון התחייבויותיו כלפי עובדיו ואם מנהל יודע כי קיים חשש משמעותי שהתאגיד לא יוכל לקיים התחייבויותיו כלפי העובדים, עליו להימנע מהעסקתם. כך, בית הדין קבע כי החברות האחרות בקבוצה ובעל השליטה אחראים אישית כלפי העובד.