בעלים משותפים במקרקעין השכיר את חלקו היחסי בקרקע ללא התייעצות עם יתר השותפים. בין הבעלים המשותפים נוצר סכסוך על רקע דרישה לסילוק יד.
בית המשפט קבע, על פי החוק קיימים שני תנאים נפרדים לזכותו של שותף להשתמש במקרקעין בלי הסכמת יתר השותפים: האחד, כי השימוש יהיה סביר; והשני, כי הוא לא ימנע "שימוש כזה" משותף אחר. סבירותו של השימוש - התנאי הראשון - היא שאלה עובדתית אשר נקבעת על פי אופי הנכס. כך למשל, שימוש בקרקע שייעודה חקלאי לצרכי חקלאות הוא שימוש סביר, ואילו שימוש בקרקע למטרות מגורים ייחשב ככלל כבלתי סביר. התנאי השני - שהשימוש לא ימנע שימוש כזה משותף אחר - עניינו בכך שהשותף המשתמש בנכס לא ימנע מהשותפים האחרים להשתמש עמו בנכס בצוותא.
במקרה זה נקבע שמדובר בשימוש סביר. מדובר בקרקע חקלאית (בשונה מדירה, אין הבדל באופן עקרוני בין חלקיה השונים) ולכן שאלת השימוש של שותף בכל שטח המקרקעין כלל לא מתעוררת ואין בעצם השכרת חלק מהמקרקעין כדי למנוע מהבעלים האחרים להשתמש ביתרת השטח באופן דומה. בנוסף, בנסיבות בהן לא הושכר כל השטח אלא החלק היחסי בלבד ספק אם יש מקום להציב דרישת התייעצות עם יתר השותפים, בייחוד כאשר הבעלים המשותף רכש את הקרקע לאחר חתימת הסכם השכירות ולאחר שידע עליו.