תקנון אגודה המהווה מונופול בתחום זכויות היוצרים כלל סעיף בוררות לפיו במקרה של סכסוך בין האגודה לבין היוצרים, בעלי מניותיה, לאגודה תהיה סמכות בלעדית באשר לאופן מינוי בורר וכהונתו.
כשפרץ סכסוך בין האגודה לבעל מניות בה עיכב בית המשפט את הליכי הבוררות וקבע כי חוזה אחיד הוא חוזה שתנאיו (כולם או מקצתם) נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם. ככלל, לא רואים בתקנון חברה חוזה אחיד, אולם יתכנו מקרים בהם גם תקנון עשוי להיחשב ככזה. כך, למשל, מקום בו המהות האמתית של מערכת היחסים בין חברי התאגיד להנהלה דומה במהותה לזו שבין ספק ללקוח או בין עובד למעסיק, כאשר לשם בחינת מהות היחסים נבחנת מידת השפעתו של חבר יחיד על התקנון והאפשרות העומדת לא שלא להיות חלק ממנו. כאן, עצם מנגנון הבוררות בתקנון אינו מהווה תנאי מקפח, אולם בנסיבות העניין אופן מינוי הבורר אכן מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, שכן יש בו כדי לפגוע בשוויון שבין הצדדים בהכתבת תנאי הבוררות, במיוחד לאור העובדה שמדובר באגודה שהינה מונופול. על כן הוחלט לשנות את הסעיף ולעכב את הליכי הבוררות אלא אם האגודה תסכים למנות בורר אחר.