עובד הוטרד מינית על ידי עובד אחר והועבר על ידי המעסיק לחנות אחרת ברשת. בחלוף הזמן, משיקולים עסקיים, הועבר המטריד לחנות בה עבד המוטרד וכשהעובד המוטרד סירב להמשיך לעבוד עם העובד המטריד זומן לשימוע לפני פיטורין. בשימוע הועלו נגד העובד טענות כלליות על כך שהיו לו התפרצויות אלימות והוא הסכים להתפטר ולקבל את מלוא הפיצויים לאחר שהבין כי לא תשתנה הדרישה ממנו לעבוד עם העובד שהטריד אותו.
בית הדין לעבודה פסק לעובד פיצוי בשיעור מאות אלפי שקלים וקבע, כי חובת תום הלב של מעסיק מטילה עליו חובה לפרט בפני עובד את הטענות כלפיו וככל שהן חמורות יותר, כן עולה חשיבות הפירוט. אחרת, עניין לנו בהליך שימוע ריק מתוכן שנעשה כדי לצאת ידי חובה תוך פגיעה בזכות הטיעון. הדינמיקה של שיחת השימוע הובילה לכך שהעובד נאלץ להסכים לסיים העסקתו, משהוסבר לו כי דרישתו שלא לעבוד עם עובד מטריד נדחית. הפתרון שנמצא "פטר" את המעסיק מלערוך בירור אמיתי עם העובד ביחס לטענות החמורות שהועלו בשימוע ובאותה הזדמנות נמנע מלפעול על פי החוק למניעת הטרדה מינית על מנת לברר את תלונת העובד שעמדה במרכז סירובו להמשיך לעבוד עם העובד המטריד באותה חנות. מלוא תביעת העובד ביחס לפגמים בשימוע התקבלה וכן נפסק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרה על ידי המעסיק של דיני מניעת הטרדה מינית.