אפיק משפטי 137 16.10.2013

עדכוני חקיקה ופסיקה

09 אוקטובר 2013

דירקטוריון רשאי, במסגרת שיקול דעתו העסקי, לדחות עסקת מיזוג מבלי אישור בעלי המניות

תביעה הוגשה נגד חברה והדירקטוריון שעומד בראשה בגין הפרה לכאורה של חובות זהירות, אמון, וגילוי בסיסיות כלפי בעלי מניות בחברה, לאחר שנכשלה עסקת מיזוג שנכרתה בין החברה לבין רוכשת פוטנציאלית. בית המשפט קבע כי חובת הזהירות שחב הדירקטוריון כלפי החברה ובעלי מניותיה כוללת את חובת קיומה של מיומנות סבירה, את חובת הפעלת שיקול הדעת (העסקי) והימנעות ממחדל, חובת איסוף אינפורמציה, וסבירות תוכנו של שיקול הדעת העסקי – היא למעשה חובת הזהירות המהותית המכפיפה את נושאי המשרה לביקורת שיפוטית על תכני שיקול הדעת העסקי – תנאי העסקה עצמה, ההיבטים המהותיים של הפעולות השונות נדרשים לעמוד במבחן הסבירות. בית המשפט הכיר בכך כי הדירקטוריון הוא האורגן הראשון המאשר את המיזוג, הבוחן והקובע האם המיזוג הוא העסקה הנכונה כלכלית לנושים, לציבור ולבעלי המניות ולחברה. בית המשפט קבע כי ככלל רשאי הדירקטוריון לדחות הצעת מיזוג מבלי להעבירה לאישור אסיפת בעלי המניות. בכל הנוגע לאישור הצעת מיזוג, קבע בית המשפט כי רק הצעות שמתקיימים בהם התנאים הבאים יועברו לאישור אסיפת בעלי המניות: הצעה קונקרטית מוגמרת ומוסכמת על כלל המציעים; הוגשה בכתב; ע"י דירקטוריון החברות המתמזגות לאחר בחינה כלכלית ועסקית ולאחר שנשקלת טובת החברה, בעלי מניותיה ונושיה; מובאות לידיעת רשם החברות ונושי החברה. במקרה הנדון קבע בית המשפט כי יש לדחות תביעת בעלי המניות מהסיבה שהדירקטורים עמדו בחובות הזהירות המוטלות עליהם ועומדת לזכותם חזקת שקול הדעת העסקי.

02 אוקטובר 2013

נושה שלא הצטרף להסדר נושים במועד, החמיץ את האפשרות לתבוע את חובו

נושים ביקשו להצטרף להסדר נושים קיים שאושר על ידי בית המשפט. בית המשפט קבע כי במקרה של פירוק תאגיד, תכלית ההסדר תהיה להשיג חלוקה צודקת של נכסיו ואילו במקרה של שיקום התאגיד, לא מחולקים מלוא נכסיו לנושים אלא מתגבש הסדר שבמסגרתו נשמרת מצבת נכסים מסוימת בידי התאגיד, בעוד החוב לנושים נפרע רק בחלקו ולאורך זמן ומן החלק האחר מופטר התאגיד. סופיות הסדר הנושים בכל הנוגע לחובות וחיובי העבר של החברה היא דומה, בין אם ההסדר נועד לפרק אותה ובין אם נועד לשקמה. בשני המקרים נושה שלא הצטרף להסדר במועד או לא תבע את חובו בדרך שנקבעה לכך מכוח ההסדר, או שחיוב זה לא הוכר במסגרת ההסדר – החמיץ את האפשרות לתבוע את חובו מהחברה.

03 אוקטובר 2013

מעסיק אינו רשאי לפטר עובדת בהיריון ללא קבלת היתר לפיטורים ממשרד התעשייה והמסחר

עובדת הגישה תביעה לבית הדין לעבודה בטענה לפיה פוטרה במהלך הריון ללא היתר ובניגוד לחוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה. זאת, למרות שהמעסיק כלל לא היה בעת פיטוריה מודע לכך שהיא בהיריון ובוודאי שסיבת הפיטורין לא הייתה קשורה להיריון. בית הדין קבע, כי אין זה רלוונטי שהסיבה לפיטורי העובדת אינה קשורה לעצם היותה בהריון ואף שהמעסיק כלל לא ידע שהיא בהריון עת פיטר אותה. משנודע למעסיק לאחר הפיטורים כי העובדת בהריון, היה עליו לחזור בו מפיטוריה ולהחזירה לעבודה לפחות עד לקבלת היתר לפיטוריה ממשרד התמ"ת. בית הדין קבע כי פיטוריי העובדת נעשו שלא כדין וכי העובדת זכאית לפיצוי בגין הפרש פיצויי הפיטורים שנמנע ממנה.

23 ספטמבר 2013

תביעה בעילה של עוולת גניבת דורשת הוכחת פגיעה במוניטין וחשש להטעיית הציבור

לבית המשפט הגישה תביעה כספית בגין עוולות מסחריות (גניבת עין, הפרת סימן מסחר ועשיית עושר ולא במשפט) בטענה כי חברה מתחרה עשתה שימוש שלא כדין בשם של מותג מסחרי של חברה, אשר באמצעותו היא משווקת את מוצריה. בית המשפט קבע בין היתר, כי הערך המוגן בעוולת גניבת העין, הוא מניעת פגיעה בזכות שרכש אדם במוניטין של עסקו, כאשר להוכחת עוולה של גניבת עין יש לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, מוניטין שיש לטובין או לשירותים של התובע והשני, חשש סביר להטעיית הציבור שהטובין או שירותים שמציע המפר לציבור הם טובין או שירותים של התובע הם או שקשורים אליו. במקרה דנן, דחה בית המשפט את כל רכיבי התביעה תוך שהינו קובע בין היתר, כי לא הוכח מוניטין החברה, שכן לא הוכח כי ציבור הלקוחות קושר, מזהה ומחבר את המוניטין לטובין והשירותים בנוגע למוצר המדובר. כמו כן, נקבע גם לא הוכח קיומו של חשש סביר להטעיית ציבור הצרכנים. בנוסף, נקבע כי לא הוכחו עוולות מסחריות נוספות כדוגמת הפרת סימן מסחר או התעשרות שלא כדין מצד החברה המתחרה.

29 ספטמבר 2013

השתלטות על רכוש משותף בבניין דורשת הסכמת כלל בעלי הדירות בבניין

בעל דירה השתלט על חלק מהרכוש המשותף הנמצא מאחורי הדירה ומנע משאר הדיירים להשתמש בו. בית המשפט קבע, כי הרכוש המשותף לכלל בעלי הדירות הינו כל החלקים בבניין שלא הוגדרו כדירה, כל אותם חלקים בבניין אשר במהותם מיועדים לשמש את כלל הדיירים או מרביתם ואותם חלקים בבניין אשר יש לכל בעלי הדירות או מרביתם זכות לעשות בהם שימוש. בית המשפט קבע שדייר המעוניין לתפוס ברכוש משותף חזקה בלעדית השוללת לצמיתות את זכות יתר בעלי הדירות, צריך לעשות זאת בהסכמת כלל בעלי הדירות. בעלי הדירות רשאים לקבוע בתקנון הבית המשותף שחלקים ספציפיים מהרכוש המשותף ייוחדו לבעל דירה מסוימת על דרך של הצמדתם לדירה מסוימת.

29 ספטמבר 2013

יש לפרש את תקנות העדפת תוצרת הארץ במכרזים באופן דווקני

תקנות חובת המכרזים (העדפת תוצרת הארץ) התשנ"ה-1995 קובעות עדיפות במכרזים למוצרים המיוצרים בישראל. בית המשפט נדרש להכריע לאחרונה בשאלה באלו תנאים ניתן לתת עדיפות למשתתף במכרז המייצר מוצר בישראל אך מרכיבי המוצר מיובאים מחו"ל. בית המשפט קבע, כי לא ניתן להשאיר לשיקול דעת ועדת המכרזים מתי להחיל מדיניות פרשנית רחבה לגבי תקנות ההעדפה ומתי לא לפרש בהרחבה מכיוון שגישה זו מאפשרת העדפה של מציע אחד על פני השני, ללא עקרונות ברורים וידועים מראש ופותחת פתח רחב להחלטה מטעמים זרים. כך, בית המשפט פסל את הזכיה במכרז.

08 אוקטובר 2013

ראש עיר אינו מוסמך להבטיח פטור מארנונה

חברה טענה לפטור מתשלום ארנונה מכוח הבטחה שלטונית שניתנה לה לפטור למשך חמש שנים, על ידי מי שהיה באותו הזמן ראש העיר. בית המשפט קבע כי קיימים ארבעה תנאים מצטברים הנדרשים לחיובה של רשות לקיום הבטחה שלטונית שניתנה, והם: הוכחה כי נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתתה, כי היתה לו כוונה להקנות לה תוקף, כי נותן ההבטחה הוא בעל יכולת למלא אחריה, וכי אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. בית המשפט קבע כי בידי הרשות המקומית הסמכות ושיקול דעת בנוגע למתן הנחות ופטורים בעניין הארנונה, אולם אין זהו עניין פרטי שבין ראש הרשות המקומית לבין מקבל הפטור, וכי יש דרישה לאשרור הפטור על ידי גופים נוספים (כמו מועצת הרשות, ומשרד הפנים). בהיעדר אישור כזה, קבע בית המשפט, מדובר לכל היותר בהבטחה שלטונית שלא השתכללה להבטחה מחייבת.