דירקטוריון רשאי, במסגרת שיקול דעתו העסקי, לדחות עסקת מיזוג מבלי אישור בעלי המניות

תביעה הוגשה נגד חברה והדירקטוריון שעומד בראשה בגין הפרה לכאורה של חובות זהירות, אמון, וגילוי בסיסיות כלפי בעלי מניות בחברה, לאחר שנכשלה עסקת מיזוג שנכרתה בין החברה לבין רוכשת פוטנציאלית.
בית המשפט קבע כי חובת הזהירות שחב הדירקטוריון כלפי החברה ובעלי מניותיה כוללת את חובת קיומה של מיומנות סבירה, את חובת הפעלת שיקול הדעת (העסקי) והימנעות ממחדל, חובת איסוף אינפורמציה, וסבירות תוכנו של שיקול הדעת העסקי – היא למעשה חובת הזהירות המהותית המכפיפה את נושאי המשרה לביקורת שיפוטית על תכני שיקול הדעת העסקי – תנאי העסקה עצמה, ההיבטים המהותיים של הפעולות השונות נדרשים לעמוד במבחן הסבירות. בית המשפט הכיר בכך כי הדירקטוריון הוא האורגן הראשון המאשר את המיזוג, הבוחן והקובע האם המיזוג הוא העסקה הנכונה כלכלית לנושים, לציבור ולבעלי המניות ולחברה.
בית המשפט קבע כי ככלל רשאי הדירקטוריון לדחות הצעת מיזוג מבלי להעבירה לאישור אסיפת בעלי המניות. בכל הנוגע לאישור הצעת מיזוג, קבע בית המשפט כי רק הצעות שמתקיימים בהם התנאים הבאים יועברו לאישור אסיפת בעלי המניות: הצעה קונקרטית מוגמרת ומוסכמת על כלל המציעים; הוגשה בכתב; ע"י דירקטוריון החברות המתמזגות לאחר בחינה כלכלית ועסקית ולאחר שנשקלת טובת החברה, בעלי מניותיה ונושיה; מובאות לידיעת רשם החברות ונושי החברה.
במקרה הנדון קבע בית המשפט כי יש לדחות תביעת בעלי המניות מהסיבה שהדירקטורים עמדו בחובות הזהירות המוטלות עליהם ועומדת לזכותם חזקת שקול הדעת העסקי.