נגד חברה ציבורית הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בטענה כי פורסמו דוחות מיידים ודוחות כספיים חלקיים ולא מלאים וכי פורסמו פרטים מטעים במעשה ובמחדל בכל הנוגע לעסקיה של החברה הציבורית.
בית המשפט קבע, חובת הגילוי היא אחת החובות הבסיסיות אליה מתייחסים בדיני ניירות-ערך. חובת החברה לגלות מידע לציבור קיימת בשני סוגי מצבים - גילוי במסגרת השוק ה"ראשוני", כאשר החברה עצמה מבקשת לבצע עסקה עם הציבור (למשל כאשר היא מבקשת להציע ניירות-ערך לציבור במסגרת הנפקה); וגילוי במסגרת ה"שוק המשני" – קרי גילוי לאחר שניירות-הערך הונפקו והם נסחרים בין המחזיקים השונים בהם לבין עצמם בעסקאות שהחברה אינה צד להן. גם בשלב זה, לאחר שניירות-הערך נסחרים בבורסה, נדרש התאגיד למסור דיווחים במסגרת דוחות תקופתיים ודוחות מיידים.
במקרה דנן, אף שהמבקש הוכיח כי ההסכם עם חברת יאהו הופר ע"י החברה, המבקש לא הוכיח עילה מאחר שלא היתה לחברה סיבה ממשית להניח ברמה גבוהה של סבירות כי שותפי ההפצה לא יעמדו בהוראות המדיניות של הסכם יאהו, ולא היתה סיבה להניח כי הם עתידים להפר את התחייבותם כלפי החברה בהקשר זה – לאור זאת, לא היה מקום לציין התחייבות זו באופן מפורש בדיווח שכן במועד זה היה מדובר בספקולציה או בחשש תיאורטי בלבד מאירוע עתידי.